כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קפא
שלום וכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי דיין מצוין כש"ת מו"ה ארי' ליב בערנפעלד נ"י מו"ץ דק' זאלישטשיק יצ"ו:
מכתב שאלתו אודות נשתטית הגיעני נכון, והנני להשיבו, הנה תורף דברי כבודו בכוחא דהתירא בזה היא שאף שמדברת דברים של שטות מ"מ אין בזה חשש לענין דאורייתא כי יודעת היא בודאי לשמור את גיטה כי היא נושאת ונותנת בשוק כדרך כ"א, אך הספק בענין הלז דאולי יש בה החשש דגזירת חז"ל משום גרירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר כיון דלדעת כמה פוסקים ל"ה שוטה רק אם יש בו אחד מהסימנים המבוארים בחגיגה רק דדעת הרמב"ם דאפילו אם עושה מעשה אחר של שטות שלא מאותם הסי' דאיתא במס' חגיגה ג"כ הוי שוטה א"כ בנ"ד הוי רק ספד"ר כן תמצית דבריו:
והנה בזה גם דעתי מסכמת לדברי כבודו להתיר בזה שיכולה לקבל ג"פ דשיטת המהרי"ט בתשובותיו היא דאפילו לדעת הרמב"ם דבעושה מעשה שטות שלא מאותם הסי' דחגיגה היינו דוקא גבי עדות שמעיד על לשעבר משא"כ בגט דעושה עכשיו אם אנו רואין שמבין דברי הגירושין ומשיב על הן הן ועל לאו לאו אעפ"י ששאר דברים אומר דברים של שטות ל"ה כשוטה מובא דבריו בשו"ת ב"א, ע' סי' פ"ט ואנכי הבאתי סמוכין לחילוק המהרי"ט מדברי הירושלמי בתרומות פ"א דאיתא שמה אמר ר' יודן תמן באומר כך וכך עשיתי ברם הכא בגיטין באומר כך וכך עשו א"כ החילוק הזה מבואר להדיא בירושלמי דיש חילוק בין להבא ובין לשעבר:
אולם אח"ז איתא שם בירושלמי רבב"ל בעי מה אנן קיימין אם יש בו דעת להבא יש בו לשעבר אין בו דעת להבא אין בו דע' לשעב' א"כ רבב"ל אינו מחלק בין להבא ללשעבר, ותמהני על המהרי"ט שלא הביא דברי הירושלמי הלז, וכבר הארכתי בזה בתשובה אבל מלבד כל אלה הנה באשה אין נ"מ שתהי' בר דעת רק שתהי' יודעת לשמור את גיטה לדעת עצמה וא"כ בנ"ד שבבירור יודעת לשמור את גיטה. רק הספק הוא אם יודעת לשמור את עצמה ואיכא חשש גרירה א"כ הוי רק ספד"ר כדברי כ"ת, אולם לכאורה עלה בדעתי דיש למישדי נרגא בהך התירא שכתב כ' דל"ה רק ספד"ר כיון דאיחזק איסורא ובאיחזק איסורא דעת כמה האחרונים כדעת הש"ך דבאיתחזק איסורא אפילו בדרבנן ספיקו לחומרא, אולם לדעת הפוסקים דביודעת לשמור את גיטה ולא יודעת לשמור א"ע אם עבר וגירשה היא מגורשת ואינו אסור רק לכתחלה לגרש אותה א"כ בודאי ל"ש לומר על לכתחלה דיהי' אסור לגרש אותה משום דאיכא חזקה חזקת א"א דל"ש לומר דאוקמינן אותה על החזקה רק היכי דנתגרשה אז י"ל דאוקמינן אותה על חזקת א"א דמעיקרא ועדיין לא נתגרשה משא"כ על לכתחלה בטרם שנתגרשה ל"ש לומר דאוקמינן אותה על חזקת א"א דמעיקרא דלמה לנו לדון על החזקה כיון דלא נתגרשה עדיין כלל ואם עבר וגירש אותה ל"ש לומר בכגון דא דאוקמינן אותה אחזקת א"א דמעיקרא כיון דאפילו אם ידעינן דהיא בודאי שוטה דא"י לשמור א"ע היא מגורשת והחשש היא רק על לכתחלה ועל לכתחלה ל"ש לומר דאוקמינן אחזקת א"א דמעיקרא קודם שנתגרשה אין אנו דנין כלל על החזקה ודוק:
אולם לדעת הסוברים דאפילו עבר וגירש אינה מגורשת א"כ שוב י"ל דהוי סד"ר באיתחזק איסורא והיכי דאיתחזק איסורא אזלינן לחומרא אף בדרבנן, אולם אחר העיון נראה לי דהכא אפילו באיתחזק ל"א ספד"ר לחומרא, דל"מ לדעת הר"ש פ"ב דמקואות הנודע דכתב דטומאה דרבנן חמור לפעמים מטומאה דאורייתא דהיכי דהיא טומאה דאורייתא והס' בטבילה היא רק מדרבנן אז אמרינן ספד"ר לקולא ול"א דהוי איתחזק איסורא כיון דבין כך ובין כך ל"ה בחזקתו הראשונה דמעיקרא הי' טומאה דאורייתא ועכשיו הוא רק טמא מדרבנן משא"כ היכי דהטומאה ל"ה אלא מדרבנן והס' בטבילה היא ג"כ ספק פסול בדרבנן אז לא אמרינן ספד"ר לקולא משום דהוי איתחזק איסורא, א"כ בנ"ד בודאי ל"ש לומר דהוי איתחזק איסורא כיון דמעיקרא היתה בחזקת א"א דאורייתא וכעת אפילו אם נימא דהיא בכלל שוטה עכ"פ יצאה מחזקת א"א דאורייתא כיון דיודעת לשמור את גיטה ומחזקת א"א מה"ת לדרבנן ל"א, אולם אפילו אם נימא שלא כדעת הר"ש הנ"ל נראה לי לומר מלתא חדתא דהכא ל"ש לומר דאיתחזק איסורא, דהנה בש"ס יבמות (דף כ"ג ע"ב) איתא גבי שנים שקדשו שתי אחיות וכל אחד מהם א"י איזהו מהם קידש כו' עד מתו לזה שנים ולזה שנים כו' עד שקדמו שנים וחלצו לא ייבמו השנים אלא אחד חולץ וא' מייבם תנא שילא ואפילו שנים כהנים וחד מינייהו חלוצה נסיב אין מוציאין מידם מה טעמא חלוצה דרבנן היא וס' חלוצה לא גזרו רבנן עיי"ש, והנה חזות קשה לי דדעת הרשב"א ז"ל דבשני חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר ונפלו לשני קדירות של היתר אחת לתוך זו ואחת לתוך זו שתיהן אסורות אפילו אם הם של שני ב"א כיון דבודאי איכא איסור בתוך קדירה חדא, א"כ מה יענה הרשב"א להך סוגיין דאמרינן הכא דאפילו שנים כהנים אם קדמו וכנסו א"מ מידם דהא הכא ג"כ חד מינייהו קנסיב חלוצה בודאי א"כ לדעת הרשב"א הי' לן לומר דאם כנסו מוציאין מידם דדמי ממש לשני קדירות של שני ב"א ונפלו לתוכם חתיכה אחת של היתר ואחת של איסור דשניהם אסורות לדעת הרשב"א והטור אפילו אם באו לשאול בזאח"ז והיא תימה רבתא לכאורה:
אמנם אחר העיון נראה לי לתרץ זאת בטוטו"ד דכבר נודע מ"ש המהרשד"ם והמבי"ט והשבו"י דכהני דידן אין כופין אותן לגרש אם נשאו חלוצה כיון דאין מוחזקין בודאי לכהנים א"כ הוי גט מעושה שלא כדין, וגלל כן נראה לי דאע"ג דבשתי קדירות של היתר ונפלו בתוכם שני חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור שניהם אסורות והוי כחוכא ואטלולא להתיר שניהם, מ"מ הכא אם קדמו וכנסו אין מוציאין אע"ג דחד מנייהו קנסיב חלוצה בודאי כיון דקיי"ל דאין מעשין אלא לפסולות ואל"כ הוי גט מעושה שלא כדין ופסול הגט א"כ איך נימא לכוף שניהם להוציא דכשם דחד מינייהו ודאי חלוצה נסיב כמו כן י"ל להיפך דחד מנייהו בודאי לאו חלוצה נסיב א"כ הוי גט מעושה שלא כדין דפסול מה"ת א"כ עדיף טפי למישרי איסור חליצה דל"ה רק מדרבנן מלמישרי גט מעושה שהוא איסור דאורייתא, ועפי"ז נראה לי דהכא ל"ש לומר כיון דאיתחזק איסורא אמרינן סד"ר לחומרא, דהנה הכו"פ הקשה על הש"ך דהעלה דבאיתחזק איסורא אף בדרבנן לחומרא מהא דאתרוג אינו נוטל בשביעי בה"ש, וכתב הר"ן הטעם דהוי ספדר"ל אע"ג דאיתחזק בהך חיובא, וכתב החוו"ד דאין ראי' משם כלל דהתם היינו טעמא כיון דנטילת לולב הוי איסור דרבנן ולא דחינן איסור דרבנן מקמי ספיקא כמו"ש הרשב"א והר"ן בטעמו של דבר מ"ש נוטל לולב בח' מספק משום דלא דחינן טלטול דרבנן מקמי ספיקא:
ולפי"ז נראה דאפילו אם נימא דמוקמינן אותה על חזקת א"א דמעיקרא ונחזיק אותה כשוטה מספק ולומר דאינה מגורשת מ"מ אם תינשא לאחר בודאי לא נכוף אותו להוציא כיון דבאמת ל"ה רק ספד"ר כיון דיודעת לשמור את גיטה רק דהוי איתחזק איסורא באיסור דרבנן והיכי דאיכא איסורא אם נחמיר בזה וחומרא דאתי לידי קולא היא ל"א ספד"ר לחומרא אפילו באיתחזק איסורא דלא דחינן איסור מקמי ספיקא, ומהאי טעמא אינו נוטל האתרוג בה"ש דשביעי, א"כ הכ"נ איך נוכל לומר דכופין אותו להוציא אע"ג דהוי ספד"ר באיתחזק איסורא הא חומרא דאתי לידי קולא דעי"ז יהי' החשש דגט מעושה שלא כדין דהוא פסול מה"ת, ובודאי דחינן הס' איסור דרבנן מקמי ספק גט מעושה דהיא דאורייתא וכיון דאם עברה ונשאית לאחר בודאי אין כופין אותו להוציא א"כ אף לכתחלה תוכל להנשא בגט זה כיון דהוי ספד"ר ול"ש לומר דאוקמינן אותה על חזקת א"א דמעיקרא כיון דע"כ ל"ה בחזקת א"א דמעיקרא, דמעיקרא אם עברה ונשאית לאיש אחר היינו כופין אותו להוציאה מביתו וכעת אם תנשא לאחר אין כופין אותו להוציא א"כ ל"ש לומר דאוקמינן אותה על חזקה דמעיקרא דבין כך ובין כך ל"ה כמעיקרא כיון דבדיעבד אם נשאת אין כופין אותו להוציא ולכך אף לכתחלה ל"ש לומר דמוקמינן אותה אחזקה דמעיקרא, ודוק היטב בזה כי דבר מושכל הוא מאוד למבין [עיין בשו"ת רע"א סי' קכ"א מ"ש בצ"ע אם לדמות להא דיבמות (ל"ו) בכל עריות דרבנן בפלוגתת הפוסקים שאם נשאת ל"ת ובנידון זה בשו"ת תפ"צ ועט"ח סי' י"ז] ע"כ דעתי ג"כ מסכמת לדברי כבודו שתוכל לקבל ג"פ:
והנני ידידו דו"ש באהבה הכותב מתוך אפיסת הטרדה ויחוג חג הבע"ל בדיצה וביתרון הכשר יעקב וויידענפעלד.