כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קסא
ב"ה יום א' ל"ו למב"י זמר"ת לפ"ק הרימלוב יע"א:
בימי העומר יפריח מזלו כתומר כבוד גיסי ידנ"פ יושב בסתר לבבי הרב הגדול החריף ובקי זך השכל ונקי הרעיון מגזע היחס והמעלה כש"ת מו"ה יצחק כ"ץ נ"י ראפאפארט [הוא הרב הגאון אבד"ק אסטראווי] ז"ל.
היום הגיעני מכתבך היקר אף נעים. ועיינתי בנועם פלפולך בדבר שאלתך וראיתי כי בחכמה ובמזימה פלפלת בהשכל ובדעת ואנכי אף אמנם אני נאחז בחבילי טרדין וביחוד מטרדת הזמן אשר יעמדו לי לשטנה לילך ברחבה ולהאריך בפלפולו. אך למלאות רצונך היקר הנני להשיבך בקצרה, בפרט כי הדברים עתיקין הם, וכבר הארכתי בענינים האלו לכמה שואלים ואין דרכי לחזור ולשנות מ"ש כבר גלל כן הנני בזה רק לגלות דעתי להלכה בדבר הזה:
תשובה. ע"ד אשר דרשת מאתי אם יש היתר לסמוך לטלטל על שעושין שטעכעטליך כיון שהם דלתות שאין נעולות בלילה אם יש לסמוך ע"ד הרמב"ם ז"ל דמתיר בראויות לנעול אעפ"י שאין ננעלות דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, ועוד יש לפקפק אפילו אם נימא כדעת הסוברים דסגי בראויות לנעול אעפ"י שאין ננעלין, אולם הכא שהממשלה לא תסכים לנעול הרחובות בכל לילה שוב ל"ה גם ראויות לנעול, ובזה העמדת כל יסוד בנין הפלפול שלך, וכעין זה נסתפק הנו"ב במוה"ת תשובה ל"ט באו"ח בעיר שנחתם הבהכ"נ משרי המדינה אם בטל העירוב כיון דא"א לשבור החותם מצד גזירת המלכות והכ"נ בנ"ד ג"כ י"ל דל"ה ראויות לנעול מחמת כח הממשלה שלא יניחו לנעול. ובאמת דברי הנו"ב הנ"ל תמוהין לי מדברי התוס' בעירובין (דף ל"ה) בסוגי' דנתנו במגדל ואבד המפתח דכתבו התוס' שמה בד"ה חסורי מחסרא בשם התוספתא דמודים חכמים לר"א בבני חצר ובני מרפסת שגבו עירובן ונתנוהו בבית אעפ"י שיודעין שאין המפתח במקומו שעירובו עירוב והיינו טעמא דבעירובי חצרות הקילו א"כ מבואר להדיא דערובי חצרות אע"ג דנאבד המפתח וא"י לפותחו אפיה"כ עירובו עירוב כיון דהעיכוב היא רק מחמת המפתח שאין יכולין לפתחו אין זה מעכב לבטל העירוב כיון דמצד עצמו ראוי הוא לבא לשם וכעין זה כתב הרמב"ן הנודע בביצה גבי בית מלא פירות דל"ה מוקצה כיון דהפירות בעצמן אינם מוקצין רק שהם במקום שאין יכול לפותחם ועיין במג"א בסוס"י תקמ"ח לענין לפתוח הטמונים בבור דאין בהם מוקצה ותמהני על הנו"ב אשר לא העיר כלל מהתוספתא הנ"ל:
והנה יסוד ההיתר שלך על הספק הראשון אם סגי בראויות לנעול בלבד דיש להתיר מטעם ס"ס שמא כדעת הרמב"ם דסגי בראויות לנעול ושמא כדעת רש"י דבזה"ז אין לנו רה"ר, ועוד כתבת דיש עוד צד להיתר ע"ד הא"ז מובא בג"א דכתב דקיי"ל דלא אתי רבים ומבטלי מחיצה בין שהם ד' מחיצות ובין שתי מחיצות מעלייתא, וכבר תמהו עליו דהוא מזכה שטרא אליבא דבי תרי, והוא דלא כר"י ולא כרבנן וכתבת דע"כ כוונת הא"ז דהא דאמרו רבנן דאין מערבין רה"ר בכך היא רק מדרבנן אבל מדאורייתא אפילו בשתי מחיצות מעלייתא ל"א רבים ומבטלו כפ"ד, וא"כ לפי שיטת הא"ז יצאנו מידי איסור תורה תמהני עליך גיסי יקירי, דלמה לך להביא ראי' לזה מדברי הא"ז הסתומים ורבים נלאו למצוא פתח לתרץ דבריו הטהורים והגאון מהר"ז זצ"ל בספרו ב"א מתרץ דברי הג"א דכוונתו היא דעשה צוה"פ במחיצה השלישית ואז דעת הא"ז היא דל"א אתי רבים ומבטלו מחיצתא, ולפי"ז אין כאן שום ראי' מדברי הג"א דמדאורייתא ל"א אתי רבים ומבטלו מחיצתא ובפרט דבפ"ק דשבת (דף ו') מבואר להדיא דמה"ת ל"מ שתי מחיצות בלחי וקורה, ומדוע לא הבאת דברי התוס' בעירובין (דף י"ד) ד"ה איתבי' אהא דמקשה התם לרבא דסובר דלחי משום היכר מהא דאמר ר"י מי שיש לו שני בתים בשני צידי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וכו' אלמא דלחי משום מחיצה, וכתבו התוס' שמה דאפילו רבנן לא אסרו אלא מדרבנן בעי שלשה מחיצות גמורות, א"כ מבואר להדיא בדברי התוס' דאפילו לרבנן מדאורייתא מותר בשני מחיצות ולחי כיון דקיי"ל דלחי משום מחיצה ומדברי התוס' אלו היא ראי' מפורשת דבנ"ד יצאנו מחשש איסור תורה, ומה"ת אפילו שתי מחיצות ולחי מהני וכיון דאין כאן רק איסור דרבנן בודאי נוכל לסמוך על דעת הרמב"ם דמתיר בראויות לנעול אעפ"י שאין ננעלות, ועיין בתוס' (בדף כ"ב) בעירובין ד"ה דרבנן דמוכח משם ג"כ דהתוס' סברו כן דמה"ת סגי בשתי מחיצות ולחי רק שם כתבו דהוי מצי לשנויי כן אבל אינו מוכח משם דלהלכה כתבו כן, אבל מדברי התוס' י"ב הנ"ל נראה בעליל דהתוס' סברו כן להלכה דמה"ת סגי בשתי מחיצות ולחי למאי דקיי"ל דלחי משום מחיצה, וא"כ ניקום שלשה מחיצות ובדאיכא שלשה מחיצות ל"א מה"ת אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' ולדעת התוס' אין כאן איסור תורה ושפיר יש לסמוך בזה על דעת הרמב"ם דסגי בראוי לנעול, כן נראה לדעתי ברור. אולם דברי התוס' אלו מתנגדים המה לדברי הש"ס בשבת דאיתא שם מ"ד כי פליגי רבנן אדר"ל דל"ה רה"י ה"מ לטלטל אבל לזרוק מודי לי' קמ"ל א"כ מבואר להדיא שם דמדאורייתא היא רה"ר, אמנם לדעתי נראה לתרץ זאת בטוטו"ד ובדרך אמת, דהא דכתבו התוס' דמדאורייתא סגי בשתי מחיצות ולחי היינו דוקא אם נימא דלחי משום מחיצה אבל אם נימא דלחי היא משום היכר בודאי לא סגי בשתי מחיצות ולחי מה"ת ומשה"כ מקשה התם לרבא דסובר אחד זה ואחד זה משום היכר אך אנן קיי"ל דלחי משום מחיצה ומשה"כ מהני שני מחיצות ולחי מה"ת אפילו לרבנן, ולפי"ז בקורה דקיי"ל משום היכר בודאי ל"מ לרבנן בשני מחיצות ומעתה הא דקאמר הש"ס בשבת (מ"ד) כי פליגי רבנן אדר"י ה"מ לטלטל אבל לזרוק מודי לי' קמ"ל דמבואר שמה דלרבנן שני מחיצות מדאורייתא. היינו משום דר"י סובר שמה דעושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ובקורה מכאן ומכאן שפיר פליגי רבנן אדר"י אפילו לזרוק כיון דקורה רק משום היכר היא וא"כ לרבנן הוי רה"ר דאורייתא, אבל בעושה לחי מכאן ולחי מכאן ל"פ רבנן אדר"י רק לטלטל אבל לזרוק מודו דל"ה רה"ר דאורייתא ודוק היטב:
ובדבר אשר כתבת לעשות תקנה עצהיו"ט לעשות כעין פסי ביראות לקבוע עמוד רוחב אמה בכל קצוי הרחובות וגיסך הרב הגאון שליט"א כתב שאם יהי' קשה להעמיד פס רחב אמה מחמת מניעת הממשלה יהי' די בפסין רוחב ד"ט והערה מדברי תוס' סוכה גבי נעץ ד' קונדסין דכתבו התוס' דאע"ג דגבי פסי ביראות בעינן אמה גבי שבת החמירו, וכתב דכוונת התוס' היא דלמה בעינן אמה גבי שבת הא די בפס מן ד"ט, וע"ז תירצו דהחמירו ולשון החמירו משמע שהיא מדרבנן, ולכאורה יפה אמר כבוד גיסך הגאון ידידינו שיחי':
אולם לפי דבריו בכוונת דברי התוס' נראה לדעתי דסגי בפס רחב בג"ט דהנה התוס' בריש עושין פסין בד"ה וארבעה כתבו דליכא למימר הכא דאתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' משום דלגבי עולי רגלים הקילו ואוקמוהו אדאורייתא והכא כיון דרחבין אמה ל"א מה"ת אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לה, וא"כ לכאורה קשה על קו' התוס' בסוכה שהקשו אע"ג דבפסי ביראות בעינן אמה דהא התוס' בסוכה (דף ז') בד"ה ויעמידנו כנגד ראש תור הקשו אע"ג דאכיוצא בזה אמרינן דאתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' הכא דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירא לה ל"א אוירא ומבטל לה א"כ ל"ק כלל מסוכה לשבת דשאני גבי סוכה דטפח הוי מחיצה ולכך ל"א אתי אוירא ומבטל לי' אבל בשבת אם לא הוי אמה שפיר אמרינן מדאורייתא אתי אוירא ומבטל לה:
אולם כוונת התוס' היא דהנה נודע דעת ר"י מובא במג"א דאם הלחי רחב ג"ט אפילו הרחיק הלחי מן הכותל היא כשר אפילו אם הרחיק יותר מג"ט דבדאיכא שיעור מקום חשוב דהיינו ג"ט ל"א אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' וזה היא כונת התוס' דיועיל ברחבין ג"ט דבזה ל"א אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' ותירצו דבשבת החמירו אבל מדאורייתא סגי אפילו ברחבין ג"ט כיון דברחב ג"ט ל"א אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' כמו"ש הר"י הנ"ל ודוק אולם לדעתי נראה דסגי בשני עמודין בלבד אפילו אינן רחבין ג"ט, דהנה ר"י הקשה בפ"ק דעירובין דאיך מיערבא ירושלים בדלתות לבד כיון שנקרא כרמלית וכי עירוב מפיק לי' מכרמלית ותירץ דמיירי בבנה עמוד מכאן ועמוד מכאן ובזה אפשר לומר דמערבא דהוי כחצר דיש לה ד' מחיצות, ולפי"ז נראה לדעתי דבעמודין מכאן ומכאן בודאי לא בעינן דלתות נעולות וסגי בראויות לנעול אליבא דכ"ע, כיון דהא דבעינן דלתות נעולות היא משום דאתי רבים ומבטלו מחיצתא והיכי דאיכא שם ד' מחיצות קיי"ל כרבנן דלא"ר ומבטלו מחיצתא והיכי דבנה לו עמוד מכאן ועמוד מכאן כתב הר"י דהוי כחצר שיש לו ד' מחיצות ובשם ד' מחיצות קיי"ל כרבנן דל"א רבים ומבטלו למחיצתא וממילא ל"ב דלתות נעולות בלילה היכי דאיכא עמוד מכאן ועמוד מכאן, והא דאמר ר"י דירושלים אילמלא דלתותי' נעולות חייבין עלי' משום רה"ר היינו דוקא לר"י דסובר דאפילו בשם ד' מחיצות אמרינן אתי רבים ומבטלו מחיצתא משא"כ לדידן דרוב ראשונים פסקו כרבנן דבשם ד' מחיצות ל"א אתי רבים ומבטלו מחיצתא א"כ בודאי היכי דבנה לו עמוד מכאן ומכאן דהוי כד' מחיצות בכה"ג לכ"ע ל"ב דלתות נעולות כיון דבשם ד' מחיצות ל"א אתי רבים ומבטלו מחיצה, כן נראה לדעתי ברור ודוק בזה, ובדברי רבינו יהונתן לא נזכר כמה שיהי' רוחב עמודין רק סתמא אם בנה לו עמוד מכאן ומכאן הוי כחצר וכיון דהוי כחצר שרבים נכנסין לה בזו ויוצאין בזו בודאי ל"א אתי רבים ומבטלו מחיצתא ול"ב דלתות נעולות לכ"ע:
ובדבר הספק השני דל"ה ראויות לנעול כלל משום מניעת הממשלה ויפה העירות מהא דעירובין (ע"ח) בעשאו אשירה לסולם דחם דבר אחר גרם לו מותר אף שבודאי נמחה לו לעלות על הסולם מ"מ מיחשב פתח מצד עצמו והכ"נ הדלתות ראויות מצד עצמן, אולם לדעתי לכאורה יש להביא ראי' להיפך דאם נימא דהיתר של הראוי לנעול היא מטעם כל הראוי לבילה, הרי חזינן בש"ס ב"ב פ"א דכל היכי דמספק א"י לקרות שוב א"ר לבילה מיקרי אע"ג דבאמת היא אם הוא חייב בהבאה חייב הוא גם בקריאה, ואפיה"כ ל"ה רל"ב כיון דאין אנו מניחין אותו לקרות אלמא דאע"ג דהמניעה היא משום מחאה שלנו לקרות משום דשמא אינו חייב בבכורים שוב ל"ה ראוי לבילה א"כ הכא בנ"ד ג"כ י"ל משום מחאת הממשלה ל"ה רל"ב, וכן יש להוכיח מש"ס פסחים בפ' האשה גבי שכח רבו מה שאמר לו דל"ש אלא ששכח אחר זריקה אבל שכח לפני זריקה דכי יזרוק דם ל"ה חזי לאכילה חייבין לעשות פ"ש אע"ג דאי אידכר הוי חזי לאכילה וקמי שמיא גליא ואפיה"כ ל"ה ראוי לאכילה משום מחאה שלנו שלא לאכול את הפסח משום הספק ול"ה ראוי לאכילה והרמב"ם פסק כלישנא קמא דמתנה לה אמתני' אע"ג דקמי שמיא גליא מ"מ ל"ה ראוי לאכילה א"כ לכאורה בנ"ד ג"כ י"ל דל"ה ראויות לנעול, אולם מ"מ מהמקומות הנ"ל אין כ"כ ראי' דשם המניעה היא מצד הדין לכך אע"ג דהיא רק ספק ל"ה ראוי לבילה אבל הכא דאינן ראויות לנעול משום כח הממשלה בזה שפיר י"ל דהוי ראוי לבילה דאילו הי' ידינו תקיפה היו ראויות לנעול, ויש להעיר ג"כ מהא דאיתא בפ' מ"ש בדף צ"ד הי' עומד לפנים מן המודיעים וא"י לכנוס מפני בעלי גמלים וקרונות המעכבת אותו יכול לא יהי' חייב ת"ל בדרך לא הי' והרי לא הי' בדרך ועיין ברמב"ם פ"ב מהק"פ ה"ט ובכ"מ שם דלדעת הרמב"ם כונת הש"ס היא דאם הזיד ולא עשה את השני חייב כרת כיון שהעיכוב לא הי' מחמת ריחוק הדרך רק מחמת העיכוב הגמלים והקרונות והכ"נ כיון שהעיכוב הנעילה היא משום מניעת הממשלה שפיר מיקרי ראויות לנעול, וי"ל דשאני התם דקפיד קרא בדרך:
הכ"ד גיסך הדוש"ה באה"ר יעקב וויידענפעלד.