אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קצב

סימן קצא

שלום לגיסי יקירי יד"נ הרב החריף ובקי פרי תואר מו"ה מאיר יחי' [הוא הרב הגאון ראבד"ק קראקא ז"ל]:

יקרתך הגיעני, ע"ד אשר הקשית לשאול על ארי החי הגאון שג"א ז"ל שחידש דלמאן דלית לי' איסור כולל ואין האיסורים חלו זע"ז רק כשבאו בב"א חלו שניהם כאחד, והקשה התוס' רי"ד בקידושין (הגאון ז"ל חידש זה מעצמו) דהא דקיי"ל כשאבזא"ז אינו בב"א ואיך יחלו האיסורים כשבאו בב"א, ותירץ כיון דהי מנייהו מפקת ע"כ בע"כ חלו שני האיסורים יחד, ולפי"ז רק כשאיסורים שקולים חלו שניהם כאחד מחמת הי מניהו מפקת אבל אם אחד איסור חמור או מוסיף אינו חל רק איסור החמור או המוסיף, דבזה שפיר הדרינן לכללן דכל שבאח"ז אינו בב"א ולא אמרינן הי מנייהו מפקת דאיסור חמור או המוסיף יחול תמיד אף בזאח"ז על איסור הקל ממנו, ומה מתקו דברי הגאון ז"ל ואתה תמהת שנעלם ממנו ש"ס מפורש במנחות (כ"ד) בעי רבא עשרון שחלקו ונטמא אחד מהן כו' מהו מי אמרינן שבע לה טומאה או לא ופשט לי' אביי מדתנן מודה רבי יוסי בשני סדינין המקופלין ומונחין זע"ז וישב זב עליהן שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס ואמאי לימא שבע לי' טומאה ודחי התם בב"א הכא בזה אחר זה וכיון דהוי בב"א לא אמרינן שבע לה טומאה וא"כ לדברי הגאון ש"א דבכאן כיון דטומאת מדרס חמירא ממגע מדרס נימא כל שאינו בזאח"ז אינו בב"א ולא יחול רק טומאת מדרס ומאי מדחי לי':

תשובה. קושייתך עצומה מאוד ומה שנ"ל להעמיד דברי מאורינו הגאון שאג"א ז"ל ונקדים פלוגתת רש"י ותוס' ב"ק (ס"ו) דא"ל רבא ולטעמיך הא דתניא משכבו ולא הגזול כו' ופירש"י להוציא את המשכב הגזול שאינו נעשה אה"ט, והתוס' הק' ממתני' דטהרות פ"ז הגנבים שנכנסו לבית המשכבות והמושבות טהורים ואם יש עמהם עכו"ם או אשה הכל טמא כי שמא נדה היא ועכו"ם כזב לכל דבריו משמע שמטמא משכב שאינו שלו כו' עיי"ש:

והנה רבינו הרמב"ם ז"ל בפכ"ד מה' כלים כתב וז"ל אין אדם מטמא משכב שאינו שלו שנאמר משכבו כו' אם לא שנגע ברגלו ערום עיי"ש, ואין הבנה לדברי רבינו דאם אין אדם אוסר דשא"ש מאי מהני אם נגע ברגלו והכ"מ דחק א"ע דלא נתמעט מקרא רק טומאת מדרס אבל לא מגע מדרס, אבל פשטות דברי רבינו ז"ל משמע דמיירי בטומאת מדרס רק דהתנה תנאי אחד דיגע ברגלו, ועוד מה יענה רבינו ז"ל למשנה מפורשת גבי גנבים שנכנסו לבית דמשמע שמטמא משכב ומושב שאינו שלו, ונ"ל בהבנת דברי קדשו של רבינו ז"ל אשר דבריו מיוסדים על אדני פז יעמוד והתבונן בזה, דהנה הרמב"ן ז"ל במלחמותיו בע"ז הסביר לנו דבעכו"ם שעבד ע"ז של ישראל יועיל ביטול אף דע"ז של ישראל אין לה ביטול הוא כיון דבאמת אין אדם אוסר דשא"ש רק דעבודה שעבדה העכו"ם נחשב כמעשה ובמעשה אדם אוסר דשא"ש, הרי דע"י מעשה עבודה זו נחשבה כשלו ויוכל לאסרה הוי לי' ע"ז של עכו"ם ומועיל ביטול, והנה רבותינו בעלי התוס' בשבת (נ"ח) ד"ה אע"פ שחיברו כו' תירצו הא דאמרינן גבי כפה שנתנתו לספר טהור מן המדרס אעפ"י שלא עשתה שום שינוי מעשה כיון דנאסר בהנאה ע"י כן חשוב כשינוי מעשה ודבר גדול הערו לנו רבותינו דכיון דנאסר בהנאה עי"ז אין לך שינוי גדול מזה וסברא זו תתכן גם לטומאה דהיכי שנטמא במדרס חשיב שינוי מעשה, ומעתה אני אומר כיון דלא נתמעט ממשכבו דאין אדם אוסר דשא"ש רק בטומאת מדרס אבל לא ממגע מדרס אם נגע הזב ברגלו על דבר שאינו שלו כיון דנטמא מחמת מגע מדרס אין לך שינוי גדול מזה כדברי התוס' וממילא הוי לי' מעשה גדולה כיון דע"י נגיעתו נטמא החפץ וע"י מעשה יוכל לאסור דבר שאינו שלו וממילא נאסר החפץ אף בטומאת מדרס דע"י שנאסר החפץ מחמת מגע מדרס הוי לי' שינוי מעשה וע"י מעשה אדם אוסר דבר שאינו שלו דע"י מעשה נחשב כשלו כמו שביאר לנו הרמב"ן ז"ל, והענין הגדול הזה חידש לנו רבינו הרמב"ם ז"ל במתק לשונו שכתב אין אדם אוסר דבר שאינו שלו שנאמר משכבו אם לא שנגע ברגליו דאז ע"י שנטמא החפץ מחמת מגע מדרס אין לך שינוי ומעשה גדול מזה וע"י מעשה אדם אוסר דבר שאינו שלו וממילא נטמא אף מחמת טומאת מדרס, ועפ"ז מפרש רבינו ז"ל גם המשנה דטהרות גבי גנבים שנכנסו לבית דאם יש עמהם עכו"ם או אשה חיישינן דלמא נגעו ברגלם וכיון דנטמא החפץ מחמת מגע מדרס ממילא נטמא אף מחמת טומאת מדרס, ומה עמקו דברי רבינו ז"ל כפתור ופרח:

ולפ"ז שפיר מתורץ קושיתך דלדברי השאג"א בב' סדינין המקופלין אף דהוי בב"א נאמר דרק טומאת מדרס חלה ולא טומאת מגע, ולהאמור ניחא דהכא מיירי שהסדינין אינם של הזב א"כ טומאת מדרס לא חל כ"א ע"י טומאת מגע דקני לי' במעשה ולפי"ז ע"כ אתה מוכרח לומר דחל גם מגע דמדרס בלא מגע א"י לחול, ודוק היטב:

גיסך דוש"ה:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה