כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף ג:
בגמרא דיקא נמי דקתני של ג' טפחים מכלל דאיכא זוטרא ש"מ. אפשר לומר דליכא למימר מכלל דאיכא רברב' דהלא ע"כ מתני' דילן או בזוטר' מג' טפחים ובהדי סיד הוי ג' טפחים או ברחב ג' טפחים מיירי בלא סיד אבל לא יותר מן ג' וא"כ באשר תנא התם סתם אחר דלא מצינו שיעור דלבני' כ"א במתני' דילן בב"ב ע"כ באות' שיעור דתני הכי קמיירי וא"כ אא"ב דאיכא זוטרא והכא בזוטרא קמיירי א"ש הא דמפרש התם של ג' טפחים דלא תימא דמיירי בלבנה דזוטרא מן ג' כמו הכא אבל א"א דליכא דזוטרא מן ג' אלא גדולות יש א"כ למה הוצרך התם לפרש דהלא אפי' אמר בסתם הוה ידעינן דמיירי בג' כמו מתני' דהכא דאיירי בג'. ודע דהרי"ף והטור פסקי כאלו נפשט הכא הן וסידן ובאשר כתבתי א"ש ודוק:
עוד בגמ' א"ל רבינא לר"א גבו זוזי ומחתי מאי כו' לכאו' יש לדקדק מאי האי דקמבעי' לי' הלא ע"כ צריכנא לומר דאפי' גבו כו' דאל"כ ה"ל לש"ס למעבד עוד איכא בינייהו הלזה בדליכא כנישתא אחריתי וגבו זוזי כו' דלמ"ד משום פשיעותא ליכא ולמ"ד משום צלויי איכא. ואפשר לומר דלאו בדרך בעי' קשאל רבינא לר"א אלא בלשון שאלה אחר שראה דלא עבד איכא בינייהו הדא א"כ מוכח דבהכי נמי חיישינן לפשיעותא ושאל אם כן למאי ניחוש ולמה ניחוש ומהדר לי' ר"א דאפ"ה חיישינן לפדיון שבוי'. ואפשר לומר דלהכי קאמר לישנא דמאי ולא קאמר לישנא דמהו אלא דה"ק מאי ניחוש ולמה ניחוש וק"ל:
בתוס' ד"ה כל דאמר כו' הא שמואל גופי' אית לי' כו'. ובזה א"ש דקאמר ההיא ינוקתא נפלה מאיגרא ומאי איכפת לן בזה דהלא מ"מ לא נשאר אדם זכר מחשמונאי אלא ודאי אי הוה אשתייר ההיא ינוקתא ונשאה הורדוס לא הוי מצי לומר עבדא הוא הואיל דנשא ישראלית וק"ל:
ברש"י ד"ה פשיטא כו' דאפי' כו'. הוצרך לזה דלא תימא דדלמא קמ"ל דדוקא הכא הוה של שניהם הואיל דמתחלה בע"כ עשאו משא"כ במקום אחר וק"ל: