כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קסה
שלום וכט"ס לכבוד הרבני המופלג בתו"י וו"ח כש"ת מו"ה אברהם שו"ב דק' שאריגראד יצ"ו:
קבלתי מכתב שאלתו והנני להשיבו אף שמוטרד אני יען כי ביקש מאתי להשיבו על אתר וזאת אשר עלה ברעיוני בעת אשר עברו עיני על בתרי מכתבו, וז"ת שאלתו, בריאה אחת שהי' בה סירכא על האונא העליונה של ימין בריאה לדופן במקום המיצר והעבירו את הסירכא מדופן במיעוך הנהוג בזמנינו עכשיו ונמצא אח"כ שנקרע הריאה במקום הסירכא אם יש לדמות זאת לנידון של הב"ח המובא בשו"ת גאוני בתראי שאם היתה הריאה דבוקה למכה בדופן ונתק הבודק את הסירכא בלי מיעוך ומשמוש והשיב הב"ח דיש להכשיר מטעם ס"ס ספק שמא היא מן הדופן ואת"ל שהסירכא היא מן הריאה דילמא היתה עוברת ע"י מו"מ:
תשובה. לדעתי קשה מאוד לסמוך על דברי הב"ח ז"ל מאחר דכבר נודע שיטת התב"ש דבדבוקה למכה בדופן לא מהני כלל מו"מ דמכה מחלחלי ומשוי לי' רך, ואף שבשו"ת ג"ש ושאר אחרונים והלבו"ש חלקו על התב"ש וסברו דגם בזה מהני מו"מ יעיין בשו"ת חת"ס ובראש אפרים מהגאון מהרז"מ זצ"ל החמיר בזה כדעת התב"ש הנ"ל והדבר תלוי במנהג המקומות כמ"ש החת"ס, אבל איך נוכל עוד להקל, גם בלאה"כ קשה ההיתר הזה לסמוך עליו בס"ס של הב"ח הנ"ל מאחר דמבואר בתב"ש ובכל האחרונים דאם הסירכא היא רק הפשטת ליחה בעלמא אין לסירכא שום שייכות כלל להריאה אפילו עם קרום העליון א"כ מה לי אם היא הפשטת ליחה מהריאה או מליחות הדופן שניהם אין להם שייכות כלל עם הריאה א"כ הוי הכל מש"א וכעין זה הקשה התב"ש על הב"י דכתב לענין סירכא כפולה דאפילו אם נסרכה באונא או באומא דכשר משום ס"ס ספק מחמת הריאה ס' מחמת הליחה ואת"ל מחאת הריאה שמא בא ראש האחד ממקום שנסרכה עליו ראש השני והוי סירכא מינה ובה והקשה התב"ש הא הוי ס"ס משם אחד, אולם שם תירץ הלב"ש דהא התב"ש בעצמו כתב דהטעם דאנו מכשירין סירכא מו"ב משום דהוי סתימה א"כ ל"ה מש"א דס' היא אם יש נקב דדילמא היא מהדיבוק ואת"ל דיש שם נקב דילמא הוי סירכא מו"ב והוי סתימה, אבל בנידון הב"ח הנ"ל שוב קשה דהא הוי ס"ס מש"א, אולם לדעתי נראה לתרץ דברי הב"ח, והיא דקיי"ל דאם ס' אחד מתיר יותר מחבירו לא הוי ס"ס מש"א והכא ג"כ מתיר ס' אחד יותר מחבירו דאם נימא דהיתה הסירכא מהריאה רק דהיתה עוברת ע"י מו"מ אם יהי' עוד ריעותא בריאה יהי' טריפה משום תרתי לריעותא אבל אם נימא דהסירכא באה מהליחה של דופן א"ש אפילו אם יהי' ריעותא בהריאה היא כשר א"כ הוי ס"א מתיר יותר מחבירו ושפיר כשר מטעם ס"ס, ובזה י"ל קו' התב"ש ג"כ על הב"י הנ"ל לענין סירכא כפולה דאם נימא דהיא מן הדיבוק ל"ה ריעותא כלל ואפילו אם יהי' עוד ריעותא בריאה היא כשר ואם נימא דהוי סירכא מו"ב יצטרף לריעותא אחרת ודוק:
אולם לאחר העיון עדיין צ"ע בדברי הב"ח הנ"ל דלכאורה קשה בלאה"כ על הב"ח דאיך הוי ס"ס דשמא מחמת הדופן ושמא היתה עוברת ע"י מו"מ דהא לדעת הב"ח דמכה בדופן מצטרף לריעותא אחרת בריאה לענין קמט נגד מכה בדופן א"כ אמאי הוי הכא ס"ס ואפילו היתה עוברת ע"י מו"מ היתה טריפה לדעת הב"ח משום תרל"ר דאפילו ריעותא כ"ד מבטל קולא דמיעוך וכבודו בעצמו הערה בזה, אולם לאחר העיון הדבר נכון דהנה נודע מדברי הת"ח הובא בש"ך בסי' ק"י לענין דגים מלוחים דמותרין מטעם ס"ס ספק אם נמלחו עם דגים טמאין ואת"ל נמלחו שמא לא הי' בהם שומן ואע"ג דמדרבנן אסור אף אם אין בהם שמנונית מ"מ הוי סד"ר שמא לא נמלחו עם הטמאין, ולפי"ז שפיר נכונים דברי הב"ח הנ"ל דשפיר הוי ס"ס אע"ג דדעת הב"ח אפילו אם היתה עוברת ע"י מו"מ היא משום תרל"ר לשיטתו דמכה בדופן מצטרף לתרל"ר מ"מ שפיר הוי ס"ס דכיון דתרל"ר לא מוזכר בש"ס רק היא חומרת הגאונים ומשוה"כ בס' תרל"ר היא כשר א"כ תרל"ר אין איסור מדאורייתא, ולפי"ז לענין איסור דאורייתא שפיר הוי ס"ס דשמא היא מן המכה שבדופן ושמא היתה עוברת ע"י מו"מ ואע"ג דאפילו אם היתה עוברת ע"י מו"מ הי' טריפה לדעת הב"ח משום תרל"ר מ"מ מה"ת מיהו כשר היא ולענין איסור דרבנן משום תרל"ר שוב די בספק אחד בלבד היינו דשמא הסירכא מהמכה שבדופן ונכונים הם דברי הב"ח והיא ברור ונכון מאוד, ומאחר דאתא לזה שוב תהדר קו' הנ"ל לדוכתא דהא הוי ס"ס מש"א וא"ל כמו"ש לתרץ דס' אחד מתיר יותר מחבירו דאם נימא דהיתה עוברת ע"י מו"מ א"כ בהצטרף אליו עוד ריעותא אחרת כ"ד יהי' טריפה דבריעותא כ"ד מבטלינן קולא סמיעוך, דלפימ"ש תקשה ממנ"פ דאיך נוכל לומר דהוי ס"ס דאי בתר דאורייתא אזלית ל"ה ס"ס כיון דהוי מש"א דמדאורייתא א"ל דס' אחד מתיר יותר מחבירו כיון דאם הי' בה עוד ריעותא יהי' טריפה משום תרל"ר דהא מה"ת לא מזיק כלל תרל"ר דהא ל"ה רק חומרת הגאונים ואי בתר דרבנן אזלית ומדרבנן שפיר ספק אחד מתיר יותר מחבירו כנ"ל ז"א דהא מדרבנן ל"ה ס"ס לדעת הב"ח דאפילו אם היתה עוברת ע"י מו"מ היתה טריפה משום תרל"ר דמכה בדופן מצטרף לריעותא וא"כ בין מה"ת ובין מדרבנן ל"ה ס"ס, ודוק היטב כי דברים חריפים הם:
וגלל כן נראה לדעתי דאפילו לדעת הגב"ש ושאר גדולי האחרונה דחלקו על הב"ח דמכה בדופן לא נחשב כלל להצטרף לתרל"ר מ"מ קשה לסמוך על דברי הב"ח הנ"ל דמאחר דמה"ת ל"ה ס"ס כלל דמה"ת הוי ש"א דאין ספק אחד מתיר יותר מחבירו דאפילו אם יהי' עוד ריעותא יהי' כשר מה"ת ומדרבנן אין ספק אחר מתיר יותר מחבירו א"כ איך יוכל לומר משום חומרא דרבנן נבוא להקל באיסור דאורייתא דהא מה"ת ל"ה ס"ס כלל משום דהוי מש"א ודוק, אולם לדעת הרמב"ם הנודע דס' דאורייתא מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא אז י"ל דאפילו אם מה"ת אין ספק אין ס"א מתיר יותר מחבירו והוי מש"א כיון דמדרבנן ס"א מתיר יותר מחבירו שפיר נחשב לס"ס כיון דמדאורייתא סגי בס' אחד רק מדרבנן בעינן ס"ס ובדרבנן ס"א מתיר יותר מחבירו לענין תרל"ר ולכך שפיר הוי ס"ס אבל לדעת הרשב"א ז"ל דס' מדאורייתא מה"ת לחומרא קשה לסמוך על ס"ס כזה כנ"ל ודוק היטב:
אולם אפילו אם נימא כדעת הב"ח לענין סירכא נגד מכה בדופן להקל משום ס"ס הנ"ל, מ"מ בנ"ד לענין סירכא במיצר החזה בודאי אין להקל משום ס"ס כיון דהא דמחמרינן בנסרך למיצר החזה משום דקיי"ל כרוב הפוסקים דבעינן סביך ואנן לא בקינן בסביך. והנה נודע מדברי הש"ך בסי' ל"ז בסעיף ב' שהביא בשם הראב"ד שאם הסירכא תלוי' יוצאה מן הבועה היא טריפה ואפילו באונא ל"א דדופן מגין עליו וכתב הפמ"ג דכונת דברי הש"ך היא כיון דהיא במקום רביתא דאונא אע"ג דלא סביך ולא סריך מ"מ כיון דלכמה פוסקים לא בעינן סביך כלל א"כ לענין תרתי לריעותא הי' מקום לומר דל"ה תרל"ר אשמעינן הש"ך בזה לדיעה זו דל"ב סביך כלל לא חשיב לס' כלל אפילו לענין תרל"ר וכיון דלדיעה זו לא חשיב לס' כלל א"כ מקודם שנסרך הי' טריפה רק לאחר שנסרך נתכשר וכדאיתא בש"ס חולין (דף מ"ח) דזהו טריפה החוזר להכשירה א"כ הוי ס' אם נעשה מעשה ההכשר או לא א"כ הוי כמו בס' בשחיטה דל"מ ס"ס דמוקמינן אחזקת איסור והכ"נ הס' אם נעשה הסתימה הוי נגד החזקה דקודם שנסרך הי' טריפה ול"ה ס"ס, כן נראה לדעתי ברור:
והנני הדו"ש יעקב וויידענפעלד.