אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

תשובה ו'

תשובה ה'

ב"ה יום א', ב' דר"ח תמוז תרמ"ט הרימלוב.

שוכט"ס לכבוד הרב החריף ובקי המופלג בתוי"ר כש"ת מו"ה מרדכי לוריא נ"י.

יקרת מכתבו הגיעני במוצש"ק והנני להשיבו כרצונו היקר על אתר בקצרה כי עמוס הטרדות אנכי. ע"ד שאלתו אודות א"א שאמרה פנוי' אני ונשאת לאיש ואח"כ נתברר הדבר שהיתה א"א ונתגרשה מבעלה הראשון וקודם שנתגרשה מבעלה השני נסעה לעיר אחרת ונשאת לאיש שלישי וכתב כבודו לחו"ד אי אסור השלישי לדור עמה אפי' אחר שתקבל גט מן השני או לא והנה כבודו פלפל בפלפול נעים וצדד להקל בזה עפי"ד הראב"ד גבי קטנה שהגדילה ובא עלי' אחר דדעת הראב"ד הוא דלא תצא מזה ומזה אלא מגרש ראשון ונושא שני ואין לגזור בה משום אשה שהלך בעלה למדה"י כיון דאינו רק אסור דרבנן.

אולם תמהני מדוע לא הביא דברי הב"ש בסי' מ"ד ס"ק ב' דכתב דאם קידש אותה חרש ואח"כ בא פקח ונשא אותה אסורה לבעלה. אך בספר ב"ה כתב כיון דליכא איסור דאורייתא לא קנסינן אותה ע"ש א"כ לפי סברתו תלוי זה בפלוגתת הב"ש והב"ה א"כ הי' לו לכבודו להביא דברי הב"ש יותר, אולם באמת תימה גדולה אקרא על הני גאונים דהא מבואר להדיא בירושלמי יבמות פ' ארש אשתו של חרש שהלך בעלה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך ונשאת לחרש או לפקח תצא מזה ומזה א"כ כפי הנראה אחר נשיקת עפרות זהב לו אישתמיט מהגאון ב"ה דברי הירושלמי אלו א"כ ממילא מובן דגם בנ"ד אין להקל מטעם זה שכתב כבודו כיון דקידושי הוי רק קידושי דרבנן כיון דמבואר להדיא בירושלמי דאפי' בקדושי חרש דהוי רק קידושי דרבנן אמרינן תצא מזה ומזה.

ולכאורה הי' נראה בעיני דיש לצדד להקל בנ"ד עפי"ד המשל"מ בפ' י"א מה"א שהביא בשם מהר"י באסן דאשת חרש שזינתה מותרת לבעלה כיון דל"ה רק נישואי דרבנן א"כ י"ל ה"נ כאן דנשואי השני ל"ה רק נישואי דרבנן א"כ אם זנתה לא נאסרה על בעלה לדעת המהר"י באסן א"כ ממילא לא נאסרה על הבועל דלא עדיף הבועל מהבעל א"כ י"ל לכאורה דה"נ בנ"ד אם גירש השני מותרת לדור עם השלישי כיון דל"ה רק נשואי דרבנן, אולם אחר העיון נ"ל דא"א לומר כן חדא דהא מבואר להדיא בתוס' יבמות דנ"א ע"ב ד"ה אי דכתבו שם דא"ל משום דהני נשואין דרבנן נינהו לא חשו לאוסרה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון א"כ מבואר להדיא בתוס' דאפי' בנשואי דרבנן אם זינתה נאסרה על בעלה ותמהני על המשל"מ שלא הביא דברי התוס' אלו, ועוד נ"ל דאפי' לדעת המהר"י באסן דס"ל דאם זינתה לא אסרה על בעלה בנשואי דרבנן הכא ל"ש לומר כן דהא תברא בצדה והנה הטעם של המהר"י באסן דפסק דבקידושין דרבנן לא נאסרה על בעלה אם זינתה מבואר במשל"מ שם דלא עדיף קידושי דרבנן מלאו דיבמה לשוק דקיי"ל אם זינתה לא נאסרה ליבמה א"כ הא תינח בזנות אבל בנשאת דרך נשואין דקיי"ל דאם נשאת היבמה בלא חליצה תצא מזה ומזה א"כ ה"נ י"ל בנשואי דרבנן אע"ג דאם זינתה לא נאסרה על בעלה מ"מ אם נשאת שפיר נאסרה על בעלה כמו ביבמה לשוק דקיי"ל תצא מזה ומזה.

אולם עלה ברעיוני עתה בעת הכתיבה לתרץ דברי הב"ה שהביא הב"ש בסי' מ"ד דלא יהי' נגד דברי הירושלמי מפורש בר"פ חרש דמבואר להדיא שם דאשת חרש שהלך בעלה למדה"י ונשאת תצא מזה ומזה והוא דהנה בירושלמי פ"ה דפיאה איתא גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי היא של עניים ואיתא בגמ' שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסו בו שגדיש ע"ג לקט של עניים צד כדין מזיד אפי' שוגג ופסק הרמב"ם שם דקנסו בזה אפילו שוגג וגבי נטל מקצת פיאה וזרק על השאר דפסק הרמב"ם דלא כהירושלמי שם פ"ד ה"ב דאיתא שם צד כדין מזיד אפי' שוגג, אולם המה"פ בירושלמי שם פ"ב דתרומות מתרץ דברי הרמב"ם דהירושלמי ס"ל דאין לחלק בין מדה דאורייתא לדרבנן ולכך קאמר דגם במי שנטל מקצת פיאה וזרק על השאר דקנסו שוגג אטו מזיד משא"כ הרמב"ם דס"ל כר"י דס"ל בש"ס גיטין דנ"ג דבדרבנן לא קנם ר"י שוגג אטו מזיד הלכך בנטל מקצת פיאה וזרק על השאר דהוא רק גזל משום דרכי שלום לא פסק דקנסו שוגג אטו מזיד, ולפי זה שפיר מתורץ כמין חומר דברי הב"ה הנ"ל שלא יהיו נגד דברי הירושלמי כיון דב"ה מיירי בנשואי טעות ועיקר הטעם דקיי"ל דתצא מזה ומזה הוא משום קנס ולכך פסק הב"ה דבנשואי חרש דהוא דרבנן לא קנסו דקיי"ל כר"י דבדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד משא"כ הירושלמי לשיטתו אזיל דס"ל דאפי' בגזל מפני ד"ש קנסו שוגג אטו מזיד לכך קאמר דאפי' בקידושי חרש תצא מזה ומזה כיון דהירושלמי ס"ל דאפי' בדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד ודו"ק היסב כי כפתור ופרח הוא.

אולם בנ"ד אין נפ"מ לכ"ז דאפי' אם נימא כדעת הב"ה דבנשואי דרבנן לא אמרי' תצא מזה ומזה ה"ט דבזה ליכא משום שמא יאמרו כו' דאפי' אם יאמרו כן דגירש זה ונשא זה ליכא איסור דאורייתא לכך לא גזרו בה משא"כ בנ"ד מה בכך דנשואי השני ל"ה רק מדרבנן מ"מ לפי דעתם דיאמרו דגירש ראשון ונשא השני איכא איסור דאורייתא לשלישי דאיכא איסור סוטה דהיא דאורייתא לדעתם א"כ בזה בודאי אפילו ב"ה מודו דתצא מן השלישי, וראי' לזה דהא קיי"ל דתצא מן הראשון אע"ג דהוא ודאי נשאה בהיתר משום הך חששא דשמא יאמרו דהוא מחזיר גרושתו א"כ גבי שלישי איכא ג"כ הך חששא דיאמרו דהוא דר עם סוטתו דמה לי איסור דמחזיר גרושתו ומה לי איסור סוטה וז"ב כשמש לכן מאחר דמבואר בב"י דאפי' אם היתה מזידה יען שאמרה שהיא פנוי' ונשאת דרך נשואין אמרי' דתצא מזה ומזה ול"ד לזינתה שהביא הח"מ בשם הרלב"ח דשם ל"ש קנם משא"כ הכא דאמרה שהיא פנוי' ונשאת דרך נשואין לכן י"ל דגם בנ"ד תצא מן השלישי וכדאי היא להפר מחשבת ערומים.

והנני ידידו דוש"ת באהבה ובלונ"ח יעקב וויידענפעלד

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה