כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף ב.
בגמרא סברוה מאי מחיצה גודא כו' יש לפרש הלישנא דסברוה דקאי אבני הישיבה אשר הקשו אח"כ ואימא מחיצה פלוגתא דהם סברו דלהכי אתי' לי' הילפותא דטעמא דרצו כו' משום דאין לן פי' אחר על מחיצה כ"א גודא ולהכי קמקשים ואימא מחיצה פלוגתא דהלא אף בלשון פלוגתא נאמר לישנא דמחיצה וא"כ מנ"ל לפרש דנאמר דוקא על גודא וטעמא דרצו וע"ז משני אח"כ דטעמא דילן דנאמר ונפרש על גודא לא הוה משום דלא נאמר לישנא דמחיצה כ"א על גודא רק הטעם הוא משום דעל לישנא דפלוגתא הו' קשה שרצו לחצות מבעי' לי' וק"ל. ואפשר לומר עוד ג"כ דקאי אבני הישיבה אשר הקשו אח"כ בונין אותו מבעי' לי' משום דהיו סבורי' דע"כ מחיצה הוא גודא ולא מסיפס ומשני להו דאינו כמו שקס"ד דידהו אלא לישנא דמחיצה אפשר לומר ג"כ על מסיפס וא"כ ה"א במסיפס בעלמא סגי ודוק: בתוס' ד"ה כדתני כו' עד הילכך ההיא נמי דקתני קידש ר"מ היא ע"כ פי' דמסתמא הברייתא אמתני' קאי ובזה א"ש דהתחילה הברייתא לומר מחיצת הכרם שנפרצה דבפרצת מחיצה קמיירי ולא קמיירי בתחלת עשיי' המחיצה והטעם משום דאמתני' קאי ושם מפורש כבר תחלה דין דכרם עם הזרעים וק"ל:
שם בד"ה אומר לו גדור פי' לבעל הכרם כו'. ובזה א"ש דקאמרה הברייתא מחיצת הכרם שנפרצה ולא קרי לה מחיצת הזרעים או מחיצת התבואה אלא משום דמוטל על בעל הכרם לבנותה מש"ה קרינן לה על שמו וק"ל. וקאמרו אח"כ ואור"י דלהכי קתני אומר לו גדור כו'. משום דאי לאו הו' אמרו דעל בעל הכרם לבד מוטל לעשות המחיצה כ"א על שניהם א"כ ודאי הוה צריך למתני אומר לו גדור דהלא ע"כ מיירי בשאחד רוצה לגדור והשני אינו רוצה לכך חייב השני בהיזק של זה שהוא רוצה לגדור וק"ל: