אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

תשובה ז'

תשובה ו'

ב"ה. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי זית רענן חוטר מגזע תרשישים ה"ה כקש"ת מה"ו יוסף לעווינשטיין נ"י אבדק"ק סעראצק.

בזו הרגע הגיע עלו לנכון ועיינתי בפלפולו הנעים לצדד ולהראות כחא דהתירא להתיר החרגמ"ה בשהה י' שנים ולא ילדה וכ"ת האריך למעניתו בזה בהשכל, אולם במה שרצה לתרץ דברי המהרש"ל שלא יסתרו דבריו אהדדי שבראתה דם מ"ת כתב דאסור לגרש בע"כ ובשהה י' שנים ולא ילדה כתב דלא גזר הרגמ"ה בזה וכתב כ"ת לתרץ דהא דבמקום מצוה לא גזרו החרגמ"ה היא מחלוקת הפוסקים ולכך בראתה דמ"ת הוי איתחזק איסורא משא"כ בשהה י' שנים דאילו הי' נודע מקודם שתשהה י' שנים ולא תלד הי' מותר מיד לישא אחרת וא"כ ל"ה חזקת איסור מעולם כת"ד. אבל אין דעתי ניחא בזה דכבר נודע מ"ש התוס' בריש פ' החולץ לענין חליצה מעוברת דל"ש בזה לומר אם יבוא אלי' ויאמר דאין זה ספק ראי' להתברר עכשיו שא"א לידע עתידות ועיין בנמוק"י שם וכבר נודע מ"ש המשל"מ בה' גירושין פ"ו בהפרש שבין התוס' להנמק"י א"כ גם הכא בשהה י' שנים ולא ילדה ל"ש לומר דאם הי' ידעינן שתשהה י' שנים ולא תלד הי' מותר לישא אחרת ושפיר הוי חזקת איסור ובפרט מאחר דאמרינן בשהה י' שנים ולא ילדה יוצא ויתן כתובה משום דשמא לא זכה להבנות ממנה ומותרת להנשא לאחר ולא אמרינן עקרה היא וכיון דתלינן דהוא לא זכה להבנות מאשה זו א"כ בזה ודאי י"ל דמתחלה הי' ראוי' להוליד רק דאח"כ קלקל דרכיו ולא זכה להבנות ממנה א"כ בודאי ל"ש לומר דאגמ"ל וכמ"ש הנמוק"י החולץ למעוברת והפילה דשמא בשעת חליצה הי' בר קיימא ואח"כ גרמא הסבה ודו"ק.

והנראה לתרץ דברי המהרש"ל בדרך נעים דהנה נודע הר"ם שבמרדכי דאם חלה הבן הוי פסידא דמלמד דקיי"ל דכל אונסא הוא פסידא דפועלים ובחלה המלמד פסק הוי פסידא דבעה"ב וצריך לשלם לו כל שכרו ודבריו הם תמוהים לעין כל דלאו כל דכן הוא כיון דהיכי דהעיכוב הוא מהמלמד צריך לשלם לו כל שכרו כ"ש בחלה הבן הוי לו לומר כן.

אולם המח"א ה' שכירות סי"ד אסבר לן זאת והוא דסבר לר"מ ז"ל דמלמד גופו קניא לי' להבעה"ב ולכך אם חלה המלמד הוי פסידא דבעה"ב דהוי כלוקח שדה מחבירו ושטפה נהר דנסתפחה שדה משא"כ בחלה האבן דל"ש נסתפחה שדהו דבעה"ב כיון שלא נולד שום ריעותא בקנינו הוא המלמד עיש"ה שהאריך בזה וש"י ולפי"ז שפיר מתורץ דברי המהרש"ל שלא יסתרו אהדדי דבראתה דמ"ת דהריעותא נולד באשה שהיא קנינו של בעל ולכך לא יכול לגרשה בע"כ דנסתפחה שדהו ומזלו גרם והוי כמו שטפה נהר משא"כ בשהה י' שנים ולא ילדה דלא תלינן דנעשית עקרה דא"כ ל"ה מותרת להנשא לאחר רק דמן השמים נגזר עליהם דלא יזכו להבנות לא זה מזה א"כ הוי אונם מבחוץ ולא עדיף מחלה הבן דא"צ לשלם לו כל שכרו כיון דלא נולד ריעותא בקנין ה"נ לא נולד ריעותא בהאשה שהיא קנינו של הבעל ולכך יכול לגרשה בע"כ ודו"ק היטב כי נכון וברור הוא בסברא.

ובגופא דעובדא אשר שאל כ"ת בעצתי נראה לי בפשיטות להתיר לישא אשה אחרת או לגרשה בע"כ אם הוא באפשרו נכון יותר לגרשה בע"כ מלישא שתי נשים אפי' לדעת הסוברים בשהה י' שנים ג"כ גזר החר"ג מ"מ בנ"ד מאחר דעשו כתב בנדר ובאיסור שאם יעבור שנה וחצי תקבל ג"פ עם הכתובה א"כ בכגון דא מבואר להדיא בב"ש סי' קט"ו סק"ז דאם נשבעה על איזה דבר שאם תעשה עוד מחייבת לקבל ג"פ ממנו ועברה על השבועה דהשבועה חלה דחרגמ"ה הוא רק לטובתה שלא יגרש אותה בע"כ והיא יכולה למחול וכאן דהשבועה חלה ועברה על השבועה נמצא דהיא עוברת על ד"ת ומותר לגרשה בע"כ עי"ש ולכאורה דברי הב"ש משלילי הבנה דלמה לי' להב"ש הטעם משום דהיא עוברת על ד"ת תפ"ל דמחלה החר"ג ואין לומר דהוי אסמכתא דכבר נודע דעת הרמב"ם ז"ל דבערבונו מחל ל"ש אסמכתא ובחר"ג דלכמה שיטות הקדמונים הוא רק איסור דרבנן וא"כ הוי רק ספיקא דרבנן ובפרט לכ"ג שנראה מדברי' בב"ב ד"ה ומנימא אמר דהא דהוי אסמכתא בערבונו מחול משום דכשיגבו לא קנה הכפל כיון שלא תפס ולכך אפי' המחזיק לא קנה וא"כ בנ"ד דליכא זה לעומת זה בודאי מועיל המחילה ול"ש אסמכתא לכו"ע.

אולם לאחר העיון ניחא דהנה התוס' בערכין דכ"ב ע"ב ד"ה ואין ובב"ב קע"ד הקשו כיון דאמר אפי' לא יהי' חייב ליתן ותרצו דהוא סבר להתחייב בשביל חוב ובאמת אינו חייב וכעין זה כתב הרמב"ן ז"ל בגיטין גבי תנו מנה לפלוני דכי אמרי' מצוה לקיים דברי המת היכי דצוה היורשים ליתן אבל באומר אני נותן מנה לפלוני במתנה אם קנה קנה ואם לא קנה לא קנה ואין כאן מצוה לקיים דברי המת עי"ש ולפי"ז דכן נראה בנידן הב"ש כיון דלא מחלה החר"ג אם תעשה איזה דבר רק בתורת חיוב שמחויבת לקבל ג"פ והחוב אינו חל דהוי קנין דברים בקבל קנין לגרש כמבואר בפסקי מהרא"י ואף חיוב ל"ש בזה דמה שיגבינה הגוף שייך וממילא איכא החר"ג משום דל"ה כוונתה בתורת מחילה רק בתורת חיוב והחיוב אינו חל כלל לכן מוכרח הב"ש לומר טעם כיון דהשבועה עכ"פ חלה א"כ הוי עוברת על ד"ת וממילא בטל החר"ג, וא"כ בנ"ד כיון דהאשה מסרבת לקיים השבועה שקבלה עלי' שבאם יעבור שנה וחצי מחויבת לקבל גט ממנו א"כ הוית עוברת על ד"ת ויכול לגרשה בע"כ וכבר נודע מ"ש הרדב"ז דחתם ידו שנינו ואף דלא כתב בעצמו נוסח השבועה כיון דחתם א"ע ג"כ מהני כך כתב בתשו' ש"י דבלא כתיבה וחתימה רק המסירה בעצמו מהני והוי ראי' לזה מגירושין דלכמה פוסקים אפי' לא אמר לה כלל מגורשת ובאמת לדעתי אין ראי' משם לכאן דבגט מהני אומדנא דמוכח כנודע מש"ה מהני בעסוקין באותו ענין אפי' לדעת הפוסקים דבעינן שיאמר לה ולכך שפיר מהני אפי' לכמה פוסקים אפי' לא אמר משום דהוי אומדנא דמוכח שנותן לה לגירושין משא"כ בשבועה דכבר נודע דברי הש"ך ז"ל בסי' ל"ג שחולק על המהרי"ק ז"ל שכתב בשבועה שבין אדם לחבירו מהני אומדנא דאין חולק בזה בסי' רי"ח דמהני אומדנא דמוכח היינו לעבור אותו לשבועתו אבל לחייב אותו מה שלא נשבע ל"מ אומדנא דאין חולק בזה וכיון דל"מ אומדנא בשבועה נראה דל"מ במסירה לב"ד בלא כתב או חתם א"ע, עוד יש לחלק דבגט מהני שליחות ולכך מהני כת"י אחר משא"כ בשבועה דל"מ שליחות ל"מ ג"כ כת"י אחר וכמ"ש לענין עומד על גבו דבחליצה דל"מ שליחות לא מהני בעומד צע"ג אולם אם השליחות בודאי מהני אז אפי' לא חתמה א"ע על הדבר כיון דחי' המדובר כן לפני כ"ת שבאם יעבור שנה וחצי ולא תלד היא מתחייבת לקבל ג"פ והיא הסכימה לזה וענתה הן א"כ זה בעצמו הוי לשון קבלה וא"כ אפי' לדעת הסוברים דבשבועה בכתב ל"מ בכגון דא מהני דהוי קבלה בע"פ וכן מבואר בכמה בעלי תשובות וא"כ בנ"ד אם האשה מסרבת לעמוד עם בעלה לדין יכול לגרש אותה בע"כ וכיון דהיא עוברת על ד"ת לדעתי א"צ כלל היתר ממאה רבנים בזה דכבר נודע תשובת הש"י דהיכי דהיא ע"י פשיעתא סגי בב"ד של ג' וא"צ היתר ממאה רבנים ועיי"ש וכבר כתבתי בזה בתשובה להכרע להלכה כן ודוקא היכי דשהה י' שנים ולא ילדה דהיא סבה מן השמים בעי היתר ממ"ר וא"כ בנ"ד לדעתי ההיתר משום שהיא עוברת על ד"ת דעברה על השבועה א"צ היתר ממאה רבנים וסגי בב"ד של שלשה וז"ב ולגודל טרדתי לא אוכל להאריך עוד.

והנני ידידו דור"ש באהבה ובלונ"ח.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה