כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קסג
ב"ה יום ו' עש"ק ב' דר"ח אלוד תרמ"א הרימלוב.
שוי"ר לכבוד גיסי יקירי רחימא דנפשאי הרב החריף ובקי מפורסים חד השכל ירא ושלם כש"ת מו"ה יצחק חיים ראפאפארט נ"י [הוא הרב הגאון אבד"ק אסטראווי ז"ל):
נועם מכתבך הגיעני נכון ושמחתי מאד בשמעי משלומך הטוב, והנני בזה לפלפל פלפלת כ"ש בדבריך:
ע"ד אשר חדשת דבשני ימים טובים של גליות לכ"ע אינו יכול להתנות כיון דהוא מוציא הפת מיו"ט לחבירו אף שלכאורה דבר חכמה אמרת אולם לא כוונת בזה למרכז האמת דדבריך הם נגד ש"ע מפורש סי' ת' דמבואר שם להדיא דבשני ימים טובים של גליות מוליכו בערב יו"ט ומחשיך עליו ונוטלו בידו ובא לו ולמחר מוליכו לאותו מקום וא"כ הוא מוציא אותו ג"כ מיו"ט לחבירו ונהי דאותו פת עירב בו מאתמול ול"ה מיקני רשות בשבתא אבל מידי הוצאה לא נפיק, הרי להדיא סתירה לדבריך:
אולם אכחד לא אוכל כי בחכמה שאלת דהאיך יכול להתנות מיו"ט לחבירו הא עושה איסור הוצאה מיו"ט לחבירו, ולכאורה עלה ברעיוני לתרץ דהכא לא יעבור על לתא דהוצאה ממ"נ דאם היום יו"ט א"כ מחר הוא חול וא"כ הוי מלאכה שאצל"ג ול"ה רק איסור דרבנן והוא ספק יו"ט ספק חול והתירו משום מצוה, אולם באמת ז"א דעכ"פ כיון דאינו יכול לילך שם ביום מחר משום דשמא הוא יו"ט א"כ אע"ג דבאמת הוא חול הוי צריכא לגופה וגדולה מזו מצינו בתוס' שבת (ק"ו) דאפי' במקלקל באיסורי הנאה הוי צל"ג כיון דסבר דיכול ליתן לכלבו ולבשל קדירתו ומכ"ש הכא דהוי מלאכה שצל"ג:
אולם לאחר העיון נ"ל לתרץ קושיתך, דהנה אנן קיי"ל כר"י דא' עני וא' עשיר מערב ברגליו ועיון ברש"י עירובין (דף ל"ג ע"ב) ד"ה מתיב דע"י שלוחו קאמר דאיהו גופי' קני בלא פת דקיי"ל כר"י דא' עני וא' עשיר מערב ברגליו וא"כ הכ"נ דצריך לתת פת בודאי ע"י שלוחו הוא דהוא בעצמו א"צ לתת פת כלל דיכול לערב ברגליו, והנה בש"ס עירובין (דף נ"א) איתא מחלוקת במקומו דר"מ סבר עיקר עירוב בפת ור"י סבר עיקר עירוב ברגל אבל במקום פלוני ד"ה עני אין עשיר לא עייש"ה וכן הוא להלכה בש"ע דבמקום פלוני עני שאין לו פת הקילו דיכול לערב ברגליו ובעשיר שיש לו פת אינו יכול לערב ברגליו והכא דצריך לתת פת הוא משום דהוא עשיר ואין ברצונו לילך שם א"כ הוי במקום פלוני ובמקום פלוני עני אין עשיר לא ולפי"ז ל"ה משצל"ג דאם הוא יו"ט ואסור להוציא א"כ הוי כמו עני כיון דא"י לערב בפת משום איסור הוצאה וא"כ יכול לערב ברגליו אף באומר שביתתי במקום פלוני וא"צ לערב בפת ביו"ט דהוי כמו עני דהקילו עליו לערב ברגליו כיון דהחזיק בדרך ואין לו פת והכ"נ כיון דאינו רשאי להוציא הפת א"כ יכול לערב ברגליו ומאחר דרשאי לערב ברגליו א"כ ההוצאה של הפת הוי משאצל"ג ולכך שפיר יכול לערב בפת, וא"ל דכיון דאתה סומך ע"כ על העירוב ברגל א"כ למ"ל העירוב בפת כלל, דהא כוונת העירוב היא מיו"ט לחבירו משום דשמא מחר הוא יו"ט והיום הוא חול וא"כ יכול לערב בפת דהוי עשיר ואינו יכול לערב ברגל רק דאין לחוש שמא הוא יו"ט ועבר על איסור הוצאה משום דליכא איסור דאורייתא דהוי משאצל"ג דאם איכא איסור הוצאה יכול לערב ברגליו וא"צ למלאכת הוצאה כלל, ודוק כי חריף:
ובפשיטות י"ל דכיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה וא"כ הוי צורך קצת דהמצוה הוי צורך ובמצוה אין לחלק בין היום למחר כדאשכחן בביצה (דף כ') זורק את הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב ואע"ג דחטא בשבת בשביל שתזכה בחול לא אמרינן שאני שבות דשבת משבות יו"ט כדאיתא התם יעו"ש:
הכ"ד גיסך דוש"ה באה"ר ובלונ"ח: