אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קפ

סימן קעט

שוכט"ס אל כבוד אהובי תלמידי יקירי רחימא דנפשאי עוז הרב החריף ובקי חד השכל ברק השנון כש"ת מו"ה אהרן ב"פ נ"י:

מכתבך היקר עם ח"ת החריפים באמת וערבים לקוראיהם הגיעני נכון ופניתי מכל טרדותי להשיבך וקורא אני עליך דילדא אימא כוותך תילד אע"ג דאית לי' פירכא במה שכתבת ליישב הכ"מ פ"א מפסהמ"ק דבטומאה דרבנן ל"מ ריצוי ציץ דקשה מהא דפסחים (ט"ז), דבאמת יש למישדי נרגא בתירוצך מהא דאמרינן בש"ס יבמות (דף פ"ט) דהא דאמרינן בשוגג הורצה ובמזיד לא הורצה היינו להתיר הבשר באכילה ולחד לישנא בפסחים זריקתו בין בשוגג ובין במזיד הורצה אפילו להתיר הבשר באכילה ולדבריך אשר תירצת דברי הכ"מ דנפסל הבשר בהיסח הדעת ולפיכך שפיר שייך ציץ מרצה אף בדרבנן האיך יכול להיות הבשר מותר באכילה הא נפסל בהסה"ד ודוק:

ולדעתי נראה לתרץ בפשיטות דברי הכ"מ עפ"י דברי הנה"מ בסי' רל"ד דבאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה כלל וראי' לזה מש"ס עירובין בהא בדרבנן עבדינן עובדא ואח"כ מותבינן תיובתא וכבר הקדימו בזה התה"ד, ובריצוי ציץ כתיב ונשא אהרן את עון הקדשים ולכך שפיר כתב הכ"מ דבדרבנן ל"ש הכא לומר דהציץ מרצה כיון דמיירי בזורק ואח"כ נודע שהוא טמא א"כ ל"ש לומר הציץ מרצה על אותו עון כיון דאינו עון כלל בדרבנן דהא אם עבר בשוגג א"צ אפילו כפרה כלל, ואהא דאיתא דם שנטמא בשוגג הורצה ובמזיד לא הורצה שפיר משני הגמ' מדרבנן דהתם לא קתני דהורצה ע"י ריצוי ציץ אך בלאו ריצוי ציץ בשוגג הורצה ואהא דקתני על מה הציץ מרצה כו' שפיר משני ג"כ מדרבנן דהתם מיירי במזיד ג"כ והא דקתני בין בשוגג משום דמיירי שם בטומאת בשר ג"כ דהכי איתא שם על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר שנטמא כו' ובמזיד שייך שפיר ריצוי ציץ אע"ג דהוא מדרבנן אבל במתני' דידן פסחים (דף פ') דמיירי בנזרק ואח"כ נודע שנטמא הדם ל"ש לומר בזה דהציץ מרצה על אותו עון כיון דבשוגג א"צ כפרה כלל והיא כוונה ברורה ופשוטה בדברי הכ"מ:

ואגב זה לא אמנע ממך את אשר עלה ברעיוני לתרץ כעת דברי הרמב"ם בשם התמוהין מאוד דפירש הך מתני' דפסחים (דף פ') בפסח שנזרק דמו ואח"כ נודע שהוא טמא הציץ מרצה דקאי על טומאת בשר ותמה עליו הלח"מ דהא הרמב"ם פסק דאכילת פסחים מעכבא וא"כ בפסח איך יכול הציץ לרצות דהא אפילו אם נימא דהציץ מרצה על אכילות עכ"פ אינו מתיר את הבשר באכילה, ועלה בדעתי לתרצו עפ"י מילתא חדתא והוא, דהנה איתא בש"ס זבחים (דף ק"ד) דבנמצא טריפה בב"מ הדם מרצה על העור אע"ג דהפסול הוא קודם זריקה מ"מ כיון דלא נודע עד לאחר זריקה הוי כנפסל לאחר זריקה וכן איתא בש"ס נזיר (דף ס"ג) בעי רמב"ח נטמא בתוך מלאת ונודע לו לאחר מלאת מהו בתר ידיעה אזלינן והידיעה אחר מלאת היא וסותר רק שבעה או בתר טומאה אזלינן, ולפי"ז כיון דמצינו דאזלינן בתר ידיעה אע"ג דהטומאה תוך מלאת היא כיון דהידיעה אחר מלאת היא אינו סותר רק ז' לפי"ז י"ל דבנודע שנפסל הבשר לאחר זריקה וקודם זריקה לא ידע כלל שנפסל הבשר בזה אינו מעכב האכילה דהא בנטמא הבשר לאחר זריקה שפיר כשר הפסח אע"ג דאינו ראוי לאכילה והא דאכילת פסחים מעכבא היינו דוקא אם לא הי' ראוי לאכילה בשעת זריקה והא תינח אם נודע מפסול הבשר קודם זריקה אבל בלא נודע הפסול של הבשר רק אחר זריקה הוי כנטמא הבשר אחר זריקה דבתר ידיעה אזלינן כמו בנודע לאחר מלאת ונטמא לאחר מלאת ובכגון דא אכילת פסחים לא מעכבא ולכך שפיר פסק הרמב"ם דבנודע טומאת הבשר קודם זריקה אינו מרצה אע"ג דר"ש סובר דזריקתו בין בשוגג ובין במזיד הורצה והכ"מ כתב שם דהרמב"ם פסק כרבינא דסובר דזריקתו בשוגג הורצה ובמזיד לא הורצה, אבל לדידן אתיא דברי הרמב"ם ז"ל ככ"ע דהך סוגיא אזדא אליבא דר"נ דאכילת פסחים לא מעכבא ולכך סובר ר"ש דזריקתו אפילו במזיד הורצה אבל הרמב"ם ז"ל שפסק דאכילת פסחים מעכב ואפיה"כ פסק דבנודע לו לאח"ז שהוא מרצה משום דבזה אינו מעכב האכילה כיון דהידיעה היא לאח"ז ובתר ידיעה אזלינן ולכך בנודע שנטמא הבשר קודם זריקה בודאי אינו מרצה לדעת הרמב"ם דבזה שפיר מעכב האכילה כיון דהידיעה הי' קודם זריקה, והיא דבר נפלא לדעתי:

ובאופן אחר נראה לי לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל והיא דלדעתי נראה דבר חדש דאע"ג דבכל הקדשים הציץ אינו מרצה להתיר הבשר באכילה אבל בפסח שפיר מהני הציץ להתיר הבשר באכילה, דהנה התוס' בזבחים (בדף צ"ט) בד"ה אמר חידשו לן דפסח כיון דעיקרו לא בא אלא לאכילה הלכך לא חשבינן בי' לאנינות בזמן הקרבה אלא בזמן האכילה א"כ חזינן דבפסח האכילה היא העיקר יותר מההקרבה ומהאי טעמא ל"ח בי' לאנינות בזמן ההקרבה אלא בזמן אכילה א"כ מהאי טעמא אפילו למ"ד דהציץ אינו מרצה אלא על העולין היינו דוקא בשאר קדשים אבל בפסח דעיקרו אינו לאכילה א"כ אכילת בשר הפסח הוי עולין ושפיר מרצה הציץ אפילו להתיר הבשר באכילה והיא דבר ברור ונכון מאד בסברא ושפיר פסק הרמב"ם דהציץ מרצה אע"ג דפסק דאכילת פסחים מעכבא דפסח שפיר מהני הציץ להתיר הבשר באכילה ובזה יפלו כל הקו' שהקשה שם הלח"מ על הרמב"ם ז"ל, ובזה נראה לי לתרץ קו' התוס' שמה בד"ה נזרק דהקשו אהא דקאמר דבנודע ואח"כ נזרק לא מרצה ציץ דע"כ הא דלא מרצה היינו מדרבנן דמדמפליג בין שוגג למזיד והא דמרצה בשוגג ע"כ לא מרצה לאכילה אלא לפטור מפ"ש וכר"נ דאכילת פסחים לא מעכבא א"כ האיך קאמר דבמזיד אינו מרצה ומחייב בפ"ש כיון דמה"ת פטור הוא א"כ הוי חולין לעזרה, ולפימ"ש ניחא דבאמת שפיר אתיא הך סוגיא כרבנן דסוברין דאכילת פסחים מעכבא ובלא נודע עד לאחר זריקה שנטמא הבשר מהני ריצוי ציץ להתיר הבשר באכילה דבפסח האכילה היינו ההקרבה דעיקר הפסח לאכילה הוא בא ולפי"ז שפיר קאמר דבנודע ואח"כ נזרק אינו מרצה ומחייב בפ"ש אע"ג דהוא רק מדרבנן, דהנה התוס' בפסחים (דף ס"ב) בד"ה כי כתבו דאין להקשות אי מדרבנן האיך יתחייב בפ"ש הא קמייתי חולין לעזרה, לא היא כיון דלא נזרק הדם אינו יוצא ומותר לצאת באחר עיי"ש, א"כ הכ"נ אע"ג דכבר נזרק הדם כיון דאתיא באמת הך סוגיא כרבנן דר"נ דסוברין דאכילת פסחים מעכבא ועל האכילה שפיר יכולין חכמז"ל לקיים דבריהם אע"ג דהיא נגד חוק התורה כדאיתא בש"ס יבמות צ' דשוא"ת שאני וכיון דלא יאכל הפסח ממילא אינו יוצא לרבנן דסוברין דאכילת פסחים מעכבא ומותר לצאת באחר ול"ה חולין בעזרה ודוק:

והנני הדו"ש באהבה עזה מחכה גדולתך יעקב וויידענפעלד.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה