כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
תשובה ה'
אבד"ק הנ"ל.
ב"ה. הרימלוב יום ב' כ"ה סיון תרמ"ח לפ"ק.
שוכט"ס לכ' האברך החריף מופלג ושנון כש"ת מו"ה אברהם יהודא שווארץ נ"י (הוא הגאבד"ק פאטיק ז"ל)
מכתבך עם חד"ת הגיעני לנכון אך חבילי שאילות הקיפוני וכו' ועל דבר הברכי יוסף שכתב דהיכי דבעי נגיעה ממש אף מב"מ חוצץ כבר כתבתי בתשובה כמה ראיות ברורות מש"ס דאפי' היכי דבעי נגיעה ממש אפ"ה מב"מ אינו חוצץ והוא מדברי התוס' שבת דצ"ג ע"ב ד"ה ויכול דכתבו דליכא למיפשט מהכא דמב"מ חוצץ דהא אבן הוא ממין הרצפה וכו' ואם נימא דהיכי דבעי נגיעה ממש אפי' מב"מ חוצץ א"כ לק"מ קושית התוס' דהא קיי"ל נתלה וקיבל פסול משום דאין דרך שירות בכך וא"כ מאי הקשו התוס' דליפשט דמב"מ חוצץ והא הכא בעינן קרקע העזרה ממש דבנתלה באויר פסול אלא ע"כ מוכח דאפי' היכי דבעי נגיעה ממש מ"מ מב"מ אינו חוצץ. וגם עלה בדעתי עתה ראי' לזה מהא דכתבו התוס' במנחות ד"ז ד"ה וכי דאע"ג דהשיריים מפסיקין בין הקומץ להכלי מ"מ מב"מ אינו חוצץ עש"ה והנה בש"ס מנחות די"א וביומא דמ"ח בעי ר"פ דבקי' לקומץ בדפניו דמנא מאי תוך כלי בעינן והאיכא או"ד הנחה בתוכו בעינן וליכא עיש"ה ומעתה אם נימא דהנחה בתוכו בעינן ולא מהני אויר כלי דאם מהני אויר כלי אם דבקי' בדפניו דמנא בודאי מהני וא"כ אם נימא דהיכי דבעי נגיעה ממש אף מב"מ חוצץ א"כ תהדר קושית התוס' שם אהא דמקשה הש"ס כי מהדר קומץ לדוכתי' ליקדש והא השיריים מפסיקים בין הקומץ להכלי אלא ודאי אפי' אם נימא דהנחה בתוכו בעינן אפ"ה מב"מ אינו חוצץ ודו"ק כי היא ראי' נפלאה.
ועוד יש לה"ר לזה מהא דאיתא בש"ס זבחים דק"י המקריב קדשים ואימורים בחוץ חייב ופריך אמאי והא איכא חציצה רב אמר מב"מ אינו חוצץ והא בש"ס זבחים דפ"ז מבעיא לי' אי אויר מזבח כמזבח דמי או לא ואם נימא דאויר מזבח לאו כמזבח דמי וגם נימא דהיכי דבעי נגיעה ממש אפי' מב"מ חוצץ קשה דליפשט מהכא דאויר מזבח כמזבח דמי דאל"כ אמאי חייב אם הקריב האימורין שם הבשר בחוץ הא הוי חציצה אלא ודאי אפילו אם נימא דאויר מזבח לאו כמזבח דמי אפ"ה מב"מ אינו חוצץ וזהו ג"כ ראי' נפלאה מאד למבין.
ובדברי הרי"ף אשר השמיט מימרא דרבא ביבמות ק"ו ע"ב דאכלה תומא לא מהני החליצה נראה לדעתי לתרץ בטוטו"ד והוא דהנה ברא"ש כתב ד"ז דא"א שלא יתערב בהרוק שרקקה גם רוק מעצמה הוא תלוי בפלוגתא דיש בילה או לא דאם נימא דיש בילה ה"נ י"ל כאן דנתערב הרוק בפי' הרוק עצמי עם הרוק:
מחמת השום למ"ד יש בילה יש בודאי בהרוק שרקקה גם רוק מחמת עצמה, אבל אם נימא כמ"ד אין בילה יוכל להיות דאין בהרוק זה רק הרוק מחמת השום ושפיר ל"מ, והנה בש"ס שם ד"פ איתא תנן התם צלוחית שנפלה לתוכה מים כ"ש ר"א אומר יזה שתי הזאות וחכמים פוסלין בשלמא רבנן סברי יש בילה והזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין וכתבו התוס' שם פירוש אפי' סברי רבנן יש בילה אפ"ה פסלו משום דהזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין אבל ה"נ מצי למימר דס"ל אין בילה והזאה א"צ שיעור עי"ש והנה לקמן דצ"ג איתא רבא אמר דכ"ע אין דנין והכא בהא קמיפלגי ר"א ס"ל הזאה צריכה שיעור והזאות מצטרפין ורבנן סברי הזאה א"צ שיעור וא"כ אליבא דרבא ע"כ ס"ל לחכמים אין בילה מדפסלי בצלוחית שנפל בה מים כ"ש דלדידי' א"א לומר כדאמרינן לעיל דמש"ה פסלי משום דהזאה צריכה שיעור כיון דהוא ס"ל דחכמים סברי דהזאה א"צ שיעור וע"כ דלדידי' ס"ל לחכמים אין בילה ומש"ה פסלי שפיר בנפל לתוכה מים כ"ש וכנ"ל, וא"כ בודאי ס"ל לרבא ג"כ כחכמים דאין בילה ולכך שפיר לשיטתו אמר באכלה תומא דל"מ כיון דס"ל אין בילה א"כ יוכל להיות דלא נתערב בהרוק שרקקה רוק מעצמה כלל אבל הרי"ף לפי"מ דקיי"ל להלכה דיש בילה שפיר השמים הך דינא כיון דבודאי נתערב גם רוק מעצמה מאחר דקיי"ל דיש בילה וכאמור ועי' בכ"מ בפ"ט מה' פרה שתמה על הרמב"ם דפסק בצלוחית שנפל לתוכה מים פסולין מה דפסק הזאה א"צ שיעור עיש"ה אבל הרי"ף ס"ל דטעמא דרבנן דפסלי בנפל לתוכה מים משום דס"ל יש בילה לעולם אבל הזאה צריכה שיעור ס"ל לרבנן ומש"ה שפיר כשר ברקיקה באכלה תומא מאחר דיש בילה וא"ש ודו"ק היטב כי כפתור ופרח הוא,
והנני בזה דורשה"ט באהבה יעקב וויידענפעלד