כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קפב
הנני נוטה כנהר שלום אל כבוד ידנ"פ הרב הה"ג חו"ב איש אשכולות כש"ת מו"ה יהושע פאליק זאב נ"י אבד"ק פאלטשען יצ"ו:
השיגה ידי נכון ספרו היקר מעייני הישועה אשר שלח לי לדורון ועיינתי בו וראיתי כי המה דברים נעימים ערבים לקוראיהם. וע"ד שאלתו אשר דרש מאתי אודות הבכורים אשר מכר הטבח אם מותר הכהן לקבל המעות, ועיקר ספיקו של כת"ה היא דאולי אין חייב לשלם המעות לכהן אף לצי"ש כיון דהוי חליפי איה"נ ואסורים למחליף עצמו והכהן הוי הבעלים א"כ הוי הוא המחליף עצמו או נימא כיון שלקחו הכהן מישראל הוי הכהן כאחר, כתו"ד:
תשובה. לדעתי בודאי חייב לתת לכהן המעות לצי"ש, דהנה בש"ס ע"ז בפ' השוכר אמרינן דנכרי שניסך חמרא דישראל מותר לישראל לקבל הדמים מהעכו"ם דאינו נוטל רק דמי היזקו, וכתב הרא"ה מובא דבריו בב"י בה' יי"נ דאפילו אם נסכו בשוגג אע"ג דפטור מדי"א מ"מ כיון דמחויב לצי"ש א"כ כשהעכו"ם נותן לו דמי היין אף שהנכרי נותן לו בעד היין מ"מ הוא אינו מקבל רק דמי היזקו, א"כ חזינן דאפילו ביי"נ דקיי"ל דתופס את דמיו מ"מ היכי דמחויב העכו"ם לשלם לישראל אפילו רק לצי"ש מותר לישראל לקבל הדמים משום דרק דמי היזקו קיבל, א"כ מכ"ש בנ"ד דל"ה אפי' חליפי איה"נ כ"כ כיון דדעת הרמב"ם ז"ל בה"ב דבזה"ז מותר למכור תם חי בין לעכו"ם ובין לישראל א"כ בודאי מחויב המוכר לשלם לכהן המעות לצי"ש דאפי' אם נימא דהדמים שקבל המוכר הוי חאיה"נ מ"מ הכהן מותר לקבל מעות מן המוכר דלא יהי' גרע מאילו לא נטל המוכר מעות מן הנכרי מ"מ מחויב לשלם לכהן לצי"ש מטעם מזיק מתנות כהונה ובכה"ג שרי למישקל הדמים אפילו ביי"נ כמו"ש הרא"ה הנ"ל וז"ב מאוד:
אולם באמת י"ל דבמכר המתנות יהי' חייב לשלם אף בדי"א דאע"ג דמבואר להדיא בש"ע דמכר מת"כ אינו מחויב לשלם רק לצי"ש אולי מיירי כשלא נטל הדמים אבל כשנטל הדמים יהי' חייב לשלם אף בדי"א משום דקמשתרשי לי' וכמבואר בש"ס חולין מי שאנס המלך גורנו ונטל בחובו דחייב לשלם בדיני אדם משום דקמשתרשי לי', אולם בקצוה"ח בסי' ק"ז מבואר שם דעתו דאפילו היכי דנטל הדמים אפיה"כ פטור בדי"א כמו"ש הר"ן בחולין משום דהפקיעו אותם ממצותם אם צבען ומכרם א"כ אפילו בנטל דמים אינו חייב רק לשלם לצי"ש וכיון דאינו חייב רק לצי"ש ובזה הוא חייב אפילו לא נטל הדמים כלל דמזיק מת"כ אפילו לא נטל דמים חייב לצי"ש א"כ בודאי מותר הכהן לקבל הדמים דלא שקיל המעות שקיבל המוכר רק דמי היזקו וז"ב מאוד:
ובדבר אשר כתב כ"ת דבכור ששחטו בחוץ יהי' מותר כיון דבתחילת השחיטה יוצא לחולין דבכור בע"מ א"צ פדיון וש"ח ל"ה למ"ד דאינו לשחיטה אלא לבסוף לדעתי אדרבא למ"ד דאינו לשחיטה אלא לבסוף ל"ה בע"מ רק אחר שחיטה כיון דבידו לגמור השחיטה בפנים ויהי' כשר, ואנכי כבר כתבתי בתשובה אחת דאדרבא למ"ד דישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף וכן קיי"ל אז הוי הבכור בע"מ מתחילת השחיטה, ומטעם זה חידשתי דש"ח בבכור אינו אסור באכילה מה"ת רק משום מטיל מום בקדשים אבל למ"ד אינו לשחיטה אלא לבסוף ל"ה בע"מ רק בסוף השחיטה ואז ל"ה בע"מ להתיר על ידו כמו"ש התוס' בב"ק (דף ע"ו) דמום שלאח"ש ל"ה מום עייש"ה ודוק, ומ"ש כ"ת נ"י על דעת הפוסקים דאם אין רבים מסכימים מט"א ל"ה רוב מהא דשוחט וניתז על הדלעת דשם מבואר דהוי רוב אפילו אם המסכימים שלא מט"א תמה אני עליו הלא המהרי"ק בעצמו הערה כן, ועיין בג"פ בסי' קכ"ב שהאריך בזה:
ובדבר קו' המ"ל על הרמב"ם דפסק דהמוכר עולתו ואת שלמיו לא עשה ולא כלום ופסק כריה"ג דק"ק ממון בעלים, לדעתי נראה לתרץ, דהנה לכאורה קשה אהא דקאמר בש"ס פסחים (דף פ"ט) דאביי אמר דליכא לאוקמי האי ברייתא כר"י דהא תנא בה המוכר עולתו ואת שלמיו לא עשה ולא כלום, דילמא אתיא שפיר כר"י ואפיה"כ המוכר עולתו ואת שלמיו לא עשה כלום דניהו דבשר הוי ממון בעלים מ"מ הדם והאימורין המה ממון גבוה וא"כ איך יכול להתכפר בקרבן זה כיון דהדם והאימורים אינו שלו והוא ממון גבוה ואפיה"כ הממנה אחרים על פסחו מעות שבידו חולין דמחלל את המעות על הבשר בלבד ועל הבשר בלבד יכול לחלל כיון דהבשר הוא ממון בעלים, ואע"ג דכוונתו הי' לצאת בזה. ידי פסחו מ"מ יכול להבליע דמי האימורים והדם בהבשר ועל הבשר שפיר יכול לחלל וכדאיתא בש"ס סוכה סו"פ לולב הגזול דמבליע דמי אתרוג בלולב ועל הפסח שפיר יכול למנות אע"ג שהקדישו מכבר כמו"ש התוס' שמה בד"ה וזה וע"ד כן מקדישו שיצאו כל מי שימנה עליו:
[כאן חסר]