כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן רא
לכבוד גיסי יקירי הרב הגדול החו"ב מו"ה יצחק ראפאפארט נ"י [הוא הרב הגאון אבד"ק אסטראווע ז"ל]:
בהמשך תשובתי בענין הזמנה מלתא ועבוד לשמה אכתוב לך מה שהערתי דרך אגב, בגיטין (דף ג) מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה וחתימה לשמה אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי דתנן אין כותבין במחובר לקרקע כתבו על המחובר לקרקע תלשו חתמו ונתנו לה כשר אי ר"א כתיבה בעי חתימה לא בעי וכו' ואלא ר"מ היא וכי לא בעי ר"מ כתיבה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי והאמר ר"נ אומר הי' ר"מ אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר כו' עיי"ש וכתבו התוס' שמה בד"ה וכי לר"מ בעי מדרבנן כתיבה לשמה ופסול בדיעבד דבענין אחר לא מתוקמא מתני' כוותי' דתנן בריש פ"ב דאם לא אמר בפ"נ דפסול והקשו בתוס' דמאי שנא במחובר דאמר לעיל אין כותבין במחובר לכתחלה אבל בדיעבד כשר אפילו מדרבנן דמדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד עיי"ש:
והנראה לדעתי לתרץ קו' התוס' בטוטו"ד דהנה באמת קשה אהא דאמרינן אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי לפימ"ש התוס' לקמן (דף ס"ו ע"ב) ד"ה הא דניהו דמכשיר ר"מ כשמצאו הבעל באשפה אבל היכי שצוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות צוויו ולא סגי במצאו באשפה אפילו לר"מ עיי"ש א"כ מאי מקשה הכא אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי לשמה דהא היכי שצוה הבעל לכתוב מודה ר"מ דצריך לעשות צוויו ולא סגי במצאו באשפה אפילו לר"מ א"כ משה"כ צריך לומר בפ"נ אפילו לר"מ דחיישינן דילמא צוה הבעל לכתוב ובכה"ג צריך לכתוב לשמה אפילו לר"מ ובני בבל אינן בקיאין לשמה ולא כתב לשמה ובכה"ג פסול אפילו לר"מ והיא הערה עצומה לכאורה:
אולם לאחר העיון ניחא דשפיר מקשה הש"ס דבודאי לא חיישינן לזה דהבעל צוה לכתוב הגט לשם אשתו פלונית והסופר שינה ולא כתב לשמה ונתן לו גט שכתב להתלמד או לאיש אחר ששמו כן דבאמת מקשה הש"ס שם לרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ליבעי תרי רוב בקיאין הן אפילו לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרא דדייני מיגמר גמירי ורבנן היא דאצריך והכא משום עגונה הקילו בה רבנן, והנה הטעם הא דספרי דדייני מיגמר גמירי הוא משום שרגילין לכתוב כל שטרי גיטין כמו שפירש רש"י שם עיי"ש ברש"י בד"ה סתם ולכך יודעין הם דבעינן בכל שטרי גיטין כתיבה לשמה וא"כ הא תינח למאן דבעי בכל גיטין כתיבה לשמה אבל לר"מ דלא בעי כתיבה לשמה רק דמשה"כ צ"ל בפ"נ משום דחיישינן דצוה הבעל לכתוב ובכה"ג בעי כתיבה לשמה אפילו לר"מ א"כ בזה תיהדר קו' הש"ס לדוכתא דלבעי תרי דהא ר"מ חייש למיעוטא, וא"ל דסתם ספרא דדייני מיגמר גמירי דמידי הוא טעמא דמיגמר גמירי משום שרגילין לכתוב כל שטרי גיטין דמאי בכך דהא כל שטרי גיטין לא בעינן לשמה היכי שלא צוה הבעל לכתוב וא"כ אדרבא הסופרים רואין דכתבו הגיטין שלא לשמה ולכך יטעו ויסברו דגם בכה"ג שצוה הבעל לכתוב לא בעינן לשמה וא"כ לבעי תרי אלא וודאי לא חיישינן לזה ושפיר מקשה אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי:
ולפי"ז שפיר מתורץ קו' התוס' הנ"ל כמין חומר דבאמת לפי מה דמתרץ הש"ס דכי לא בעי ר"מ כתיבה לשמה מדאורייתא אבל מדרבנן בעי ג"כ אינו פסול בדיעבד כמו גבי מחובר ואפיה"כ אם לא אמר בפ"נ הוא פסול משום דחיישינן דילמא צוה הבעל לכתוב ובכה"ג בעי לשמה אפילו לר"מ רק דהמקשן הוכיח דע"כ לא חיישינן לזה דא"כ לבעי תרי דליכא למימר ספרא דדייני מיגמר גמירי מאחר דבכל שטרי גיטין לא בעי לשמה אבל לפי מאי דמתרץ לן דר"מ בעי בכל שטרי גיטין לשמה עכ"פ לכתחלה א"כ שפיר י"ל דספרא דדייני מיגמר גמירי דרואין דבעינן לשמה בכל שטרי גיטין ולכך פסול בדיעבד אם לא אמר בפ"נ דחיישינן דשמא צוה הבעל לכתוב ובכה"ג פסול בדיעבד אפילו לר"מ והמקשן הוי ס"ד דאפילו לכתחלה לא בעי ר"מ כתיבה לשמה אע"ג דבמחובר סובר לי' לר"מ דאין כותבין לכתחלה אבל לשמה הוי ס"ד דלא בעי לכתחלה וכמ"ש התוס' לקמן (בדף ד') ד"ה חתמו דבמחובר אי כתב לה במחובר חיישינן זימנא דמשתלין ואין נזכרין לתלוש וחתמו משא"כ גבי לשמה עיי"ש וכן היא באמת לפי המסקנא אבל למה דמתרץ לן דר"מ מודה דבעי לכתחלה לשמה שפיר אתיא מתני' כר"מ ופסול בדיעבד אם לא אמר בפ"נ משום דחיישינן דילמא צוה הבעל לכתוב וכנ"ל ודוק כי הוא כפתור ופרח:
ובדבר קו' התוס' מנחות (מ"ב) לפר"ת דלמ"ד הזמנה מלתא ל"ב עבוד לשמה וא"כ אביי דס"ל הזמנה מלחא הוא אמאי בעי צביעה דציצית לשמה, והנראה לתרץ דהנה מה דאמר דלמ"ד הזמנה מלתא ל"ב עבוד לשמה וסגי בשאר הזמנות הכוונה י"ל דבאמת בעינן שיהי' העשי' לשמה ולא הזמנה בעלמא כמו בציצית דבעינן לשמה משום דכתיב תעשה לך לשם חובך וא"כ בעינן עשי' רק דמשה"כ סגי בהזמנה למ"ד הזמנה מלתא ע"פ התוס' שבת (נ"ח) בכפה שנתנה לספר טהור מן המדרס דכיון שנאסר בהנאה ע"כ חשיב שינוי מעשה ולפ"ז ה"פ דלמ"ד הזמנה מלתא הוא א"כ נאסר בהנאה ע"י ההזמנה ע"כ חשיב ההזמנה מעשה ול"ב עבוד לשמה דהזמנה עצמה חשיב מעשה, משא"כ למ"ד הזמנה לאו מלתא לא נאסר בהנאה ולא חשיב מעשה לכך בעי עבוד לשמה, ולפ"ז מתורץ קו' התוס' דהא תינח בתשמישי קדושה משא"כ בתשמישי מצוה דנזרקין וא"כ לא נאסר בהנאה ע"י ההזמנה לכך גם לאביי בעינן צביעה לשמה ודוק:
גיסך דו"ש