כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קעז
שפעת ברכה לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי חו"ש כש"ת מו"ה שמעון צבי ווייגער נ"י אבד"ק קריפטש יצ"ו:
מכתבו הגיעני וקראתי את דבריו וראיתי כי נאמרים בדעת ובהשכל והמה דברים של טעם לצדד בזכות אנשי עדתו, אבל תמהני מדוע לא דיבר כבודו מה שייך לצדד לטובת אנשי עירו דבודאי אם יבואו סוחרים אחרים ממקומות אחרים הם מוזלי השער והיכי דמוזלי השער לישראלים אין יכולין למחות בידם כידוע, ואף דהנמ"י הביא בשם הר"י הלוי דדוקא בעינן בזול גדול אבל להוזיל יותר פורתא מבני העיר ודאי מצי מעכבי, אבל הב"י כתב בסי' קנ"ו שלא כדברי הנמ"י אלא בין מוזלי פורתא ובין מוזלי הרבה לא מצי מעכבי להר"י הלוי והוזלת פורתא בודאי איכא ע"י סוחרים אחרים, וגם נראה לי די"ל דלפי מה דסבירא לי' לרמב"ם בהא דאמרינן דלשכינו אינו כופהו דהיינו דהיכי דיש כבר אומן אין יכולין עוד בני המבוי למחות באומן השני משום ריבוי הנכנסין והיוצאין כיון דלא מיחו כבר בהראשון והכ"נ בנ"ד כיון שאנשי עיר בארשעשוב לא ימחו בעיירות אשר יבואו לשם גם באנשי עיר קריפטש לא יוכלו למחות כיון דלא מיחו במקומות אחרים, וגם מדוע לא התעורר כ' כלל יען שכבר החזיקו אנשי עדתו לנסוע לבארשטשוב והרמ"א פסק להדיא בסי' קנ"ו דמהני חזקה בחזקת ישוב, אולם בתשו' מהר"ם מרוטינבורג סי' מ"ו חידש דחזקת ישוב ל"מ אלא כשיש עדים שמחלו לו כיון דהקהל הוין מוחזקין לגבי יחיד ודומה להנהו דריש גלותא דלא מחזקי בהו, אולם טעם של מהר"ם ל"ש אלא ביחיד שרוצה להחזיק עמהם אבל ברבים נגד רבים ל"ש טעמו ועיין בב"י בסי' קמ"ט שהביא הטעם של האגודה דמחזיק בשל קהל ל"ה חזקה משום דדמי לבי ריש גלותא, ואולם הב"י דחה ואמר דל"ד כלל ועיין בש"ך בס"ק ל"א דמ"מ אין מחזיקין בהם משום קדרי דבי שותפי, ולפי הטעם של הש"ך גם בנ"ד יש לומר דל"מ חזקה, וגם י"ל דדמי להא דאמרינן אנא בשכוני גואי הואי ודוק, ומ"ש כ' בשם השו"מ דוחה ראיות הב"ח דשוק ויריד אחת הם ספר שו"מ אינו ת"י, אבל דעת לנבון נקל כי אינו כדאי לדחות בדברי אחרון דברי הב"ח והג"מ:
ולדעתי נראה ראי' ברורה לדברי הב"ח דלשון שוק ל"ה לזמן רחוק רק לכל שבוע, דהנה הרא"ש בפ"ק דמו"ק כתב אהא דאמר ר"י ב"א דדבר האבוד מותר אבל אם השוק הוא במועד ויוכל עתה למכור סחורתו בריוח ולאחר המועד לא יוכל להרויח כ"כ אבל מן הקרן לא יפסיד אסור למכור במועד והב"י בסי' תקל"ט הביאו וכתב הפירוש בדברי הרא"ש דמשה"כ אסר הרא"ש בזה אע"ג דהרא"ש סובר דהעברת רווחא הוי כדבר האבוד דשאני התם דיום השוק הוא יום אחד בשבוע ונמצא שאין כאן הפסד שאם לא ימכור בשוק של שבוע זו ימכרנו בשבוע הבאה וכן היא להלכה בש"ע דיריד שהוא מזמן לפרקים מותר למכור במועד ובשוק של כל שבוע אסור למכור במועד והרא"ש כתב סתם דאם השוק הוא במועד אסור למכור במועד, אלמא דלשון יום השוק היינו מה שהוא בכל שבוע דביריד שהוא לפרקים מותר למכור בחוה"מ והוא ברור לדעתי לדברי הב"ח, אבל לא כתבתי כ"ז למעשה ולהלכה כי כבודו גילה לי במכתבו כי ישב במבוכה זו עם הרב מבארשטשוב וכבר נודע דאין להשיב בדי"מ לצד אחד:
ובדבר אשר תמה על הפנ"י בשבת ל"ק די"ל דכוונת הפנ"י הוא על דעת הפוסקים דסוברים דא"צ לברך על נר של שבת משום דאם דלק מבעוד יום א"צ לחזור ולדלוק, וגם המג"א הביא בשם מהרי"ו בסקי"א דתוכל להדליק מבעוד יום גדול ולברך משחשכה:
ובדבר מ"ש ע"ד מה שנוהגים להכשיר בעיר טיסמניץ סירכא מינה ובה ומקמיט בעגלים ע"י מו"מ אם יש טעם לדבריהם, לדעתי נראה דהדין עמהם והנח להם לישראל כו', דהנה הא דסירכא מו"ב ומקמיט היא טריפה משום תר"ל ומה"ט מכשיר בנו"ב אם עברה ע"י מיעוך דאם עברה ע"י מיעוך מוכח דל"ה ריעותא כלל וזאת נודע דס' תר"ל כשר אי לזאת בשלמא בבהמה שפיר מחויב לבדוק הריאה משום דאיכא לברורי ואף אם נאבדה יוכל להיות דג"כ טריפה וכמ"ש הש"ך הטעם המטריפין בנאבדה הריאה דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתן הלא כל אחד ישליך הריאה בלא בדיקה משא"כ הכא דבאמת בדק כל מה שיכול והסירכא עברה ע"י מו"מ רק דיכול להיות כיון דעדיין הסירכא רכה יכולה היא להנתק אבל יוכל להיות יותר שהיא רק הפשטת ליחה וא"כ הוי ס' תר"ל וס' תר"ל היא כשר, וגם לפי הטעם של הר"ץ מובא בש"ך בסי' ל"ט בסק"ט דהיינו טעמא דאין נוהגין למעך סירכות בעגלים הרכים כיון דסירכות ל"ש בהו והאי נסרכא ואמרינן דבודאי סירכא גמורה היא, ג"כ נראה דיש להתיר ע"י מו"מ במו"ב ובמקמט בעגלים הרכין כיון דהטעם הוא דסירכא מו"ב הוא כשר משום דלא הוי אלא הפשטת ליחה כנודע וא"כ ל"ש לומר כיון דלא שכיח סירכות בעגלים והיא נסרכא וודאי סירכא גמורה היא והא דנתקה היא מפני שהיא רכה דע"כ לאו סירכא גמורה היא דאפילו אם לא עברה כלל ע"י מיעוך ל"ה סירכא גמורה סירכא מו"ב דל"ה רק הפשטת ליחה וניהו דמצטרף להקמט להיות תר"ל עכ"ז ל"ה סירכא גמורה ע"י הקמט:
והנני דו"ש באהבה יעקב וויידענפעלד.