אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קצז

סימן קצו

ב"ה יום א' א"ח הפסח שנת תרל"ג הרימלוב.

שוי"ר לכבוד האברך המופלג החריף ושנון מו"ה שלום באלקין בעיר רישא נ"י:

ע"ד שאלתו באחד שמכר הפרה בקנין כסף לבד וגם קנין סטומתא אם נוכל להתיר ע"י אמירה לעכו"ם להטיל מום בהבכור. תשובה, יפה דן להתיר עכ"פ הטלת מום ע"י עכו"ם כי מלבד שדעת כמה פוסקים דקנין דרבנן מהני לדאורייתא וגם שיש לומר להתיר בזה לפמ"ש הגט פשוט דקנין דרבנן מועיל לדאורייתא להפקיע מרשות המוכר אך לא להכניס לרשות הקונה ולפי מה דאיתא בתוספתא דבהמת הפקר פטורה מן הבכורה א"כ אפילו אי נימא דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא עכ"פ מועיל להפקיע מרשות המוכר ובהמת הפקר פטורה מן הבכורה, עוד נ"ל להתיר בקנין סטומתא לפי שכתב הצ"צ להתיר בכור אף על אחריות אלם אף שמן הדין אינו ברשותו של עכו"ם אולם באמת דברי הצ"צ תמוהים המה דעיקר ראייתו מחולין מהא דיהיב זוזי לעכו"ם אלמא מאי אי עכו"ם אלמא הוא הא ראשיך והא הר ושם כתבו התוס' להדיא דאחריות אלם הוא רק מדרבנן ואולם לענין דידן להתיר ג"כ אמירה לעכו"ם להטיל מום שפיר מועי אחריות אלם ולא גרע קנין דרבנן מאחריות אלם ודוק:

וגם על הקנין כסף נלע"ד להתיר לכאורה לפמ"ש התוס' בבכורות גבי חלב פוטר דאיכא כנגדה חזקת הולד שאינו קדוש בבכורה בהיותו ברחם אמו יעש"ה ולפי"ז נוכל להתיר לכאורה על קנין כסף בלבד דשמא כדעת הסוברים דמעות קונה בנכרי וא"כ מספיקא הו"ל להתיר דהו"ל לאוקמי הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה ובשלמא בכל ספק בכור דאיכא ספק אם ילדה מקודם אם לא לא שייך לומר דאוקי הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה דאיכא חזקה כנגדה דאוקי הבהמה בחזקת שלא ילדה עדיין אבל הכא דאין הספק אם ילדה מכבר אם לא אך הספק הוא בהקנין אם קנה העכו"ם הבהמה אם לא הו"ל לומר דיועיל חזקת הולד להתיר אולם באמת ז"א דאיכא חזקת ממון כנגדה דבחזקת מרא קמא עומדת אולם בנ"ד שפיר יש להתיר ג"כ הספק הנ"ל דהנה הקנין סטומתא מועיל עכ"פ להפקיע מרשות הנותן דהפקר ב"ד הפקר אך להכניס לרשות הקונה לא מהני מדאורייתא וכמ"ש הג"פ א"כ בנ"ד דהוי קנין סטומתא ג"כ ועכ"פ מהני להוציא מרשותו וליכא חזקת מרא קמא שפיר מועיל הקנין כסף מטעם ספק דשמא קונה כסף בנכרי ואוקי חזקת הולד שאינו קדוש בבכורה:

ובזה עלה על רעיוני לתרץ קושי' חכם אחד שהקשה אהא דאמרינן בב"מ סימנין דאורייתא או דרבנן נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים ואמאי לא קאמר הנ"מ לענין מודר הנאה דמותר להחזיר לו אבידתו משום דנפשי' קא שקלו וא"כ נ"מ אי מותר להחזיר לו אבידתו בסימנים דאי סימנים דאורייתא מותר להחזיר לו בסימנין ואי סימנין דרבנן אסור להחזיר לו משום דמדאורייתא לאו דידי' הוא ולפי הנ"ל ניחא דהנה הנו"ב בתשובותיו כתב הא דאבעי' אי סימנים דאורייתא או דרבנן היינו דוקא אם איכא חזקה כנגדה גבי גט אשה איכא חזקת א"א וגבי אבידה איכא חזקת ממון אבל היכא דליכא חזקה כנגדה בודאי מועיל סימנין מדאורייתא ולפי"ז לא קשה קושי' הנ"ל דאפי' אי סימנין דרבנן מועיל להחזיר לו אבידתו דעכ"פ יצא מרשותו מדאורייתא דעכ"פ מדרבנן מועיל להפקיע מרשות הנותן מדאורייתא דהפקר ב"ד הפקר ומחיל מועיל סימנין מדאורייתא כיון דליכא חזקת מרא קמא ודוק כי נכון [ראה במפתחות]:

אולם באמת יש למשדי בי' נרגא לפמ"ש הרמב"ן גבי צא וקדש לי אשה דא"ל דאוקי הנשים בחזקת פנויות דל"מ חזקת הבת לאמה וכעין זה איתא בהמדיר גבי רישא מנה לאבא בידך כו' וכן כתב הריטב"א גבי שליא בבית דאין לומר דאוקי הבית בחזקת טהור משום דעיקר הדבר אנו דנין על השליא לא על הבית ולא מהני חזקת הבית להשליא ולפי"ז בנ"ד כיון דאנו דנין רק על הפרה אם היא קנוי' להנכרי או לא לא מהני חזקת הולד שאינו קדוש בבכורה בהיותו ברחם אמו להאם, וגם יש להרהר בהיתר זה לפמ"ש המ"ל בה' נגעים דבספיקא דדינא לא שייך לומר אוקי אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין, אולם באמת נוכל להתיר מטעם אחר והוא דבאמת יש ס"ס כקושי' הרי"ט אלגאזי אך דכתב דלא מהני ס"ס בזה משום דאיכא חזקה כנגדה (שאינו קדוש בבכורה) חזקת מרא קמא, והכא דלא שייך לומר דאיכא חזקת ממון כנגדה דאיכא עכ"פ קנין דרבנן ומועיל עכ"פ להפקיע מרשות הנותן וליכא חזקת ממון וממילא מועיל הס"ס ודוק, ע"כ לדעתי נראה להתיר אף בלא הטלת מום ומכש"כ ע"י הטלת מום ע"י עכו"ם בודאי הדבר ברור להתיר ודוק:

הכ"ד ידידו דוש"ה באהבה.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה