אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קסד

סימן קסג

ב"ה יום א' ט' ניסן תרנ"ג.

להנ"ל.

דבריך היקרים והערבים לבני החריף כמר נחום שיחי' הי' למראה עיני והי' בפי כדבש למתוק, אך מה שהערת דאמאי עובר בבל יחל בנדרי הקדש לאחר ג' רגלים הא לא עבר על נדרו ואכתי אפשר לקיימו הנה כוונת לדברי הרמב"ן שחולק מה"ט על הרמב"ם במ"ע צ"ד מובא בקצרה במל"מ פ"א מה' ערכין דב"י ליכא רק היכי שביטל הנדר וא"א לקיימו עוד והוא כסברתך דבלא פגם ליכא בל יחל:

ובדבר אשר יצאת לחדש דקדושת הגוף עובר משום כל זר לא יאכל קודש ובק"ד עובר משום ב"י ובזה תירצת לקו' התוס' זבחים (מ"ה) ד"ה דומיא שהק' דאזהרה לנהנה מקבה"ב מנין והיינו דאזהרה משום בל יחל יש למישדי בי' נרגא דא"כ אמאי מצטרף קדב"ה עם קדשי מזבח הא שני לאוין וכרת א' מחלקן לחטאת כמו מפטם וכך וחילוק לחטאת תלוי בצירוף כדאיתא בשבועות (דף כ"ב) מתוך שחלוקות לחטאת אינן מצטרפות ועיין בירושלמי שבת פ' כלל גדול ובסנהדרין אהא דקדב"ה עם ק"מ מצטרפין ויחלקו ולא יצטרפו אלמא דהא בהא תליא ועיין במל"מ פ"ד משבועות שמפלפל בארוכה בסוגיא דשני קונמות מצטרפין ואם נימא דחלוקין הם ללאוין דק"מ איכא לתא דכל זר לא יאכל קדש ובקדב"ה איכא בל יחל א"כ לא יצטרפו ובהדיא איתא דמצטרפין:

ולדעתי נראה לתרץ קו' התוס' בזבחים (מ"ה) הנ"ל בטוב טעם, דהנה כולם תמהו על הרמב"ם בפ"א משבועות דאמאי לא כתב דאוכל ולא אוכל איכא בל יחל ג"כ ותירץ הכ"מ בדוחק דאין דרכו לאפושי בלאוין אולם לדעתי נראה דהנה בב"מ (דף קט"ו) איתא דחבל ריחים אינו לוקה אלא אחת דכי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתי אלמא דהיכי דאיצטריך האזהרה לעונש על שאר הדברים דלא נפקי מריחים ורכב אין לענוש בכפילא על רחים ורכב דאיצטריך האזהרה על שאר הדברים וכדאיתא במכות (דף ד'), ורבנן האי לא תענה מאי דרשי בי' ההוא מיבעי לי' לאזהרה לעדים זוממין וכתבו התוס' דהיינו אם מעידים שחייב מלקות ומשה"כ אינו לוקה שמונים ולפי"ז הכ"נ אין לוקין על בל יחל בשבועות כיון דבל יחל אתי לקונמות דליכא בהו שום לאו רק בל יחל לא נאמרה האזהרה דב"י לענוש בכפילא על אוכל ולא אוכל דהאזהרה דב"י איצטריך לענוש על שאר דברים כגון קונמות דליכא בהו רק ב"י ולא לענוש פעמים בשבועות דנפק מלא תשבעו בשמי לשקר והוי כמו לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאין לוקין עליו משום דאיצטריך האזהרה למיתת ב"ד והכ"נ איצטריך האזהרה לעונש בקונמות והוי כמו רחים ורכב דאינו לוקה שתים משום דאיצטריך האזהרה לשאר דברים ומש"ה לא הביא הרמב"ם בל יחל בשבועות דלא ב"י לא אתי לעונש בשבועות שתים רק על קונמות דלית בהו רק בל יחל ולפי"ז בהקדש דאיכא לאו דכל זר אינו לוקה שתים דבל יחל אתי לקונמות דליכא רק ב"י וגבי מופלא סמוך לאיש דכיון דליכא בי' לאו דמעילה דלא נתרבה לקרבן מעילה וממילא ליכא בי' לאו דכל זר לכך לוקין על בל יחל והוי כמו שאר דברים גבי ריחים ורכב אבל בהקדש גדול דלוקה משום לאו דמעילה אינו לוקה על ב"י, ולפ"ז מתורץ קו' התוס' בזבחים הנ"ל דבדק הבית דליכא בי' לאו דכל זר דלא גמרינן חטא חטא מתרומה רק בקדה"ג שפיר לוקה משום ב"י דהוי כמו קונמות ודוק:

ובזה מתורץ קו' המל"מ בפ"ד דמעילה שהקשה אמאי לא הביא הרמב"ם דחייב שתים בקונמות משום לאו דמעילה ומשום בל יחל, ולפימ"ש ניחא דלא משכחת כלל דיהי' חייב שתים דהיכי דחייב משום לתא דמעילה אינו חייב על בל יחל דב"י אתי לעונש היכי דליכא רק לאו ב"י כנ"ל א"כ היכא דחייב משום מעילה אינו חייב על ב"י והא דחייב בקונם על בל יחל היינו היכא דאסר בלא התפסה או באוסר פירות חבירו עליו או באוסר הנאתו בלא דבר מסיום דבזה ליכא מעילה כמו"ש המל"מ שם בזה איכא מלקות על ב"י א"כ לעולם אינו חייב שתים רק או על לאו דמעילה או על לאו דב"י והיכא דחייב על מעילה ליכא בל יחל דאזהרה דב"י לא אתי להרבות בעונשין רק לעונש דברים דליכא בהו רק בל יחל ואין להקשות מהא דאיתא בנזיר (דף ל"ח) דשייר בנזיר לאו דב"י אלמא דלוקה בנזיר על ב"י אע"ג דחייב על לאוי אחריני דשאני נזיר דלא כתיב בי' בגופי' רק דאיתקש לנדרים כדאיתא בריש נדרים ובנדרים היכי דאסר עליו בלי התפסה איכא ב"י כיון דבלא התפסה ליכא מעילה ואיכא ב"י אף נזיר לוקה על בל יחל אע"ג דלוקה על לאוי אחריני, ודוק היטב כי דברים יקרים הם:

הכ"ד גיסך דו"ש באהבה ומברכך בחג כשר ושמח:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה