כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קצח
ב"ו יום ג' מ"ח לספירה ה' תרל"ח ליצירה הרימלוב.
להנ"ל.
לתשובתו ע"ד אחד שקידש על סתם יינם אם צריך לחזור ולקדש וכ"מ פלפל בזה הרבה ויפה כוון להלכה ובדרך פלפול קצת יש לפלפל בזה דיש לומר דלא יצא חובת קידוש בזה משום מצוה הבאה בעבירה ואנן קי"ל דבמהב"ע אפי' בדיעבד לא יצא ואפילו בעבירה דרבנן כדאיתא ברש"י פסחים גבי טבל טבול מדרבנן אולם באמת המרדכי סוכה פ"ג חידש לן דהיכי דנחתך הערבה בשבת יוצא בה י"ח אע"ג דהוי מצהב"ע כיון דהוא בשוגג ומדבריו נראה להמ"ל דשוגג לא חשיב מצהב"ע ולכאורה דבריו תמוהים מש"ס דר"ה (כ"ח) בסוגי' דשופר של עולה דשם איירי בשוגג וכמש"כ התוס' שם דאמרינן התם כיון דמעל נפק לחולין ומעילה לא שייך אלא בשוגג ואפ"ה אמרינן דלא יצא משום מצהב"ע, ואין לתרץ דהיכי דיתוקן האיסור אם נימא דלא יצא י"ח אז אף בשוגג לא יצא י"ח משום מהב"ע כמו שכתב הרשב"א ביבמות (ק"ג) לחלק בזה דאפילו למאן דל"ל מצהב"ע אפילו במזיד מ"מ היכא דיתוקן האיסור מודה דלא יצא כמו כן לדידן יש לחלק בזה בשוגג ולפי"ז בנ"ד דלא יתוקן האיסור אם נימא דלא יצא והוא בשוגג הלכך שפיר יצא י"ח, אולם אכתי עומד לנגד דברי המרדכי דברי התוס' בסוכה (ל"ה) דהקשו שם דלמה לן קרא דלא יצא במצה של טבל תיפוק לי' דהוי מהב"ע ולפי"ז נראה דהתוס' לא ס"ל כהמרדכי דבשוגג לא חשיב מצהב"ע דאי סבירא להו כהמרדכי מה הקשו למה לן קרא הלא איצטריך קרא להיכא דאכל בשוגג דלא יצא י"ח אלא ודאי ס"ל להתוס' דאף בשוגג אמרינן מצהב"ע אמנם לאחר העיון נראה לי דאפילו לדעת המרדכי קשה קושי' התוס' דכבר נודע קושי' התוס' בפסחים ובסוכה דל"ל קרא דאין יוצא במצה של טבל ת"ל דלא הוי לכם משום דיש לכהן וללוי חלק בו כמו באתרוג השותפין דאינו יוצא י"ח וכבר תרצתי קושי' זו בכמה אופנים [ראה לעיל סי' ט"ו]:
אולם כעת עלה ברעיוני לתרץ קושי' התוס' באופן נאות דהנה קי"ל בש"ס ב"ק (י"א) דאין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לניזקין ולפי"ז שפיר מתורץ קושי' התוס' דבאתרוג של טבל שפיר לא יצא י"ח משום דהוי אתרוג של שותפין כיון דהוא בעינא אבל במצה שפיר יצא י"ח אף דהיא מצה של שותפין דמגו דלעסי' היא נמאסת וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ל') ד"ה לא וא"כ הוי כשברים ובשברים קי"ל דאין שמין השברים לא לגנב ולא לגזלן והגזלן מחויב לשלם דמים מעליא והשברים הם של הגזלן וא"כ כשבלע אח"כ אותו הלעיסה שוב בלע מצה שלו ואע"ג דבשעת לעיסה לא היתה המצה שלו מה איכפת לן בזה הלא קי"ל בלע מצה יצא ולפ"ז ע"כ לא איצטרך קרא רק לאוכל במזיד דאם אכל בשוגג בלא"ה לא יצא משום דהוי כמו אתרוג השותפין כקושי' התוס' ובשוגג לא שייך לומר דמגו דלעסי' נעשה כשברים ואין שמין שברים לא לגנב ולא לגזלן דהנה התוס' שם בב"ק וכן בב"מ כתבו הא דאין שמין שברים לא לגנב ולא לגזלן משום דגנב וגזלן קנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים אבל מזיק לא נתחייב אלא כמו שהזיק יעש"ה ולפי"ז הא תינח אם אכל הטבל במזיד אבל בשוגג דל"ש לומר דמיד כשהוציאוהו מרשות בעלים קנאו דהא לא נתכוין לקנותו כלל דהא סבר דהיא שלו והוי כעודר בנכסי הגר וקסבר שהוא שלו דלא קנה ועיין תוס' ע"ז (ז') ד"ה ר"מ וכיון דלא קנאו מקודם בהגבהה א"כ ממילא דמי השברים הם של בעלים וא"כ בשוגג בלא"ה לא יצא במצה של טבל משום דלא הוי לכם כקושי' התוס' הנ"ל וע"כ לא איצטריך קרא רק למזיד ובמזיד בלא"ה לא יצא משום מצהב"ע ולפי"ז גם בנ"ד לא הוי מצהב"ע כיון דהוי בשוגג אולם באמת בלא"ה יפה כתב בזה כיון דבשוגג אין צריך כפרה באיסור דרבנן כמ"ש הנתיבות סי' רל"ד וכבר הקדימו התה"ד והוא מש"ס עירובין (ס"ז) דבדרבנן עבדינן עובדא והדר כו' וצ"ע ביו"ד רמ"א סוס"י קכ"ג:
וע"ד הערתו בתוס' פסחים (מ"ד) ד"ה אלא דאיך ס"ד לומר דלא אמרי' טכ"ע היכי שיש היתר לאיסורו א"כ תיקשי קרא דויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח דמעיקרא לא אכיל הרי היו יכולים לאכול מצה ע"י טכ"ע כמתני' דחלה אם י"ב טעם דגן יי"ח בפסח ואי' חדש ליכא דיש היתר לאיסורו, לכאו' שאל בחכמה, וי"ל דכבר נודע דעת הראב"ד דהא דעושה עיסה מן החטים ומן האורז אם י"ב טעם דגן יי"ח בפסח הוא דוקא אם יש כזית כא"פ ואכל כל הפרס ואע"ג דטכ"ע דאו' מ"מ לענין מצה כיון דעל טעם לחוד אינו לוקה רק איסורא בעלמא אין יוצא י"ח מצה ועיין פר"ח סי' רנ"ג שהכריע כן להלכה א"כ ל"ק קו' בכה"ג שאוכל כל הפרס בודאי אין חילוק דמה דס"ד דבנזיר ל"א טכ"ע הוא רק בטעמו ולא ממשו דוקא ודוק, ובלאה"כ אין קו' כ"כ דהא שאין יוצאין במצה של חדש אינו מבואר בתורה והוא מנביאים מויאכלו מעבור הארץ:
מה שהעיר בב"מ (נ"ז) דאין רבית להקדש דלשי' רש"י דמותר רבית ע"י שליח תיפוק לי' בהקדש דהוי ג"כ ע"י שליח דהגזבר הוא שליח דהקדש, הנה הגם שפירש"י שם ד"ה באבני דהגזבר שליח בעלמא אולם עיין בירושלמי ריש תרומות דאר"א גזבר כמאן דאנון בעלים ודלא כר"י וכן מצינו בב"ק (ל"ו) שאני ר' יוסף דיד עניים הוי לענין מעמ"ש אע"ג דמע"ש לא מהני ע"י שליח כמבואר בחו"מ סי' קכ"ו אלמא דהגזבר הוי כמו הבעלים עצמם ושפיר מתורץ קושיתו:
אני כותב בנחיצה רבה דו"ש: