אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קנט

סימן קנח

ב"ה יום ב' מנחם אב תרל"ו:

שוכט"ס לכבוד שארי ופארי ורב חביבי כאישון עיני הרב החריף ומופלג זך השכל והרעיון חו"ש הגביר הנכבד כש"ת מו"ה נחום בורנשטין נ"י:

במעלי שבתא הבריק נגד עיני מכתבו היקר עם ח"ת הנעימים הבנוים על אדני שכל הישר קלועים אל השערה למרכז האמיתי, ואברכהו ברכת מז"ט כי אתמול בעת תפלת שחרית ילדה זו' הרבנית ת' בת למז"ט ובעת קרה"ת בא המבשר ועליתי לתורה וקראתי שמה לאה ת ע"ש אמי הצדקנית נ"ע יה"ר לגדלה לכ"ט מתוך הרחבה, ועתה הנני עט ממהר להשיבו מה שעלה על רעיוני בקראי אמרותיו היקרים, מ"ש כבודו לתרץ קושית ידידי הרב החריף מו"ה אברהם ראט נ"י בסי' הקודם והיא, דנהי דהלוקח לא אכל איסור דאורייתא אבל המוכר שגמרן לאכילה לעצמו עביד איסור דאורייתא כיון שכבר חל החיוב עליו, היטבת לראות בזה דכיון דקמשתרשי לי' בודאי אסור לו למכור הטבל מדאורייתא ולא גרע ממי שאנסו המלך גרנו בחובו דחייב לעשר משום דקמשתרשי לי' כדאיתא בש"ס חולין (דף קל"א) ובית המלך בודאי פטור לעשר דעל העכו"ם לא חל החיוב מעשר והוא צריך לעשר משום דקמשתרשי לי' הו"ל כמוכרו, ועיין ברש"י גיטין פ' השולח (דף מ"ז ע"ב) בד"ה מדאורייתא דמעשר לאו מצוה דרמיא עלי' היא אלא א"כ אכלן או מכרן דקמשתרשי לי' אלמא בשמכרן חל עליו החיוב לעשר והוא שהעלים ואמר שהם מתוקנים ביטל החיוב דהפרשה אשר מוטל עליו מדאורייתא, ואף שר"י בתוספתא דדמאי מתיר למכור לחבר אפי' ודאי טבל הא עכ"פ בעינן שיודיענו ואע"ג דקמפקע לי' מתרומה דאורייתא דביד הלוקח הוא פטור מדאורייתא דהו"ל לקוח וא"כ הו"ל לומר דאפי' בהודיעו יהי' אסור למכור ז"א דאם הודיעו תו לא קמשתרשי לי' דהלוקח לא ישלם לו בעד התרומה דתנאי ב"ד היא שיהי' המעשר ותרומת מעשר משל המוכר כדאי' בירושלמי פ"ב דדמאי והיכא דלא קמשתרשי לי' לא חל החיוב עליו דלאו מצוה דרמיא עלי' היא אלא א"כ אכלן או מכרן דקמשתרשי לי' וזה היא סתירה לדברי הט"ז בה' שמיטה בסי' י"ט ס"ק י"ז דחיוב הפרשת טבל עליו אפי' אם אינו רוצה לאכול עדיין וזה כנגד דברי רש"י דגיטין הנ"ל ג"כ וכבר התעורר בזה הגאון מהרש"ק ז"ל אולם תירוצו עולה יפה רק להטעם משום קנס אולם משום שנפשו של אדם חותה בהם ובאיסורים דרבנן ל"ש נפשו של אדם חותה בהן דאיסור דרבנן אינו אלא איסור גברא תהדר קושיתו לדוכתא דהלוקח לא אכל אלא איסור דרבנן ולא שייך לומר דנפשו של אדם חותה בהן ואנכי כתבתי לו לתרץ דכיון דהוי עכ"פ איסור דרבנן הוי מקח טעות אם הי' בעין וא"כ תו לא הוי לקוח כלל וממילא הוי איסור דאורייתא כאשר עיני יחזו במכתבו אליו בארוכה ובודאי יוטב התירוץ שלי בעיניו:

גם מה שרצה כבודו לומר דבגמרן לעצמו גם הלוקח חייב מן התורה כיון שכבר נתחייב ביד המוכר באמת השכל מתחייב כן, וכעין זה מצינו בירושלמי דמאי פ"ג ה"ד נתנו למאה בני אדם כבר נראו להיות ודאי כיון שבאו מיד אדם א' עיי"ש וכן בפ"א שם דלקחן לאכילה וחישב עליהן לזרע לא כל הימנו מאחר שכבר נתחייבו, וכן בפ"ד דמעשרות ה"ג עלו כבר נתחייבו וכפי גירסת מראה הפנים שם עיי"ש, וכעין זה מצינו לענין טבילת כלים דאם קנה הראשון מיד עכו"ם ושאל השני ממנו צריך טבילה משום שכבר נתחייב ביד הראשון ומלשון הרמב"ם בעצמו הי' נראה לפרש כן דקאי על הא דקאמר דגמרן למכרן פטור המוכר וכן הלוקח הוא פטור בכה"ג שגמרן למכרן אבל בגמרן לאכול שפיר חייב גם הלוקח, אולם מדברי התוס' בב"מ ובבכורות ובמנחות נראה להדיא שאף היכי שכבר נתחייבו פטורה לוקח מדאורייתא דכתבו שם בשם הריב"ם דאיפכא מסתברא דלאחר מירוח שכבר נתחייב לא פקע החיוב מיני' אלמא דדעת ר"ת אף שכבר נתחייב ביד המוכר פקע אצלהלוקח החיוב, ודוק בזה:

ובדבר שאלתו באחד שהי' לו חמשה אווזות כשרות ובחפש נטרפה אחת מהן ולא נודע איזה וגם היו מונחים ג' אווזות טריפות והלכה ילדה אחת קטנה ולקחה אווזא אחת מהחמשה והניחה אצל השלשה הטריפות ולא ניכר התערובות ונשאלת על ארבעה הנשארות מה דינם אם הוא דמי לנפל א' לים או לא, באמת היא שאלת הפ"מ המובא בפ"ת אולם כ"ת רצה להביא ראי' ממתניתין דטהרות פ"ה שני שבילין אחד טמא ואחד טהור ועשה טהרות אם לא טהר בנתיים הראשונות תלויות והשניות ישרפו אע"ג שאנחנו פוסקים דהשניות ישרפו עכ"ז גם הראשונות תלויות ולכאורה ראי' נכונה היא, אולם לאחר העיון יש לחלק ביניהם והיא דשם אתה צריך ע"כ לדון על השביל השני לומר דהוא טמא דאל"כ אמאי אתה שורף הטהרות השניות וכל היכי שאתה צריך לדון על השביל השני דהוא טמא אתה מוכרח לטמא גם הטהרות מהשביל הראשון דמאי חזית לטהר זה יותר מזה הלא שניהם על משקל אחד, ואם תאמר דהשניות הם טמאות מכח השביל הראשון א"כ מכש"כ דהטהרות הראשונות טמאות ע"כ ממ"נ הטהרות הראשונות הם תלויות אבל הכא אין אתה צריך לדון על האווזא לטרפה משום שהיא האווזא הטריפה שנתערבה בין הכשרות דאפי' אם נתערבה כשירה בין רוב טריפות היא טריפה שפיר י"ל דתלינן באותה אווזא כמו בנפלה לים, והיא סברא ברורה לדעתי לחלק ביניהם, ולגודל טרדותי כעת אבוא בקצרה:

כ"ד ידידו דוש"ה באהבה עזה ובלונ"ח יעקב וויידענפעלד,

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה