כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קס
שלום וכט"ס לכבוד ידידי הרב המופלג החסיד חוטר מגזע תרשישים מו"ה אברהם ראפאפארט נ"י:
הגיעני מכתבו ע"י בנו תלמידי החריף ישראל נ"י [הוא הרה"ג אבד"ק טשארטקוב] והנני לתשובתו, בדבר משפט הבכורה באחד שהניח לבניו נחלה אוראנדע ורחיים שהי' בשכירות על שבעה שנים אם מגיע להבכור פ"ש אם נקרא ראוי או מוחזק:
תשובה. לכאורה עלה ברעיוני דמשניהם הם האוראנדע והרחיים לא יטול הבכור פ"ש דמאחר דקיי"ל בש"ס ב"ב פ' י"נ דבשבח דאשתני אם הושבח קודם החלוקה אינו נוטל פ"ש ואפי' שלופפי והוי תמרי אינו נוטל פ"ש דהוי ראוי והא דנוטל בולד פ"ש היינו משום דעובר ירך אמו הוא וכמ"ש הד"מ רק דלאחר שחלקו בודאי נוטל גם מהשבח פ"ש דמה שבא מחלקו שלו היא:
והנה התוס' פ' י"נ (דף קכ"ד) ד"ה ירשו הקשו התוס' על הרשב"ם דכתב דכיון דעפ"י השטר גובין את המלוה הוי כאלו השטר השביח א"כ אמאי אמרו רבנן דאין הבכור נוטל פ"ש בשטרות הא כיון דנוטל פ"ש בשטרות שהן הגוף יטול גם מהשבח שהוא המלוה דאחר שיחלוקו מה שהשביח שלו, ותירץ הקצוה"ח קושית התוס' דהרשב"ם ס"ל דאין בשטרות דין חלוקה כדעת הרשב"א דאין גופן ממון ומש"ה אינו נוטל במלוה בשטר פ"ש כיון דאין כופין לחלוקה א"כ הוי המלוה שגובין כמו שבח שהשביח קודם חלוקה ולפ"ז ל"מ לדעת הסוברים דאין בשכירות דין חלוקה כמבואר בחו"מ סי' שט"ז סעיף ב' דאין כופין לחלוק כיון שהבית אינו שלהם אלא שכור להם לזמן עי"ש וא"כ לפ"ז בודאי הוי הפירות אשר יצמחו מרחיים ואוראנדע שיש להם בשכירות כמו שבח שהשביח קודם חלוקה כיון דאין בו דין חלוקה וז"פ דהוי כמו שטרות, אולם אפי' למה שהאריך הסמ"ע דדוקא לחלוק במחיצה אין כופין אבל בלא מחיצה גם בשכירות יש דין חלוקה ולפ"ז הי' נראה לומר דלא יטול הבכור פ"ש דאפי' אם יחלוקו הרחיים דהיינו שזה יטול שני אבנים וזה אבן א' הא עכ"פ אין החלוקה בגוף הרחיים רק בהפירות אשר יצמחו הם חולקין דגוף הרחיים אינו שלהם רק הוא מושכר להם לפירות וא"כ אפי' אם הם חולקין בגוף הרחיים עיקר החלוקה היא רק להפירות וכמו שכתבו התוס' בגיטין מ"ג גבי עבד שמכרו רבו לקנס דאפי' מכרו לגמרי ג"כ אינו מכור דהא אינו שוה כלום ולא מכרו אלא לקנס ולקנס אינו מכור ע"ש, ונ"ד דמי ממש לזה דאין לו ברחיים רק הפירות וקנין פירות קיי"ל דלאו כקנין הגוף דמי ודעת רוב הפוסקים דבכל דבר קיי"ל דלאו כקנין הגוף דמי רק בבכורים ועי' בחו"מ סי' רנ"ז ומטעם זה כבר האריכו המהרי"ט והמל"מ להתיר רבית במעות עניים אשר הקדיש לקרן קיימת והפירות יהיו לעניים משום דעניים לאו בעלים של הממון הם כיון דהגוף אינו שלהם וק"פ לאו כקה"ג דמי ועי' בכנה"ג בגליון הש"ע יור"ד ריש ה' צדקה שהאריך בזה וע' בשו"ת מהרשד"ם ומהרב"ל סי' ק' שהאריכו אם חייב הבעל לתת מכם מנכסי מלוג מובא דבריהם בקצרה בש"ך חו"מ סי' קס"ג ס"ק ז' וכיון דאין בו דין חלוקה רק לפירות הוי שבחו דאשתני קודם חלוקה דהא תחילת החלוקה ל"ה רק לתכלית הפירות כיון דאין להם שום חלק ונחלה בהגוף ובפירות בלבד אין הבכור נוטל פ"ש כן הי' לכאורה נראה לפרש:
אולם באמת נראה לדעתי ברור דברחיים יטול הבכור פ"ש, דהנה מבואר בש"ס ב"מ (ס"ז) דמשכנתא באתרי דלא מסלקי בזוזי נוטל הבכור פ"ש וכן הוא להלכה בחו"מ סי' רע"ח, והנה הטור שם הביא דעת הראב"ד דהא דאין הבכור נוטל פ"ש ממשכנתא באתרי דמסלקי בזוזי היינו דוקא מפירי דאכל בנכייתא אבל מגוף השדה נוטל הבכור פ"ש אפי' באתרי דמסלקי ולפ"ז נראה בעיני דבאתרי דלא מסלקי נוטל הבכור פ"ש אפי' מפירי דאכל בנכייתא דמגוף השדה נוטל פ"ש לדעת הראב"ד אפי' באתרי דמסלקי והני פירות דאכל במשכנתא בנכייתא היא ממש דמי לשכירות דמנכה לו דינר החוב בעד פירות מכל שנה ולפ"ז כיון דנוטל במשכנתא באתרי דלא מסלקי אפי' מן הפירות וכמו שכתב הטור הטעם דכיון דקנה הקרקע להפירות כמאן דקנה גופא דארעא דמי ע"ש א"כ בשכירות נמי כיון דל"מ מסלקי לי' במשך זמן השכירות הוי כמשכנתא באתרי דלא מסלקי דנוטל הבכור פ"ש:
והנה באמת התוס' בערכין (כ"א) ד"ה היכי הביאו בשם י"מ בין משכיר ללוה דדוקא לוה דלא תחזור אליו בלא דמים הוא ודאי לא מצי להקדיש אבל משכיר שאחר השלמת זמן השכירות תחזור לו בחנם מצי להקדיש וכן כתבו התוס' בנדרים פ' השותפין (דף מ"ו) ועי' בתוס' ב"ב (דף ס"ז) ד"ה אסור דכתבו ג"כ דשאני בע"ח שגוף הקרקע יוצא מיד מקדיש אבל בשכירות לעולם אין הקרקע יוצא מיד המשכיר, אולם באמת בש"ע יור"ד סי' רכ"א סעיף מ' מבואר להדיא דבעל משכנתא דמי לשוכר ועי' שם ס"ק מ"ג שהאריך להוכיח כן דלא כהי"מ שבתוס' ערכין הנ"ל ויש לנו ראי' מהירושלמי ב"מ פ' השואל דשכירות עוד עדיף ממשכנתא ומבואר שם דאם הממשכן לא הי' לו מעות לפדות ורצה למכרו יצא המלוה מיד מן הבית אבל בשכירות אם צריך למכרו במשך הזמן צריך להניח לשוכר עד שיושלם זמנו וכן מבואר להדיא בירושלמי פ' מקום שנהגו ועי' בחו"מ סי' שי"ב סעיף א' ועי' בהה"מ סעיף י"ב מה' שכנים שכתב דהרמב"ם הוציא דבשכירות אין בו משום דין בר מצרא ממשכנתא ולמדו מק"ו ממשכונא דשכירות ליומא ממכר היא עיש"ה, הרי להדיא דשכירות עוד עדיף ממשכונא ולפ"ז כיון דבמשכונא באתרי דלא מסלקי נוטל הבכור פ"ש ממילא גם בשכירות נוטל פ"ש דשכירות עוד עדיף ממשכונא דשכירות ליומא ממכר היא, ואף שהתוס' בע"ז וב"מ פ' הזהב כתבו דשכירות ליומא ממכר היא לא אמרינן רק לענין אונאה ולא לשאר מילי מובא דבריהם בש"ך חו"מ סי' שי"ג אולם כבר האריך הב"ח בתשובה י"ח דכוונת התוס' דדוקא מדבר תורה לא קניא שכירות אלא לענין אונאה אבל מדרבנן ודאי קניא שכירות והיא ראי' מש"ס מפורש בב"ק עי"ש וא"כ עכ"פ לא גרע ממשכנתא, איברא באמת לפ"מ שחילקו התוס' בעירובין שם בשם הירושלמי דבהקדים לו השכר אין המשכיר יכול להקדיש ובלא הקדים לו השכר מצי המשכיר להקדיש א"כ לפ"ז אפי' השכירות הוי כמו משכונא עכ"ז אין ראי' בשכירות דלא הקדים לו השכר דנוטל פ"ש כמו במשכונא משום דבמשכנתא הפירות אשר הוא אוכל בנכייתא הוי כמו הקדים לו השכר דכבר הלוה המעות משא"כ פירי דלא הקדים לו השכר יש לומר דלא יטול פ"ש וכן המח"א חליק ג"כ בענין שכירות ליומא ממכר היא אם הי' אונס בהשכירות בין הקדים לו השכר או לא, אולם באמת התוס' שם בנדרים תמהו ע"ז דמה בכך שלא הקדים לו השכירות כיון דלא קנה הבית רק זוזי הוא דאסיק בי', ועי' בש"ך יור"ד סי' רכ"א ס"ק מ"ה שהאריך בזה דאין כוונת הירושלמי כלל לחלק בין הקדים לו השכר או לא א"כ אפי' בלא הקדים לו השכר לא גרע ממשכנתא גם בשכירות שיש לו קנין הגוף בפירות ועי' בשו"ת הריב"ש בסי' תק"י שהשיב לענין אם מועיל סילוק בדברים בעלמא והשיב שם דל"מ סילוק והביא ראי' מהא דאמרינן בא"נ דמשכנתא באתרי דמסלקי ואמר לי' מסתלקנא צריך למקני מיני' דמשכנתא אינו אלא שכירות ואפ"ה לשון סילוק ל"מ וה"נ בשכירות עיש"ה, הרי להדיא דגם בשכירות יש לו קה"ג:
והנני ידידו עוז יעקב וויידענפעלד.