אור ברסלב
כוס אליהו על הגדה של פסח מגיד › עבדים היינו

כוס אליהו על הגדה של פסח· רבי אליהו בן הרוש

מגיד · עבדים היינו

מה נשתנה

פסקה ב

עבדים היינו לפרעה. פ' בפ' ואתחנן וסוף הפ' אינו כן וסיים שם ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה והמגיד נקט בלשניה דקרא דלעיל בעשרת הדברות שבאותה פרשה כתיב ויוצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והתחיל בפ' עבדים היינו להיות מתחיל בגנות וסיים ויוצאנו ה' אלהינו וכו' כדי להשיב ממנו על כל שאלותיו כל ב' תיבות הם תשובה לשאלה אחת על השאלה הרא' דשני טיבולים אמר ויוציאנו ה' דב' מעלות טובות היו ביציאתם ממצרים א' היציאה עצמה מעבדות לחירות ואחת שהיתה היציאה ע"י ית' בכבודו ובעצמו שזו מעלה גדולה בלי ספק ושניהם נרמזו בשתי תיבות אלו. ויוציאנו ה' היציאה עצמה וע"י ית' ולכך אנו עושים שני טיבולים דרך גדולה ומעלה כנגד הב' מעלות. ועל השאלה הב' כלו מצה אמר אלהינו משם והענין בהקדים מ"ש ז"ל שישראל במצרים היו עובדים ע"ז מה אלו אף אלו ובעת יציאתם ממצרים חזרו בתשובה כמ"ש ז"ל ע"פ משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מן הע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וידוע שהחמץ כנגד סטרא אחרא דע"ז והמצה כנגד סטרא דקדושה וז"ש אלהינו משם שמזמן היותינו שם במצרים הוא אלהינו סטרא דקדושה והחמץ שהוא סטרא דע"ז בל יראה ובל ימצא. ועל השאלה הג' דהיינו המרור אמר ביד חזקה היא מכת בכורות וכמ"ש בספרי ע"פ ולכל היד החזקה זו מכת בכורות ע"כ שהיא המכה החזקה שבכל המכות שעל ידה גורשו ממצרים וכתיב בה כי אין בית אשר אין שם מת נמצא שכלם היו באותה שעה מרי נפש על מתיהם וזכר למרירות נפש המצריים על ידינו אנו אוכלין המרור. והמגיד בפסקת מרור זה דנקט טעם אחר למרור. חד מתרי טעמי נקט ותרוויהו איתנהו. ואפשר לרמוז טעמו של המגיד בחי' "משם" שהוא ר"ת מחיים של מרור או משעבוד של מצרים. ועל השאלה הרביעית שבלילה הזאת כלנו מסובין אמר ובזרוע נטויה שלהיות היציאה ביד רמה לעיני כל מצרים בלי שום פחד כמי שלא נשתעבדו מעולם לכך להורות על דבר זה ע"כ בלילה הזה כלנו מסובין.

והוקשה למגיד מה שאנו אומרים עבדים היינו ויוציאנו. והיל"ל עבדים היו אבותינו ויוציאם. לז"א ואלו לא הוציא וכו' עדיין אנו ובנינו ובני בנינו וכו' ובתלת הוייא חזקה צא וחשוב ע"ס ארבע מאות שנה של גזירת בין הבתרים היינו נטמעים בחמשים שערי טומאה כמאמרם ז"ל. ודילג על הקץ והוציאם קודם הזמן וא"כ גם אנחנו היינו ראויים להשתעבד והוי ראוי לבילה לולי ה' שהיה לנו ושפיר יצדק לומר משועבדים היינו לפרעה. ואמר משועבדים ולא עבדים כלישניה דקרא שלא היינו כסתם עבדים שעובד את רבו לרצונו אלא משועבדים ע"י אחרים בעל כורחינו בקושי השעבוד וכפ"ז אפי' כלנו חכמים מצוה עלינו גם אנחנו לספר ביצ"מ.

ומ"ש כלנו חכמים כלנו נבונים וכו' אינו בחכמת התורה שהרי עינינו הרואות הפך זה אבל הוא בענייני העולם כמו שהעידה התורה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה שדרך מי שהוא פקח ונבון לדרוש ולחקור במאורעות ולעמוד על אמתתם ואפי' הפתאים שבישראל יודעים הם תורה שבכתב וענין יציאת מצרים הוא מפורש בתורה ולכן אמר אפי' כלנו חכמים ונבונים ויודעים את התורה וא"כ אין צורך לספר דבר ידוע אפי"ה המצוה עלינו לספר ביצ"מ:

או איפשר שכוונת המגיד על חכמת התורה שאף אם יהיה במציאות שכלנו חכמים ונבונים ויודעים תורה שבכתב ודרשות רז"ל עכ"ז מצוה עלינו לספר ביצ"מ:
א"נ יאמר שלא יחשוב אדם לומר שמצות סיפור יצ"מ אינה אלא לבנים הקטנים שאין להם ידיעה מזה או לנשים אבל אם תהיה חבורה אחת שכלם חכמים ונבונים ויודעים כל התורה כלה ואין עמהם לא נשים ולא קטנים אינם צריכים לספר זל"ז שחבירו יאמר לו מי לא ידע בכל אלה. לז"א שאפי' כלנו חכמים ונבונים וכו' שכל בני חבורה כולם גדולים ועצומים מצוה לספר וש"ת דלאנשים כאלו דכל רז לא אניס להו ואין מספרים רק משום מצוה בעלמא די להם בסיפור כל דהו לז"א וכל המרבה לספר אפי' לגדולים כאלו הר"ז משובח ומביא ראיה:

תוכן העניינים

כוס אליהו על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה