כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קעט
שוי"ר לכבוד יד"נ הרב החריף ובקי חו"ש וו"ח כש"ת מו"ה ליב בערנפעלד מו"ץ דק' ואלישטשיק יצ"ו:
היום הגיעני נועם מכתבו וחבילות שאילות הקיפוני היום ממדינת מאלדאווי אבל למען אהבתי אותו מאז הנני עט ממהר להשיבו בקצרה מ"ש בדעתי בהשקפה ראשונה בקראי מכתבו היקר. ע"ד שאלתו אשר נתחלק בעדתו החברה ת"ת לכמה חבורות אך ראש חבורה אחד לא מצאה ידו די סיפוק החזקת ת"ת מחברה שלו לכן ראש החברה השני' הי' לו לעזר וסעד ומכחם שחדו בעד החבורה אשר לא הי' בכחם להחזיק הת"ת בעצמם וכאשר נפטר הראש החבורה השני' לא ירצה עתה הראש החדש אשר עמד תחת הראשון להיות לעזר להחבורה הנ"ל, זת"ש:
והנה מ"ש כבודו עפ"י דברי המבי"ט הידוע דשני חבורות הוי כשני עיירות וא"כ לא הי' רשאי לתת בלתי הסכמת אנשי החבורה, יפה אמר, וא"כ הברירה ביד החבורה למחות שלא לתת מהחבורה שלהם לחברה השני', אולם מ"ש דאין זה דומה למכירי כהונה דא"י לחזור דהיינו דוקא בדבר שכבר נתחייב לתת המתנות אבל בדבר שלא בא לעולם בודאי יכול לחזור, בזה אין דעתי מסכמת לדבריו דמוכח להדיא מדברי הרשב"א גיטין בסוגי' דהמלוה מעות את הכהן ואת הלוי דאף קודם שנתחייב בהמתנות ועדיין לא בא לעולם א"י לחזור בו דאיתא שם אם בא לחזור אינו חוזר אמר ר"פ ל"ש אלא בעה"ב בכהן אבל כהן בבעה"ב יכול לחזור, והנה הרשב"א האריך שם בפלפול רב וסיום דבריו דמוקי במכירי כהונה ולוי' לא קנו עד לאחר מירוח שתחייב התבואה בתרומה ובמעשר ומשה"כ לא הי' יכול הבעה"ב לקנות המעשר מתורת חצר כיון דעדיין לא קנה הכהן והלוי אותה כיון שהיא קודם שנתמרח עייש"ה וא"כ איירי שם עוד קודם מירוח ולא בא החיוב המעשר עדיין ואפיה"כ הבעה"ב א"י לחזור בכהן לשמואל דמוקי לה במכירי כהונה הרי להדיא דאף קודם החיוב א"י לחזור במכירי כהונה, וע' ירו' כאן אית בעי מיזרע [וחת"ס יו"ד סי' רל"ז], רק דמקודם החיוב לא קנה הכהן להיות כשלו דמכירי כהונה בלבד אינו עושה שום קנין רק דאסור לחזור בו, ואף שמהרי"ל בתשובה ע"ד הוכיח דמכירי כהונה א"י לחזור כלל והביא ראי' מדברי תוס' ב"מ בסוגי' דת"כ אבל בקצוה"ח בסי' רע"ח סותר ראייתו והוכיח להדיא דאינו רק איסור בלבד עייש"ה רק בתקפו הוי שלו ולכך קודם החיוב המעשר לא הוי של כהן ולכך יכול הכהן לחזור בהבעה"ב אבל איסור חזרה איכא אף קודם החיוב ולכך הבעה"ב א"י לחזור אף מקודם שנתמרחה התבואה ודוק:
ובדבר אשר הביא דברי הש"ך בסי' רנ"ז דגם בצדקה שייך מכירי כהונה באמת בירושלמי פ' כל הגט בסוגי' דהמלוה את הכהן ואת הלוי מקשה וכי יש מכיר לעני, א"כ בעניים ל"ש כלל מכירי כהונה, אולם לפימ"ש המ"ל בפ"ז דמעשר הטעם של הירושלמי דל"ש מכיר אצל עני כיון דאין בו טובה"נ לבעלים ובזה מתרץ שלא יהי' סותר הירושלמי לש"ס דילן דש"ס דילן מיירי במעשר עני המתחלק בתוך הבית דיש בו טובה"נ לבעלים עייש"ה וא"כ בצדקה לעניים דיש בו טובה"נ לבעלים גם הירושלמי מודה דשייך בו מכיר ול"ד למ"ע דאין בו טובה"נ לבעלים ולכך ל"ש בי' מכיר ודוק:
ומ"ש כבודו להוכיח דבחזן כיון שהקהל קיבלו אותו לצורכם ולטובתם ל"ש חזקה כלל, במכ"ת אישתמט מיני' דברי רמ"א מפורש באו"ח בסי' נ"ג דמבואר שם דבנו קודם למלאות מקומו לשאר אדם גבי ש"ץ שהזקין ועיין במ"א שם ס"ק ל"ג ולענין חזקה גבי צדקה יותר יש לדמות להא דאיתא בירושלמי יומא מובא בתוס' יומא (דף י"ב) ובמגילה דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה וה"נ גבאי צדקה, ולא יתן לי הזמן להאריך כעת ולדינא אין נ"מ כלל כי יפה אמר שבני החבורה יכולין למחות בהגבאי שלהם שלא לתת ממעות שלהם להחברה השני':
והנני ידידו דו"ש באהבה ובלונ"ח יעקב וויידענפעלד.