כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קצט
שלום וכט"ס לכבוד ידי"נ הרב המאוה"ג החריף ובקי זך השכל כש"ת מו"ה אברהם דרימער אבד"ק סקאלא נ"י:
יקרתו הגיעני היום נכון והנני עט ממהר להשיבו. בדבר שאלתו אודות המקוה החדשה אשר כבוד הרב המו"ץ העיר שיש לחשוש בזה משום חשש זוחלין עפ"י דברי המהרי"ט דמעיינות שלנו אין להם דין מעין בפרט שהוא סמוך לנהר, למראה עיני הי' פלפולו של הרב המו"ץ ופלפול של כ"ת, והנה בדבר אשר כבודו מחולק עם כבוד הרב המו"ץ אין ברצוני להכריע ביניכם ולא אדבר מזה מאומה, אולם לדעתי נראה בזה מילתא חדתא ובזה יפול המריבה אשר בין כבודו ובין הרב המו"ץ והיא, דלדעתי נראה דהא דמבואר בתוספתא החופר בצד הים או בצד הנהר הרי היא כמי תמציות והחופר בצד המעין כ"ז שהם באים מחמת המעין הרי הם כמעין פסקו מלהיות מושכין הרי אלו כמי תמציות ולפי תירוץ אחרון של הכ"מ בחופר בצד הים או בצד הנהר אעפ"י שהם באים מחמת הים או מחמת הנהר הרי הם כמי תמציות כיון דנשתנה דינם ממעין לענין מי חטאת נשתנה דינם גם לענין זה נראה לי דכוונת התוספתא ה"א הרי היא כמי תמציות היינו לענין אם אין בהם מ' סאה אינם כשרים לטבול בתוכו אדם וכלים אע"ג דהם באים מן הנהר משום דבעינן מ' סאה במקום א' וליכא ול"מ חלחול הנהר וכדאיתא בש"ס חגיגה דהא כולה ארעא חלחולי מחלחלא ובעינן מ' סאה וכמ"ש רש"י שם אהא דכולה ארעא חלחולי מחלחלא ומהתוספתא זו היא סתירה לדברי המרדכי בשם הראבי"ה המובא בהגהת רמ"א בסעיף נ"ב עיי"ש, והח"צ בתשובה משיג ג"כ על דברי הרמ"א אלו אבל לעולם לענין זוחלין יש לומר דשם מעין עליו ואם יש בהם מ' סאה כשרים בזוחלין כיון דבאו מן הנהר או מן הים ולענין זוחלין הימים והנהרות דינם כמעין א"כ אם הם באים מן הים או מן הנהר ג"כ מטהרין בזוחלין כיון דהמים שבבור הם באים מן הנהר ומדוע יפקע שם נהר מהמים האילו כיון דאין שם מים אחרים הנקוים רק מי הנהר או מי הים ורק אם א בהם מ' סאה אינם כשרים לטבילה משום דל"ה החלחול חיבור אבל המים בעצמן י"ל דשם מעין עליהם לטהר בזוחלין ולכל מילי, כן הי' נראה לכאורה:
אולם באמת לא נוכל לומר דלכל מילי הם כמי מעין והא דהוי כמי תמציות היא רק לענין דאינם כשרים בפחות ממ' סאה דאפילו מעין קיי"ל דאינו מטהר בכ"ש לטבילת אדם, דהנה מבואר בתוספתא דמי תמציות שלא פסקו אינם מטהרין רק את המים הטמאים אבל לטבילת כלים הם פסולים ולפי"ז בחופר בצד הנהר דאיתא בתוספתא דהן כמי תמציות שלא פסקו א"כ בודאי הם פסולים אפילו לטבילת כלים כמו מי תמציות א"כ מזה נראה בעליל דהמים בעצמן בצד הנהר אין דינם כמעין דאם היו נחשבין כמעין רק דל"ח החלחול חיבור ופסולים לטבילת אדם משום דבעינן מ' סאה במקום א' א"כ עכ"פ לכלים דלכ"ע מעין מטהר בכ"ש הוי לן לומר דכשרים ומהתוספתא נראה דאפילו לטבילת כלים הם פסולים כמו מי תמציות א"כ לכאורה י"ל דלענין זוחלין ג"כ אינן נחשבין כמעין ואינם מטהרין בזוחלין:
ובזה נתעורר לי תמי' גדולה על דברי הירושלמי בריש מוע"ק דבעי שם לענין מי תמציות שלא פסקו פרחה הכרית ולא פסקה למפרע הוא נעשה מעין או מכן ולבא ליידו מילה הטביל בו מחטין וצינוריות אין תימר למפרע נעשה מעין טהרו אין תימר מכן ולבא לא טהרו וכפי המבואר בתוספתא מובא בר"ש פ"א דמקוואות דמי תמציות שלא פסקו אינם כשרים לטבילת כלים מה מיבעי' לי' לירושלמי במחטין וצינוריות אם הטביל בהם מקודם שנראו כעין תפוחים הלוא אפילו לאחר מכאן אינם כשרים לטבילת כלים וצע"ג, כפי הנראה דעת הירושלמי דמי תמציות שלא פסקו הם כשרים אפילו לטבילת כלים ואכ"מ להאריך בזה:
ונחזור לנ"ד דאמנם לאחר העיון נראה לדעתי דאע"ג דלטהר בכ"ש אין נחשבין כמעין מ"מ לענין זוחלין דינם כמעין וראי' לזה דהנה נודע דעת מהרי"ק מובא בב"י בארוכה ובש"ך סיק"ל, דאם הומשך מעין לבריכה ריקנית אעפ"י שהופסק המעין דין מעין עליו והא דמבואר במשנה בפ"ה דמקוואות דאם הופסק הקילוח חזר הבריכה להיות לה דין מקוה היינו דוקא בבריכה מליאה מים א"כ לדעת המהרי"ק בוודאי בחפר סמוך לנהר או לים ג"כ הם כשרים בזוחלין דלא גרע חפר סמוך לנהר או לים מהומשך המים לבריכה והפסיק הקילוח דבבריכה ריקנית הם מטהרים בזוחלין כיון שהם מי המעין וא"כ בחפר סמוך לנהר בוודאי הם מטהרין בזוחלין כיון שמי נהר והים הם וז"ב אלא אפילו לדעת הראב"ד דאפילו בבריכה ריקנית אם הופסק המעין אינו מטהר בזוחלין מ"מ בחפר סמוך לנהר או לים הם מטהרין בזוחלין וכעין זה מצינו דדעת הב"ח הוא דים הגדול אע"ג דקיי"ל דדינו כמעין לטהר בזוחלין מ"מ אינו חשוב כמעין לטהר בכ"ש והכ"נ בחפר סמוך לנהר אע"ג דאין דינו כמעין לטהר בכ"ש אבל לטהר בזוחלין חשיב כמעין ואע"ג דגבי מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובים מבואר בפ"ק דמקוואות דשוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בכ"ש ולדעת הרמב"ם אפילו במקום שלא הי' מהלך בתחלתו הוא מטהר בכ"ש ואפיה"כ אינו מטהר בזוחלין אלמא דלענין זוחלין חמור טפי מלטהר בכ"ש היינו משום דשם מיירי דהמעין הי' עומד א"כ ההמשכה באה רק ע"י מים השאובים שריבה בתוכם אבל בנ"ד בחפר סמוך לנהר או לים חמור טפי לטהר בכ"ש מלטהר בזוחלין וראי' ברירה לזה דהנה דעת הש"ך בסי' ר"א בס"ק קכ"ז דאפילו גל שנתלש מן המעין אינו מטהר בכ"ש אפילו לכלים שלא כדעת הב"ח ולא סגי במים בכ"ש אלא בגוף המעין אבל כל שנתלש ניהו דמטהר בזוחלין מ"מ לא מטהר בכ"ש כשנתלש יעיי"ש א"כ חזינן להדיא דחפר סמוך למעין עדיף מגל שנתלש מן המעין דבחפר סמוך למעין דינו כמעין אף אם לא הי' במים מ' סאה לטהר בכ"ש לכלים ולדעת הרמב"ם ז"ל אפילו לטבילת אדם וגל שנתלש מן המעין אינו מטהר בכ"ש לדעת הש"ך א"כ דעת לנבון נקל דחפר סמוך לים ג"כ עדיף מן גל שנתלש מן הים כמו דעדיף חפר סמוך למעין מגל שנתלש מן המעין וכיון דגל שנתלש מן הים אע"ג דאינו מטהר בכ"ש מ"מ חשוב כמעין לטהר בזוחלין א"כ מכ"ש בחפר סמוך לנהר או לים אע"ג דאין דינו כמעין לטהר בכ"ש אבל לטהר בזוחלין חשיב כמעין וז"ב ואע"ג דבנהרות יש לחוש לריבוי נוטפין על הזוחלין מ"מ כיון דבשעת הדחק מותר לטבול בנהרות וסמכינן על הר"ת דפסק כשמואל דאמר נהרא מכיפי' מבריך ובפרט דאין בזה רק פסול דרבנן משום דקמא קמא בטיל כמבואר בתוס' בכורות א"כ בנ"ד דהיא ס' אם הזחילה הוא מהמקוה בודאי אין לחוש כלל לדעתי הקלושה:
עוד נראה בתוספת נופך חיזוק לדברינו דהנה נודע דעת הח"צ בתשובה מ' דאפילו אם מקוה אחת שלימה בעינן כשפ"ה ולפי דבריו אפילו סמוך למעין הדין כן ולכאורה דבריו הם נגד התוספתא דמבואר שם דבחפר סמוך למעין דינו כמעין והיא צע"ג לכאורה, אבל אחר העיון הכל ניחא בס"ד דבאמת אין סברא כלל לומר דהחיבור בחופר סמוך למעין יהי' עדיף מהחיבור של חופר סמוך לנהר דאדרבא בתוספתא מבואר להיפך דמבואר שם שאין הנזחלין מערבין את המקוואות אלא א"כ עמדו מובא בש"ע סעיף ס' וכבר הערה בזה הדג"מ על דברי הש"ך בסיק"פ כידוע:
אולם לפי דברי הש"ך בס"ק ק"פ דעת לנבון נקל דל"ק קו' הדג"מ אבל עכ"פ מוכח דעמדו מערבין טפי את המקוואות מזוחלין וא"כ כיון דבחופר סמוך לנהר ל"ה חיבור להכשיר המקוה החסירה מכ"ש בחופר סמוך למעין דהוא זוחל טפי מנהר דל"ה חיבור להכשיר לטבילת אדם אם הוא פחות ממ' סאה וא"כ צ"ע על התוספתא דמחלקת בין חופר סמוך לנהר לסמוך למעין דאדרבא בסמוך לנהר דאינו זוחל כ"כ טפי הוי לן לומר דהוי חיבור אולם באמת לדעתי הדבר ברור דאין כוונת התוספתא כלל לומר דבחופר סמוך למעין יהי' כשר הבור לטבילת אדם אפילו באין בו מ' סאה לדידן דקי"ל דמעין אינו מטהר בכ"ש לאדם, דאדרבא בחופר סמוך למעין בוודאי ל"ה חיבור להכשיר המקוה החסירה כיון דל"ה כשפ"ה רק דכוונת התוספתא היא דבחפר סמוך למעין המים שבבור דינם כמעין ויכול לטהר עכ"פ כלים בכ"ש אבל לטבילת אדם בוודאי אפילו בחפר סמוך למעין אינו כשר אם היא פחות ממ' סאה וכדמוכח משו"ת הח"צ הנ"ל משא"כ בחפר סמוך לנהר המים שבבור אינו נידון כמעין כלל ואינו מטהר אפילו כלים פחות ממ' סאה וכמ"ש הכ"מ הטעם כיון דהנהר בעצמו אינו נידון כמעין בכל מילי דאינו כשר למי חטאת ולכך אין בכוחו לעשות מעין לשום דבר למה שחפר בסמוך לו ונידון רק כמי תמציות ואף שמלשון המהרי"ט לכאורה לא נראה אבל האמת נראה בעליל שהיא כדברי ואין לזוז מזה ובזה נתחזק קו' שלי כיון דחפר סמוך למעין עדיף מגל שנתלש מן המעין בוודאי חפר סמוך לנהר עדיף מגל שנתלש ומטהר בזוחלין כמו גל שנתלש, ודוק כי זה ברור ונכון לאמיתה של תורה:
יעקב וויידענפעלד.