כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קצו
שלום וכט"סס לכבוד יד"נ הרב הה"ג החו"ב זך השכל חו"ש כש"ת מו"ה יהושע פאליק נ"י אבד"ק פאלטשען יע"א:
יקרתו הגיעני בפניא דמעלי שבתא בשעה שאין הלבלר יוצא בקולמוסו והגם כי מוקף אנכי בטרדות מכל צד עכ"ז פניתי להשיבו תיכף למען אהבתי אותו. ע"ד שאלתו שהאריך להוכיח דקנין על הכתובה מהני אף אם הי' בזמן מוקדם קודם הקידושין כי דעתו דעת תורה היא וכוון להלכה לאמיתו של תורה, ואף דראי' שהביא מעלת כבודו מקידושין דאמרינן בקידושין (נ') באתרא דכתבו כתובה והדר מקדשי וקשה האיך כותבין קודם הקידושין הא הוי מוקדמת אלא ע"כ במקום ההוא היו כותבין וקונין בקנין בשעת השידוכין וא"כ הרי ראי' לדבריו דקנין השידוכין מהני לגבות מזמן הקנין, כן היא תורף ראייתו, ואף כי לכאורה יפה אמר אולם לאחר העיון אין זה ראי' לדעתי די"ל דמיירי אפילו בלא קנין ואפיה"כ ל"ה מוקדמת אע"ג דזמן הכתיבה היא קודם הקידושין מאחר דבמקום הזה כותבין כתובה והדר מקדשו א"כ אין ראי' מהכתובה דנתקדשה בשעת כתיבת הכתובה דיכול להיות דקידשה אח"כ א"כ בכגון דא אינה גובה האשה הכתובה מזמן כתיבת הכתובה אך מחויבת להביא ראי' באיזה יום נתקדשה ותגבה הכתובה מזמן הקדושין אבל לא מזמן כתיבת הכתובה וכדאיתא בש"ס גיטין (בדף י"ז ב"ע) ר"י מ"ט לא אמר כר"ל קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ופירש הקונטרוס הלכך זמן כתיבת הגט ל"מ מידי דכי בעיא למיטרף בעי לאתויי סהדי מתי הגיעה גיטא לידה וכתבו בתוס' שם אע"ג דבכל שטרות א"צ להביא עדים אימת מטי השטר לידו משום דאין כותבין שטר ללוה אא"כ מלוה עמו אבל גט אשה כותבין לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו עיי"ש והכ"נ באתרא דכותבין והדר מקדשו בודאי אינה גובה האשה מזמן הכתיבה וכי רצתה למיטרף בעיא לאתויי סהדי מתי נתקדשה והוא ברור, ובלאה"כ ג"כ יש לסתור ראייתו די"ל דמיירי דהמנהג הי' לקדש באותו יום שהי' כותבין את הכתובה כמ"ש כ"ת בעצמו, ומ"ש כ"ת דא"כ למה לא ניחוש לקדושין אין זו קושיא גדולה כ"כ כיון דנהגו לכתוב הכתובה קודם הקדושין וליכא כתובה דלא רמא בה תיגרא א"כ שמא נמלך הוא מלקדשה וז"פ:
ומ"ש כ"ת אהא דאיתא בש"ס גיטין (י"ח.) דכתובה כמעשה ב"ד דמיא ונכתבת ביום ונחתמת בלילה ולשיטת התוס' אין זה רק לעיקר כתובה אבל לא לת"כ וא"כ ל"ל להא דאמרינן שם דהקול יוצא משעת כתיבה הא אפילו בלא הכתובה יכולה לגבות ממשעבדי כיון דתנאי ב"ד ואפילו ארוסה גובית ממשעבדי לדעת התוס' וא"ל דמחלה לשיעבודא קמא דאירוסין דבודאי לא מחלה אלא עד זמן הכתיבה, יפה העיר בזה כ"ת, אולם לדעתי נראה לתרץ זאת בטו"ט דניהו דבאמת לא מחלה האשה הכתובה אלא עד זמן הכתיבה מ"מ הלקוחות היו יכולין ליקח ביום החופה שדה המשועבדת לה לכתובתה אם נימא דכתיבת הכתובה בלא החתימה ל"ל קלא וא"כ יודעין היו הלקוחות דעדיין לא נכתב הכתובה דכתיבת הכתובה קלא אית לי' ואף גם זאת נודע להלקוחות דסתם חופה לביאה קיימא ובודאי יכתבו הכתובה קודם הביאה עכ"פ דקיי"ל כר"מ דאסור להשהות עם אשתו בלא כתובה וא"כ בעת כתיבת הכתובה תמחול השיעבוד שהי' לה מקודם וא"כ לא הי' להם להלקוחות להזהר מליקח השדה ביום החופה אם נימא דכתיבת הכתובה ל"ל קלא כיון דידעו הלקוחות דבלילה בעת כתיבת הכתובה תמחול השיעבוד שהי' לה מקודם ולכך צ"ל דכתיבת הכתובה לבד אית לי' קלא, ולכך נראה לי דהיינו טעמא דפירש"י דמשעת כתיבה דנכנסה לחופה חל השיעבוד לא כמ"ש על דעת כ"ת באם נכתבה ביום ונכנסה לחופה בלילה ונחתמה ג"כ בלילה דהיא פסולה דאדרבא באם נכנסה לחופה בלילה ונחתמה בלילה בודאי היא כשירה לכ"ע אפילו לרב דבזה אין אנו צריכין לומר דמשעת כתיבה יצא קול דבלא"ה היא גובית מהלקוחות שלקחו ביום שקודם החופה כיון דלדעת כמה פוסקים ארוסה גובית ממשועבדים אף בלא כתובה כלל רק בתנאי ב"ד כמ"ש כ"ת ובזה א"ל כמ"ש דלא הי' להם להלקוחות להזהר מליקח כיון דידעו בעת הנשואין ובעת הכתיבה תמחול השיעבוד שהי' לו מקודם דדילמא לא יבא לידי נשואין כלל אע"ג דבארוסה ג"כ להנשא קיימא דכל המארס דעתו להנשא וכמ"ש התוס' בכתובות (בדף ע"ח) בד"ה סיפא עיי"ש מ"מ הי' להם לחוש דילמא ימות הבעל ולא יבא לידי נשואין כלל, אבל ביום החופה שפיר היו יכולין ליקח כיון דסתם חופה לביאה קיימא דלמיתה לזמן מועט ל"ח וכדאיתא בריש יומא (בדף ב') ועיין תוס' יבמות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה למיתה ולכך צ"ל דמשעת כתיבת הכתובה אית לי' קלא, ודוק היטב בזה:
ובדבר אשר פלפל על קו' הפלאה ברס"י ס"ו על הרמב"ם שכתב שצריך לכתוב הכתובה קודם החופה כדי שתהא חופה ראויה לביאה דלא סמכא דעתה כ"ז שאין הכתובה בידה ובגיטין (דף י"ח) משמע שהיו רגילין לכתוב ולא לחתום קודם החופה ומאי מהני לה הכתובה שלא נחתמה, לדעתי נראה לתרץ קו' הפלאה בדרך נכון דעל רב דלא אמר להו ולא מידי על כתובתא דברי' דאיכתוב ביום ונחתמה בלילה ל"ק כלל קו' הפלאה דהא להרמב"ם צריך לכתוב הכתובה קודם החופה וכתובה בלא חתימה ל"מ מידי דמידי הוא טעמא דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה היא משום דלא סמכא דעתה דאמרה כי תבענא לי' לדינא יאמר פרעתיך, ועיין ברש"י כתובות (דף נ"ז) ד"ה זו ומהאי טעמא במקום שאין כותבין כתובה ליכא איסורא לדור עם אשתו בלא כתובה כיון דבמקום שאין כותבין כתובה א"נ לומר פרעתיך לפיכך שפיר סמכא דעתה אפילו בלא כתובה, ולפי"ז נראה לי לרב דסובר בכתובות (דף פ"ט) דבין במקום שכותבין כתובה ובין במקום שאין כותבין גט גובה עיקר כתובה וכתובה גובה תוספות ועיין בתוס' שם בד"ה גט בסה"ד דכתבו שם דלרב אלמנה גובה עיקר בעדי מיתה אפילו אין כתובה בידה א"כ לרב מותר לדור עם אשתו בלא כתובה אפילו במקום שכותבין כתובה דליכא למימר דלא סמכא דעתה דילמא יאמר פרעתיך דלרב אפילו במקום שכותבין כתובה גובה עיקר בגט או בעדי מיתה ודוק, אמנם לשמואל דהוא מרא דשמעתתא דכתובה כמעשה ב"ד דמיא לכאורה תקשה קו' הפלאה הנ"ל דהא שמואל סובר שם בכתובות (בדף פ"ט) דבמקום שכותבין אין גובה אף העיקר בלא כתובה וא"כ שפיר לא סמכא דעתה:
אולם לאחר העיון גם לשמואל ניחא דמידי היא. טעמא דבמקום שכותבין אינו גובה העיקר לשמואל, הוא משום דיכול לומר להאשה כתבתי לך כתובה אחרת ואח"כ תוציא אתה הכתובה ותגבה ממנו פעם שנית כנודע להמעיין שם בסוגיא והא תינח אם אין לה שום כתובה כלל אבל בנ"ד דהכתובה הי' נכתב קודם החופה אך העדים לא הספיקו לחתום אותה עד הלילה וזה שפיר הוי חופה ראוי' לביאה דהאשה תוכל לברר באנשים שהיו שמה בעת אסיפתם על הנשואין שהבעל צוה להסופר לכתוב הכתובה והכל מכירין כתב הסופר ותחזור לו הכתובה אשר לא נחתם עדיין והבעל לא יוכל לומר דכתבתי לה עוד כתובה כתוב וחתום כדינו דלשני כתובות ל"ח דמילתא דל"ש היא כמבואר ברש"י כתובות (דף פ"ח) ד"ה דמודע להו עיי"ש ושפיר תוכל האשה לגבות כתובתה אם תחזור לו הכתובה זו שעדיין לא נחתמה כיון דבנקל תוכל לברר שצוה הבעל אל הסופר לכתוב הכתובה הזו ולשני כתובות ל"ח א"כ לא יוכל הבעל לומר דילמא תוציא הכתובה ותגבה בה פעם שנית ושפיר סמכא דעתה והוי שפיר חופה ראוי' לביאה והוא ברור ונכון מאוד בסברא ישרה:
אולם לדינא יפה אמר כ"ת, דקנין קודם הקדושין ג"כ מהני ומחמת שאר ראיות שהביא, ולדעתי נראה להביא ראי' ברורה לזה דקנין קודם הקדושין ג"כ מהני מהא דאיתא בש"ס יבמות (דף קי"ג) בנשא חרשת או שוטה וכתב לה כתובה כתובתה קיימת מפני שרצה להזיק בנכסיו הרי להדיא דאפילו בשוטה דלא תיקנו רבנן קדושי נשואין כלל אפיה"כ מהני הכתובה שכתב לה כיון דרצה להזיק נכסיו א"כ מכ"ש בנשא פקחית דתבוא לכלל נשואין דמהני הכתובה שכתב לה דשיעבד א"ע בק"ס קודם הקדושין לגבות מזמן הקנין והיא ראי' ברורה, ועוד ראי' מהא דמבואר בחו"מ בסי' רמ"ה ובא"ע בסי' נ"א בשם המהרי"ו דהכותב לאשתו בשעת השידוכין לעשות לה כתובה אפילו בקנין ל"מ משום דהוי קנין אתן א"כ מוכח להדיא היכי דל"ה קנין אתן כגון דמחייב א"ע מעכשיו מהני הקנין שבעת השידוכין וזו היא ראי' שאין עלי' תשובה, ק יפה דן ויפה הורה ודברי הרב המערער בטלין אין בהם ממש:
הכ"ד ידידו דו"ש באה"ר ובלונ"ח יעקב וויידענפעלד.