כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קסח
ישפות ד' שלום לכבוד תלמירי יקירי האברך החריף ובקי השלם כש"ת מו"ה ליבוש אריק נ"י:
הגיעני נכון נועם פלפולך וחדאי נפשי במו וראיתי מ"ש לתרץ דברי הרמב"ם שתמהו עליו מדוע לא הביא הך דינא בביצה (כ') באם עבר ושחט שיזרוק הדם, אם אמנם בהשכל אמרת אבל לא ישכון אור האמת בדרך הזה דלפי דבריך דגם בקדשים אמרינן כ"מ דארל"ת אעל"מ א"כ צריך להיות דבשחט קרבן יחיד בשבת יהי' הדין דלא תהי' מהני השחיטה משום כ"מ, ובאמת אינו כן דברייתא מפורשת היא דבשחט חטאת בשבת בחוץ חייב משום ש"ח אע"ג דאין קרבן יחיד קרב בשבת כתבו התוס' שמה בחולין כיון דאם זרק הורצה לפיכך חייב משום ש"ח א"כ מוכת להדיא דבעבר ושחט מהני השחיטה, והטעם דל"א באמת כ"מ היא כמו"ש התוס' בפסחים בסוגי' דשוחט הפסח על החמץ דבקדשים דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב ל"א כ"מ, ואנכי כבר אמרתי לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל והיא, דלכאורה קשה אהא דקאמר התם דזורק ע"מ להתיר הבשר באכילה דאיך יהי' הבשר מותר באכילה הא קיי"ל במבשל בשבת במזיד לא יאכל משום שנהנה ממלאכת שבת והכ"נ הו"ל למימר דהבשר יהי' אסור באכילה כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט:
אולם נראה לתרץ עפ"י דברי התוס' חגיגה (דף י') שהקשו דאמאי אין נונ"ד קרבין ביו"ט דהא יכול לצאת בהם משום שלמי שמחה ותירצו דדוקא היכי דהביא אותם משום ש"ש אבל אם לא הקריב אותם משום ש"ש לא נפיק אלא משום הקדישן, והנה נודע דעת ר"ת בתוס' שבת (דף קכ"ב) עכו"ם שמילא מים לבהמתו דדוקא בהמתו אבל בעצמו יכול לשתות כיון דהי' יכול לשתות בהיתר דיכול להיות מטפס ועולה מטפס ויורד ולכך הכ"נ שפיר הבשר מותר באכילה ול"ה נהנה ממלאכת יו"ט דהברירה הי' בידו שיהנה בדרך היתר היינו להקריב אותו בפירוש משום ש"ש ולכך אע"ג דעביד באיסור ל"ה נהנה ממלאכת יו"ט ומותר הבשר באכילה, אולם באמת להלכה לא קיי"ל כר"ת, ואע"ג דרבינו אלי' מביא ראי' שמה לשיטת ר"ת הנ"ל מהא דפירות שיצאו חוץ לתחום לא הפסידו את מקומם כבר דחו תוס' ראי' זו דשאני התם דתחומין דרבנן משא"כ בהוצאה דהיא איסור דאורייתא, וא"כ בנונ"ד דאין קריבין ביו"ט מה"ת תיהדר קו' לדוכתא דאיך יהי' הבשר מותר באכילה הא הוי נהנה ממלאכת יו"ט ובמלאכה דאורייתא אסור ליהנות אפילו אם הי' יכול לעשות בדרך היתר:
אמנם לאחר העיון ניחא דלכאורה קשה למאי דקיי"ל דקדשים קלים ממון בעלים הם אמאי אין נונ"ד קריבין ביו"ט הא הוי שפיר לכם לריה"ג דממון בעלים היא וכבר הערו בזה התוס' בעצמם בסוגין, אולם באמת למאי דאמרינן ב"ק (דף י"ב) כי קאמר ריה"ג בחיים אבל לאחר שחיטה מודה ריה"ג דממון גבוה ומשה"כ אסור לשוחטן ביו"ט דתיכף כששחטן נעשה ממון גבוה, אולם לפי"ד רש"י בב"ק דרק לאחר כל העבודות נעשה ממון גבוה א"כ אכתי קשה אמאי אסור לשחוט ביו"ט הא אכתי ממון שלו אפילו לאחר שחיטה, אמנם הדבר נכון דהא בשלא לצורך אסור לשחוט ביו"ט א"כ היינו טעמא דאסור לשחוט ביו"ט נונ"ד דניהו בשעת שחיטה אכתי הוי ממון הדיוט הא בשעת שחיטה קודם זריקת הדם לא הותר הבשר באכילה וא"כ הוי שלא לצורך ולאחר זריקת הדם דהותר הבשר באכילה שוב הוי ממון גבוה וא"כ אסור משום לכם ולא לגבוה ודוק, א"כ לפי"ז איסור השחיטה בנונ"ד אין איסור מה"ת לדעת רש"י וכן היא דעת הרמב"ם דמה"ת אמרינן מתוך אפילו בדליכא צורך קצת א"כ מה"ת מותר לשוחטן ביו"ט כיון דבשעת שחיטה אכתי הוי ממון הדיוט ושפיר הוי לכם רק דאיסור השחיטה הוא משום דקודם הזריקה אסור הבשר באכילה ול"ה צורך או"נ וא"כ מדאורייתא היא מותר אע"ג דהוי שלא לצורך, אולם אם נימא דהוי ממון גבוה ל"ש לומר מתוך כיון דהתורה אמרה בפירוש לכם ולא לגבוה, אבל כיון דקיי"ל דק"ק ממון בעלים היא א"כ כיון דהיא ממון הדיוט אפילו בשעת שחיטה א"כ שוב שייך למימר בו מתוך דבממון הדיוט אמרינן מתוך אפילו בדליכא צורך קצת מה"ת ול"ה רק איסור דרבנן וכיון דל"ה רק איסור דרבנן משוה"כ מותר הבשר באכילה ול"ה נהנה ממלאכת יו"ט דבאיסור דרבנן היכי דיכול ליהנות בדרך היתר מותר ליהנות והכא הי' יכול ליהנות בדרך היתר להקריב אותו משום ש"ש משוה"כ שפיר הבשר מותר באכילה ודוק:
ולפי"ז שפיר מתורץ דברי הרמב"ם שלא הביא הך דינא דהרמב"ם סובר דאין יכול לזרוק רק בשביל להתיר הבשר באכילה ולא בשביל הקטרת אימורין לערב ומשה"כ לא הביא הך דינא דלהרמב"ם לא יהי' הבשר מותר באכילה כלל דכבר נודע דעת הרמב"ם דל"א מתוך בשחיטה רק בהבערה וכיון דל"א מתוך א"כ איכא איסור דאורייתא בשחיטת נונ"ד דניהו דהוי בשעת שחיטה ממון הדיוט אכתי היא אסור משום דהוי שלא לצורך או"נ ואי משום מתוך הא להרמב"ם ל"א מתוך בשחיטה, והסוגיא דביצה אזדא התם דגם בשחיטה אמרינן מתוך כדאיתא שמה י"ב גבי שוחט עולת נדבה דלב"ה אמרינן מתוך וכיון דלהרמב"ם איכא איסור דאורייתא בשחיטה ממילא אסור הבשר באכילה שלא יהנה ממלאכת יו"ט דבאיסור דאורייתא אפילו היכי דהי' יכול ליהנות בדרך היתר ג"כ אסור אם עשה בדרך איסור ולכך להרמב"ם אסור לזרוק הדם אפילו בעבר ושחט דהא הבשר אסור באכילה:
והנני הדו"ש באהבה יעקב וויידענפעלד.