אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קעא

סימן קע

שפעת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתו"י חו"ש כש"ת מו"ה לוי יצחק נ"י אבד"ק טשאדין יע"א:

מכתבו הגיעני ביום אתמול כי יעבור בשעה שאין לבלר יוצא בקולמוסו, ועתה אף כי מוטרד אני פניתי להשיבו יען כי שאלה נחוצה היא. אודות שאלתו בבתולה אחת שהרתה לזנונים ואח"כ נשאת לאיש אחד שלא הוחזק מעולם לכהן, אך פתאם רגל אחד עלה לדוכן ושאלו אותו מה זאת והשיב שאחותו סיפרה לו בשם יהודי אחד שהי' ביחד עם אביו בבית החולים ואמר קודם מותו שהוא כהן ואח"כ הי' גב"ע מהרב דק' סטריזיניץ שזוכרין את אביו ולא הי' מעולם כהן ולא עלה מעולם לדוכן ועלה תמיד לס"ת לישראל:

תשובה. לדעתי הדבר פשוט להתירא מכמה טעמים, א) שאין ממש בהעדות של אחותו שאמרה בשם יהודי אחד ששמע שהוא כהן כי אפילו לתרומה דע"א מהני להאכילו בתרומה ולדעת הרמב"ם הוא דוקא לתרומה דרבנן ולדעת הר"ן אפילו לתרומה דאורייתא בודאי דוקא אם העד בעצמו יודע שהוא כהן אבל עד מפי עד בודאי ל"מ דאפילו בעדי שבוי' דנאמנים אשה וקרוב לדעת הב"י וד"מ ל"מ עמפ"ע להרא"ש דפוסל בעד כותי במסלפ"ת ועיין בב"ש בסי"ז בסק"ה א"כ חזינן דעמפ"ע גרע מעדות קרוב דאפילו במקום דמהני קרוב ל"מ עמפ"ע, ועיין ירושלמי סוטה ה"א דמיבעי' לי' שם עמפ"ע מה שישקה ומקשה שם מה בינו לבין הקרוב ומשני קרוב אע"ג דאינו כשר עכשיו כשר הוא לאח"ז עמפ"ע לעולם אינו כשר, א"כ נראה בעליל דעמפ"ע גרע מעדות קרוב וא"כ בתרומה דמן הדין לא הי' נאמן קרוב להאכילו בתרומה והא דמהימן אביו להאכילו בתרומה היא משום דבידו להאכילו בתרומה ולדעת כמה פוסקים ל"מ רק היכי דלא ידעינן שהוא בנו אבל היכי דידעינן שהוא בנו ל"מ כלל א"כ מכ"ש בעמפ"ע בודאי ל"מ וא"כ בנ"ד דלא הי' מוחזק מעולם לכהן כלל בודאי ל"מ העדות אשה אחותו ועמפ"ע להחזיקו לכהן לשום דבר ומותר לו לישא נשים הפסולות לכהונה, ואף דלכאורה יש לשדות בזה נרגא מאחר דקיי"ל אפילו באיסורין במקום דל"מ ע"א אי מהימן לי' נאמן וכדאיתא בש"ס קדושין בפ' האומר וכדאיתא בש"ם גבי האי סמיא א"כ בנ"ד כיון שעלה פ"א לדוכן א"כ חזינן דמהימן לי' עדות אחותו א"כ האיך יכול לישא אשה מהנשים הפסולות לכהונה, אולם לאחר העיון ז"א דהנה נודע מ"ש הר"ן שם אהא דאמר התם אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא אפקי', אפילו הוי גזלן מה בכך הרי הודה דשתיקה כהודאה דמיא, ותירץ הר"ן דאע"ג דשתיקה כהודאה דמיא עיקר תלוי בהימנותא של עד ולא בהודאתו של הבע"ד ולא דהאמינה התורה עד הפסול א"כ הכ"נ בעמפ"ע דהוא עדות פסול ל"מ שתיקתו כלל דשתיקה ל"מ אלא במקום עד ועיין בש"ך בסי' קכ"ז סק"כ ודוק, ואכתי יש לעיין במה שכתבתי דכיון דהוי עמפ"ע הוי כמו גזלן דל"מ שתיקת הבע"ד, דהא תינח לפימ"ש הב"י והד"מ דעמפ"ע הוי כמו כותי מסלפ"ת ולדעת הרא"ש דל"מ בשבוי' עכו"ם מסלפ"ת ל"מ עמפ"ע א"כ הוי עמפ"ע כמו פסולי עדות, אבל לדעת הרש"ך מובא בב"ש בסי"ז סק"ה דגם הרא"ש מתיר בעמפ"ע א"כ הוי עמפ"ע כמו אשה וקרוב א"כ אם מהימן לי' נאמן כמו דמהני מהימן לי' באשה וקרוב כדאיתא בכריתות ר"פ אמרו לו ועיין בתוס' שם שהוכיחו שם דאשה עדיפא מגזלן דבגזלן ל"מ שתיקתו ובאשה מהני ועיין בסי' קט"ו בע"א בסע"ז ועמפ"ע הוי לדעת הרש"ך כמו אשה וקרוב והכא כיון שעלה לדוכן עפ"י עדות אחותו הרי הימנה לי' וא"כ נסתר ההיתר האחד והב', אולם באמת ז"א דמבואר בטו"ז בסי' קכ"ז סק"ב דאם אמר שהאמנתי מתחלה לדברי העד ועכשיו שמעתי מאחרים שאינך נאמן דנאמן והביא ראי' מחו"מ בסי"ק עיי"ש וה"נ כיון שאח"כ הי' גב"ע שאביו מעולם הי' בחזקת זר יכול לומר שאינו מאמינו כעת ואם הי' ידע מתחלה מהגב"ע לא הי' מאמין כלל לעלות לדוכן וז"ב מאוד:

ב) דאפילו אמר אביו שהוא כהן ל"מ עדותו לגבי בנו ומ"ש כבודו דלא אשתמיט בשום פוסק לכתוב אצל המבואר במי שאמר שהוא כהן דמבואר ברמב"ם דאסור בנשים הפסולות לכהונה איך הדין בבנו ובבן בנו, במ"כ נעלם ממנו דברי המ"מ במקומו וכן מבואר בח"מ במקומו בסק"ג דזרעו הן ספק חללים ועיין במ"ל שם בפ"כ מהא"ב דהקשה על המ"מ דהא ע"כ מיירי בהוחזק ל' יום לכהן מדכתב ואם נשא אשה הפסולה לכהונה לוקה דעל הודאתו בלבד אינו לוקה א"כ אמאי ל"ה בניו וודאי חללים דהא ברא כרעא דאבוה נינהו עיי"ש אבל עכ"פ מוכח להדיא דנאמנות האב לגבי' לומר עליו שהוא כהן לאסור עליו נשים הפסולות לכהונה לא מהני כמו דמהימן לומר בני זה ממזר או בן גרושה וחלוצה דאם נימא דמהימן גם ע"ז כמו באומר בני זה ממזר הי' הדין דיהי' חלל וודאי כמו באומר בני זה ממזר דהוי ממזר וודאי ומותר בממזרת אלא וודאי דלא מהימן לזה דע"ז לא הימני' רחמנא דהא דנאמן לומר על בנו שהוא ממזר כתב הפרישה מובא דבריו בב"ש בסי"ז בסקט"ו כיון דאמר דאינו ממנו והיא דבר שתלוי בו נאמן ועיין בב"ש שכתב שם דכל דבר שאומר שנפסל מחמתו או מחמת נשואין שלו נאמן ולא דבר אחר אבל לפסול את בנו בשביל שאומר שהוא כהן אין האב נאמן:

ולכך נראה לי דאע"ג דשם כתב המ"מ והח"מ דהבנים הם ס' חללים וע"כ מיירי אפילו בלא הוחזק לכהונה ל' יום דבהוחזק הוי הבנים וודאי חללים דברא כרעא דאבוה כמ"ש המ"ל הנ"ל, וע"כ מיירי בלא הוחזק ואפיה"כ הוי בניו ס"ח היינו דוקא באיש אחד שבא ממרחק ואמר שהוא כהן ולא הי' לו חזקת זרות וכמבואר בשו"ת מהרי"ט באריכות בבא ממדה"י דאע"ג דלא מוחזק באחי ל"ה אשתו בחזקת מותרת לשוק כיון דהוא בא ממדה"י ואולי יש לו שם אחים, דדוקא אם דירתו בכאן לעולם ולא מוחזק באחי אז אשתו היא בחזקת היתר לשוק וא"כ הכ"נ כיון דבא ממרחק ואמר שהוא כהן הוי בניו ס"ח משא"כ בנ"ד דהי' מעולם בחזקת זר אך דאמר קודם מותו שהוא כהן ובאמירתו מפיק א"ע מחזקתו שהי' מקודם א"כ ניהו דעל עצמו מהימן מטעם שויא אנפשי' חד"א אבל על בניו ל"מ לאפוקי מחזקתם שהי' להם מקודם לאסור עליהם הנשים הפסולות לכהונה ודמי לאב שאמר נשבית בתי ופדאתיה דא"נ לאסרה כיון דחזינן דנאמנות האב ל"מ לגבי זה דאם הי' מהימן הי' בנו וודאי חלל אם אמר שהוא כהן ונשא אשה הפסולות לכהונה והטעם דאף לדעת הב"ש דכל דבר שנפסל מחמתו הוא מהימן מ"מ ל"ה בנו וודאי חלל אף שנפסל ג"כ מחמת ביאתו כמו באומר בני זה בן גרושה הוא, דשאני התם דידעינן שהוא כהן וא"כ אם אמר בני זה ב"ג הוא א"כ הוא אומר שנפסל מחמת ביאתו בלבד אבל הכא דלא ידעינן שהוא כהן א"כ לא נפסל מחמת ביאתו בלבד אך גם מחמת אמירתו שאומר שהוא כהן ולזה לא הימני' לי' רחמנא לגבי בנו ולכך ל"ה רק ס"ח אבל היינו דוקא היכי דלא הי' חזקת זרות מקודם כגון בבא ממד"ה אבל היכי דהי' להם חזקת זרות מקודם בודאי ל"מ לאסור על בנו נשים הפסולות לכהונה ועוד יש לחלק דשאני התם בדין המ"מ והח"מ דבעת אמירתו שהוא כהן לא הי' לו בנים כלל וא"כ עדותו לא הי' מרעי לחזקת הבנים כלל כיון דהבנים לא היו בעולם אז כלל ולא הי' מהני אמירתו רק לגבי עצמו לאסור על נפשו נשים הפסולות לכהונה ולכך אם נשא מהנשים הפסולות הבנים הם ס"ח ודמי למ"ש הרמב"ם בע"א שאמר על חתיכה שהיא חלב ובא אחר ואכלו שהוא לוקה, אבל היכי שהבנים הם בעולם בעת שאמר שהוא כהן בודאי ל"מ לומר שהוא כהן ולאסור עליהם הנשים הפסולות לכהונה כמו דאינו נאמן לומר על בתו שנשבית ודוק היטב כי ז"ב:

ג) בלאה"כ יש להתיר בנ"ד כיון שהיא אומרת ברי שנבעלה לכשר ואע"ג דבנאנסה כתב הב"ש דל"ש לומר בזה אשה בודקת ומזנה והכא היא אומרת שנאנסה ובזה יפה כתב כבודו דל"ש לומר דנאמנת במיגו שהיתה אומרת שנתפתתה דלא רצתה להחזיקה נפשה ברשיעא וכן איתא בש"ס קדושין בפ' האיש מקדש דא"נ במיגו דהי' אומר מזיד הייתי דאינו רוצה לעשות א"ע רשע:

אולם באמת הפנ"י בכתובות על דברי התוס' ד"ה השבתנו כתב דאפילו בנאנסה דל"ש לומר בודקת ומזנה נאמנת לומר לכשר נבעלתי עייש"ה והב"מ מחזיק ג"כ את דברי הפנ"י א"כ בנ"ד בודאי נאמנת לומר לכשר נבעלתי:

ד) ועוד יש לנו צד להתיר בנ"ד דהנה דעת המהרש"ל בתשובה סימן י"ז דבאינה בדוקה אם ניסת ל"ת וא"כ לא גרע הא דאמרה שנאנסה לכשר מאינה בדוקה כלל דל"ת לדעת המהרש"ל וא"ל דהכא גרע מאינה בדוקה דכיון דאמרה דנאנסה א"כ לש"ל דבודקת ומזנה משא"כ באינה בדוקה דשייך לומר בודקת ומזנה דממ"נ דאם אתה מאמין לה שנאנסה תאמין לה שנבעלה לכשר ואם אין אתה מאמינה שנאנסה לכשר לא תאמין לה שנאנסה דרוב היא ברצון דאם איתא דנאנסה קלא אית לי' וכמ"ש התוס' בכתובות (בדף ט') ד"ה ואי וא"כ הוי כאילו לא אמרה כלל עכ"פ ועיין בטו"ז יו"ד סי' מ"ח בסקי"א ועיין בירושלמי פ"ג דדמאי ה"ד מהו שיהי' נאמן לומר נטלתי והנחתי אחרים תחתיהם אם אתה מאמינו שנטל תאמינו שנתן עד והפירות בחזקתן עייש"ה והכא נמי לא גרע מאינה בדוקה דל"ת לדעת המהרש"ל וניהו דאין אנו יכולין לסמוך על המהרש"ל מאחר דבש"ע מבואר דתצא באינה בדוקה כגון באילמת אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וא"כ בנ"ד איכא ס"ס דשמא כדעת הרש"ל דבאינה בדוקה נמי ל"ת ושמא כדעת הפו' הנ"ל דאף בנאנסה נאמנת לומר לכשר נבעלתי, ע"כ לדעתי האשה זו מותרת לבעלה בלי שם חשש ופקפוק:

והנני ידידו דו"ש באהבה יעקב וויידענפעלד.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה