כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן רי
שבועות (דף ג' ע"ב) בשלמא אכלתי ולא אכלתי כדרבא כו' ואיתמר שבועה שאוכל כיכר זה ולא אכלה ר"י אומר אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ור"ל אמר אינו לוקה משום דהוי התראת ספק ולאו שמה התראה כו' והקשו התוס' שם בד"ה התראת ספק היא דהכא קאמר ר"ל דפטור משום התראת ספק אבל משום לאו שאין בו מעשה לא מיפטר דסבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו והקשו דהא ר"ל פוטר חסמה בקול דהוי לאו שאין בו מעשה דעקימת שפתיו ל"ה מעשה אלמא דר"ל ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו עייש"ה:
והנראה לדעתי לתרץ קושית התוס' בסוטו"ד דהנה לכאורה קשה לדעת הרב המגיד דהיכי דמשכחת לה שיהי' לאו שיש בו מעשה לוקה עליו אף היכא דליכא מעשה מירושלמי פ"ג דשבועות ה"ז דאיתא שם איכא בינייהו בין ר"י לר"ל בזרק כיכר לים והתרו בו למ"ד מפני שאין בו מעשה הכא יש בו מעשה למ"ד משום דהוי התראת ספק ה"נ הוי ה"ס עיי"ש א"כ מבואר בירושלמי דבזרק כיכר לים הוי לאו שיש בו מעשה אם יזרוק הכיכר לים א"כ לפי דעת הרב המגיד ילקה אפי' בלא זרק הכיכר לים כיון דמשכחת בי' מעשה אם יזרוק הכיכר לים והיא קו' נכונה
והנראה לתרץ דהנה הנו"ב אהע"ז סי' ע"ז חידש לן דלר"י דס"ל ה"ס שמה התראה מחלק בין היכי דא"א בענין אחר ותמיד הוי התראת ספק אז אמרינן לר"י ה"ס שמה התראה אבל היכי דמשכחת לה לפעמים שיהי' התראת ודאי מודה ר"י דה"ס לאו שמה התראה ומוקי הלאו היכא שהיא התראת ודאי יעוש"ה, והנה לכאו' קשה לי על הירושלמי דקאמר דלמ"ד משום ה"ס אפי' אם זרק כיכר לים אינו לוקה אפי' התרו בו בשעת זריקה משום דהתראה בשעת איסור בעינן דאמאי לא יהי' זריקת כיכר לים שעת איסור כיון דלאו שאב"מ אין לוקין עליו רק אם זרק כיכר לים לוקה דהוי לאו שיב"מ א"כ חיוב המלקות בא בשעת הזריקה דאז הוי לאו שיב"מ א"כ איך נוכל לומר דבשעת הזריקה לא מהני ההתראה כיון דל"ה שעת איסור הא עיקר חיוב המלקות בא בשעת הזריקה דאם לא זרק הכיכר לים לא הי' לוקה דהוי לשאב"מ:
אולם באמת ניחא דלמ"ד לשאב"מ אין לוקין עליו ועיקר המלקות בא משום הזריקה בודאי הוי הזריקה שעת איסור והוי התראת ודאי והא דקאמר הירושלמי דאפי' אם זרק הכיכר לים הוי ה"ס הוא דוקא למ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו א"כ נגמר האיסור קודם הזריקה כיון דס"ל דלוקין על לאו שאב"מ ולדידי' ל"ה הזריקה שעת איסור ולכך אפי' בזרק כיכר לים הוי ה"ס כיון דהתראה בשעת איסור בעינן ודוק:
ולפ"ז מתורץ מה שהקשיתי דאמאי הוי לשאב"מ בשבועה שאוכל ולא אכל הא משכחת לה ע"י מעשה בזרק כיכר לים כמו"ש הה"מ בפי"ג מה' שכירות דמש"ה לוקה בחסמה בקול משום דמשכחת לה ע"י מעשה בחסמה בידים דהכא הי' ג"כ לוקה אע"ג דאין בו מעשה משום דמשכחת לה ע"י מעשה ע"י זריקה לים רק דה"פ משום דהוי לשאב"מ ואינו חייב מלקות רק משום דמשכחת לה ע"י מעשה בזרק הכיכר לים וא"כ עיקר חיוב מלקות בא בשעת הזריקה וא"כ הוי הזריקה שעת איסור והוי התראת ודאי אם זרק הכיכר לים וכיון דמשכחת התראת ודאי אינו לוקה אפי' לר"י משום ה"ס דכל דמשכחת לה שיהי' התראת ודאי אפי' לר"י אמרינן ה"ס לא שמה התראה א"כ הא דאינו לוקה הוא משום דהוי ה"ס והא דאיצטריך לומר משום דהוי לשאב"מ דאם הי' לוקין על לאו שאב"מ הוי ה"ס אפי' בזרק כיכר לים והיכי דלא משכחת התראת ודאי ס"ל דה"ס שמה התראה ולכך קאמר דכיון דאין לוקין על לאו שאב"מ א"כ חיוב המלקות הוא רק משום דמשכחת ע"י מעשה כגון זריקה לים א"כ חיוב המלקות נצמח רק ע"י הזריקה והוי הזריקה שעת איסור והתראת ודאי וכיון דמשכחת לה התראת ודאי גם לר"י אמרינן ה"ס לאו שמה התראה ודוק היטב:
ולפ"ז מתורץ קו' התוס' שפיר דבאמת ס"ל לר"ל בכ"מ לשאב"מ אין לוקין עליו רק דהרי לפי"ד הנו"ב הנ"ל הרי ר"י ור"ל מחולקין בדין התר"ס דהרי ר"ל לא ס"ל החילוק בין היכי דמשכחת לפעמים התראת ודאי או לא דס"ל ל"ש התראה אפי' היכי דמשכחת התראת ודאי ל"ש התראה ולכך אמר ר"ל הטעם משום התר"ס ולא קאמר משום דהוי לשאב"מ משום דר"ל ג"כ ס"ל כסברת הה"מ דהיכי דמשכחת לה ע"י מעשה לוקה אע"ג דהוי לשאב"מ ואע"ג דגבי חסמה בקול ס"ל דפטור אע"ג דמשכחת ע"י מעשה שאני גבי חסימה דכתבו התוס' בב"מ (דף צ"א) דמש"ה יליף ר"ל מלאו דחסימה דבעינן שיש בו מעשה אע"ג דחסימה גופא אין בה מעשה לפעמים לר"ל כגון חסמה בקול משום דר"ל ס"ל דקרא מיירי בסתם חסימה דאית בה מעשה עיי"ש וכיון דלר"ל מיירי בחסימה דאית בה מעשה א"כ ליכא למימר דילקה בחסמה בקול משום דמשכחת לה ע"י מעשה כיון דלר"ל לא מיירי רק בסתם חסימה דאית בה מעשה א"כ לא קאי הלאו כלל בחסמה בקול משא"כ גבי שבועה דמסתמא מיירי הקרא אפי' בלא זרק הכיכר לים לכך ס"ל דלוקין אפי' היכי דלית בי' מעשה משום דמשכחת לה ע"י מעשה כסברת הה"מ הנ"ל ולכך קאמר משום דהוי ה"ס אבל בכ"מ ס"ל לר"ל דלשאב"מ אין לוקין עליו רק בשבועה ס"ל דלוקין משום דמשכחת ע"י מעשה בזרק כיכר לים ודוק כי חריף הוא: