כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קעב
שלום וברכה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי וו"ח חו"ש חד השכל כש"ת מו"ה נחום אורי' נ"י אבד"ק קודרנין יע"א:
יקרתו הגיעני נכון במעלי דריגלא ולא הי' ביכולתי להשיבו ועתה הנני עט ממהר להשיבו. ע"ד אשר הורה להכשיר בסירכא כסדרן העולה בנפיחה בהפס"מ ורבו המערערין עליו, אכחד לא אוכל כי גם אנכי נוהג בעירי להטריף זאת, אף כי ראיתי מכמה שנים בהסכמה מהגאון מלבוב ז"ל על חיבור הרב הה"ג מר"ש ג"פ, שהביא בשם הגאון ר' איציקל מסאמבור ז"ל שהכשיר סירכא בכסדרן אם עלתה בנפיחה והביא ראי' להכשיר מדברי התוס' בחולין כאשר הביא כבודו במכתבו אבל לא רציתי לסמוך ע"ז להכשיר יען כי כבר נתפשטה הוראה זו להטריף בכגון דא וכבר נודע שאסור לחכם להתיר דבר שנראה לרבים להתיר את האסור כמבואר בסי' רמ"ג סעי"י וגם בדבר אשר הלבו"ש מפלפל בזה עם התב"ש דלדעת רש"י דסירכא כסידרן היא כשר מטעם סתימה יש לצדד להכשיר גם בעלתה בנפיחה עיי"ש, לדעתי נראה דיש להביא ראי' לדברי התב"ש דלדעת רש"י ל"ח סתימה בעלתה בנפיחה מהא דאיתא בש"ס חולין (דף ע"ז) גבי נשבר העצם והעור והבשר חופין את רובו ניטל שליש התחתון ושני שלישי עליונים עומדים באויר מה ת"ש דאמר עולא עור הרי הוא כבשר ומשני דילמא דקנה מישכא דידי' הרי מצינו דאם הבשר החופה עומד באויר ל"ח סתימה וכן היא להלכה בש"ע בסי' נ"ה א"כ הכ"נ לענין סתימה בעינן שיהי' סתימה עליו ממש, אבל אם הסתימה עומד באויר ל"ח סתימה:
ולפי"ז נראה לי דאדרבא דלדעת התוס' דיש סירכא בלא נקב יש להכשיר בעלתה כמ"ש בשם הגאון מהר"ז בספרו ראש אפרים ז"ל כיון דהוא מעור הריאה בעצמו שעלה ונכפל, ולדעת רש"י שהיא מטעם סתימה ל"ח סתימה כיון דהוא עומד באויר כן נראה לדעתי להיפוך מדברי הגאון בעל לבו"ש ז"ל, ולפי דברינו הנ"ל נסתר ראיית הגאון ר' איציקל מסאמבור ז"ל שהביא מדברי התוס' דחולין שהקשו דאם סירכא בא בלא נקב א"כ למה צריך נפיחה בסירכא כסידרן כיון שאין סופו להתפרק וקשה דמשה"כ צריך בדיקה דדילמא יעלה הסירכא בנפיחה אלא ודאי דאפילו בעלתה בנפיחה היא כשר והיא ראי' נכונה לכאורה, אולם לפימ"ש אין כאן ראי' כלל דבאמת לדעת התוס' דיש סירכא בלא נקב גם בעלתה בנפיחה היא כמ"ש כבודו בשם הגאון מהר"ז ז"ל, אולם אנו צריכין לחוש לדעת רש"י דהיא מטעם סתימה, וא"כ בעלתה בנפיחה ל"ח סתימה כיון דהוא עומד באויר כמ"ש לעיל לענין חיפוי בשר דל"ח חיפוי כיון דהוא עומד באויר, ואדרבא יש להעמיס זאת בדברי התוס' דכתבו דאי אמרינן דאין סירכא בלא נקב אז אתי שפיר דבדקינן לה בנפיחה שמא עדיין לא נסתם הנקב דהיינו דמשה"כ בדקינן לה בנפיחה דדילמא תעלה הסירכא בנפיחה וזה נקרא לא נסתם הנקב כיון דהסתימה עומד באויר ול"ח סתימה משא"כ לדעת התוס' דמאי בכך דהסירכא עולה בנפיחה הא בא מעור הריאה בעצמה כיון שעולה ונכפל כמ"ש הגאון מהר"ז הנ"ל, אולם המורה להקל בשעת הצורך ושעה"ד באקראי בעלמא כמעשה שהי' אצל כבודו אין מזחיחין אותו כי יש לו אילן גדול לסמוך עליו עכ"פ בשעת הדחק וכדאשכחן בש"ס נדה (דף ט') ובעירובין (דף מ"ו) דבשעת הדחק יש לסמוך על היחיד נגד רבים:
והנני ידידו דוש"ה באהבה יעקב וויידפנפעלד.