אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן רב

סימן רא

להרב בק' קאמניץ.

על דבר האשה באבע שנתגרשה מבעלה והי' בת ביניהם בת ב' חדשים ובעת הגירושין נתן לה הבעל כתב שהילדה מוטלת עליו בכל ההצטרכות ולקח הבעל את הילדה תיכף אחר הגט ונתן אותה לעיר אחרת אולם כאשר נודע להאשה הנ"ל שאין להמינקת להניק נכמרו רחמיה על הילדה והזמינה את בעלה לדין וביקש בעלה מאתה שתניק את הילדה והוא ישלם לה כמו לאחרת וכאשר היתה הילדה בת י"ב חודש גמלתה את הילדה ועשתה שידוך עם אלמן א' כי אמרו לה אנשים שתהי' מותרת להנשא וכעת יצא קול רעש שאסורה להנשא עד כ"ד חודש כדין מינקת חבירו אולם אם לא תנשא עד כ"ד חודש בודאי יסתור קשר השידוכין שביניהם, כה דברי האשה הנעלבת אשר תבכה לפני במר נפשה כי אין לה במי להשען במשען לחם ע"כ נכמרו רחמי עלי' להזדקק לדבר הזה לעיין בשריותא דהך איתתא וזה החלי בעזר צורי:

תשובה. הנה נודע מחלוקת הר"ש ור"ת דהר"ש מתיר בגרושה להנשא כיון דלא משעבדא לי' ודעת ר"ת דאין חילוק בין גרושה לאלמנה והראשונים כתבו דלשי' הר"ש אפי' במכירה דכופין אותה להניק מפני הסכנה אפי"ה מותרת להנשא כיון דלא מחייב' להניק מצד השיעבוד אלא דהב"ד כופין אותה מפני הסכנה תו לא מיקרי מינקת חבירו ובדעת הר"ת איכא כמה פוסקים דדוקא במכירה אסר ר"ת:

אבל באינו מכירה גם הר"ת מודה דמותרת להנשא וכן היא דעת הרשב"א ז"ל דבאינו מכירה מותרת להנשא אולם ברא"ש פ' החולץ ובריב"ש מבואר דדעת הר"ת דאפילו באינו מכירה ג"כ אסורה להנשא וגם דעת הר"ן דהר"ש בעצמו לא התיר אלא באינו מכירה א"כ לפ"ד הר"ן ממילא מובן דלדעת ר"ת אפילו באינו מכירה אסורה להנשא א"כ בודאי אין לנו להקל בגרושה אפילו באינו מכירה יעיין בשו"ת הח"ץ שהחמיר ג"כ בזה אפילו בלא התחילה להניק אולם הנו"ב המציא דבר חדש דבגרושה דוקא כ"ז שהיא מניקת את בנה אסורה להנשא אבל תיכף בעת השמטת דדה מפי הולד מותרת להנשא כיון דלא משעבדא לי' להניק:

והנה הנו"ב הביא הוכחה לדבריו לאשר כי נודע השינוי הסוגיות במס' יבמות ובין סוגי' דכתובות דביבמות אמרינן לא ישא אדם מעוברת חבירו ותלה האיסור בהנושא הבא לקחת מעוברת ומינקת חבירו ולא בדידה וגם לא קבע שום זמן שלא אמר לא ישא אדם מעוברת ומינקת חבירו עד כ"ד חודש אלא סתמא אמר לא ישא בלא שום זמן ובכתובות תלה האיסור בדידה שאמר לא תתארס ולא תנשא וקבע זמן כ"ד חודש לר"מ וי"ח חודש לר"י ומתוך זה הוכיח הנו"ב הדין הזה דביבמות שלא הזכיר מיתה כלל רק מינקת חבירו בסתם א"כ גם גרושה בכלל, ובגרושה אינה אסורה רק כ"ז שמיניקתה ותיכף לאחר השמטת הדד מפיו מותרת להנשא לכך לא קבע שום זמן דכשגמלתו מותרת להנשא אפי' קודם כ"ד חודש ותלה את האיסור בדידי' ולא בדידה דבידו לגמול את הולד ותהי' מותרת להנשא אבל בכתובות דהזכיר מיתה מניקה שמת בעלה לכך קבע זמן כ"ד חודש, אולם אחרי נשיקות עפרות זהב לו נראה לי דמדברי הרא"ש בפ' החולץ מבואר להיפך מדברי הנו"ב דהרא"ש כ' שם הטעם של שיטת הר"ת דגרושה אסורה להנשא דנהי דלא משעבדא אפיה"כ רוב גרושות נמי מניקות בניהם ועשו חכמים תקנה שלא יפרשו מלהניק או ימהרו לגמלם כדי למהר להנשא ומשו"ה אסורות להנשא א"כ מבואר להדיא ברא"ש דבגרושה ג"כ אפילו גמלתו אסורה להנשא לשיטת הר"ת כיון דכתב הטעם כדי שלא ימהרו לגמול את בניהם משה"כ אסורות להנשא הרי להדיא להיפך מדברי הנו"ב, ואני כבר הארכתי לתרץ השינוי הסוגיות בתשובה אחת ארוכה:

אולם בנ"ד נראה לדעתי הדבר ברור דלאחר ט"ו חודש מותרת להנשא דהנה הגאון בעל נטע שעשועים חידש לן דלאחר ט"ו חודש יצא הולד מחזקת סכנה והא דקיי"ל דבעינן כ"ד חודש היינו דוקא מטעם שיעבוד דהאשה מחויבת לבעלה להניק הולד כד"ח, ובזה תירץ שם כוונת הפנ"י בק"א ולפי"ז נראה לי דל"מ לטעם הרא"ש שכ' בפ' החולץ דמשה"כ גם גרושה אסורה להנשא אע"ג דלא משעבדא אפיה"כ רוב גרושות נמי מניקות בניהם ועשו חכמים תקנה שלא ימהרו לגמלם כדי למהר להנשא ואסרוהו להנשא א"כ לפי"ז כל גרושה מותרת להנשא לאחר ט"ו חודש מאחר דלאחר ט"ו חודש יצא הולד מחזקת סכנה א"כ כיון דליכא חשש סכנה רק מטעם שיעבוד וגרושה לא משתעבדא א"כ לפי"ז לאחר ט"ו חודש כל גרושה מותרת להנשא אם גמלתה הולד, ובזה נראה לי ג"כ לתרץ שינוי הסוגיות דביבמות ובכתובות הנ"ל דבכתובות זכר מיתה וקבע זמן כד"ח וביבמות לא זכר מיתה ולא קבע זמן כד"ת משום דבכתובות דמיירי באלמנה לכך שפיר קבע זמן כד"ח דאף דלאחר ט"ו חודש יצא הולד מחזקת סכנה מ"מ אסורה להנשא מטעם שיעבוד דמשעבדא לבעל להניק משא"כ ביבמות דלא זכר מיתה וא"כ גם גרושה בכלל ולכך לא מצי לקבוע זמן כד"ח כיון דגבי גרושה שפיר מותרת להנשא לאחר ט"ו חודש כיון דכבר יצא הולד מחזקת סכנה וגרושה אינה משתעבדת להניק ודוק:

אולם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה מאחר דבש"ע משמע דאין חילוק בזה בין גרושה לאלמנה ובפרט דמהרש"א בכתובות כ' דהטעם של ר"ת היא משום דגזר בגרושה אטו לא נתגרשה א"כ לפי טעם המהרש"א יש לומר דאפילו בגרושה אסורה אפילו לאחר ט"ו חודש דגזרינן גרושה אטו אלמנה ואולם בנ"ד כיון דהבעל קיבל עליו בחיוב לפני הב"ד להחזיק את הילדה בכל הצטרכותי' ותיכף אחר הגט נתן אותה למינקת לעיר אחרת בודאי היא מותרת להנשא לאחר ט"ו חודש עכ"פ, דהנה דעת הרא"ש מובא בש"ע בסי' י"ג דשכרה לה מינקת בחיי בעלה מותרת להנשא, והנה דעת הב"י דאדלעיל קאי שצמקה דדיה או שפסק חלבה ושכרה מינקת אולם הב"ח מסכים עם הגירסא או שכרה מינקת דשכרה מינקת בלחוד מהני אבל הב"ש שם תמה דאיך נוכל לומר דשכרה מינקת לחוד מהני דהא בנתנה בנה למניקה כ' הרא"ש דבעינן שתתן למניקה בחיי בעלה ג' חדשים והאיך פסק דבשכרה מינקת לחוד מהני ולא קבע שום זמן ודוחק לחלק בין חנם לשכר:

אולם לדעתי נראה דשפיר יש לחלק בין בחנם לשכר דבנתנה למניקה בחנם אם תחזור לו האשה המינקת את הולד שפיר הדר חל השיעבוד של ההנקה על האם משוה"כ אסורה להנשא משא"כ בשוכרת מניקה בחיי בעלה דבודאי לא שכרה האשה בלתי הסכמת הבעל דסתם אשה אין לה נכסים בחיי בעלה דמה שקנתה אשה קנה בעלה וכדמקשה בש"ס נזיר (דף כ"ד) גבי אם שלה היתה הבהמה הא מה שקנתה אשה קנה בעלה ודחק בשקמצה מעיסתה ועיין בתוס' שם א"כ מסתמא מיירי בשכרה מינקת בחיי בעלה בהסכמתו והוא שכר המינקת א"כ ממילא פטר אותה מחיוב הנקה וחל השיעבוד של ההנקה על הבעל א"כ אפילו אם תחזור המניקה שוב לא חל שיעבוד ההנקה על אם הולד דבזה ששכר המינקת פטר אותה משיעבוד ההנקה ולכך שפיר מותרת להנשא בשכרה מניקה בחיי בעלה בלא שום קביעות זמן ושפיר נוכל לאוקמי דעת הרא"ש דלא קאי אדלעיל, ולפי"ז אם נימא דבשכרה מינקת בחיי בעלה לא חל עלי' שם מינקת חבירו כלל א"כ ממילא גם בנ"ד לא חל עלי' שם מינקת חבירו דה"נ כיון שהבעל קיבל עליו בחיוב להחזיק הילד בכל מיני הצטרכות א"כ בודאי הוי כמו שכרה מינקת בחיי בעלה, וגדולה מזה מצינו בתשובות אמונת שמואל מובא בשו"ת שבות יעקב סי' צ"ה שאם הבעל קודם מיתתו צוה שתשכור אותה מינקת ואח"כ שכרה האלמנה אותה מינקת שצוה בעלה דמותרת להנשא מכ"ש בנ"ד דנעשה בפני ב"ד ומעשה ב"ד יש לו קול א"כ בודאי הוי כמו שכרה מינקת בחיי בעלה דמותרת להנשא וז"ב מאוד:

אולם אפילו אם נימא כדעת הסוברים דשכרה מינקת לבד לא מהני להתירה להנשא בודאי הטעם הוא רק דשמא תחזור האשה המניקה ותצטרך האם להניק את הילד ואם תנשא יהי' חשש סכנה לילד אבל מטעם שיעבוד אין לומר בזה דאסורה להנשא כמו שכתבנו דלאחר ששכרה מינקת בהסכמתו א"כ קיבל הבעל עליו חיוב ההנקה ופטר אותה מהשיעבוד של ההנקה וכיון דאינו רק מטעם חשש סכנה א"כ לאחר ט"ו חודש בודאי מותרת להנשא בשכרה מניקה בחיי בעלה לכ"ע א"כ בנ"ד דהיא גרושה אין שום חשש עלי' לאחר ט"ו חודש רק מחשש גזירה אטו אלמנה כמ"ש המהרש"א ובאלמנה גופא דעת הב"ח וכמה פוסקים דבשכרה מינקת בחיי בעלה מותרת להנשא ולאחר ט"ו חודש כבר הוכחנו דלכ"ע מותרת להנשא אפילו באלמנה א"כ מכ"ש בגרושה וכמו בנ"ד דהוי כשכרה מינקת בחיי בעלה בודאי מותרת להנשא לאחר ט"ו חודש בלי שום חשש ופקפוק כלל:

יעקב וויידענפעלד.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה