אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קנח

סימן קנז

ב"ה אור ליום א' ב' מנחם אב תרל"ו

בין המצרים יזרח אור לישרים לכבוד ידידי האברך החריף השלם כש"ת אברהם ראט נ"י:

אשר הקשית לדעת הרמב"ם בפ"י מהל' מכירה הי"ד וז"ל המוכר בשר ונמצא בשר בכור, פירות ונמצא טבלים כו' מה שאכל אכל ויחזור לו את הדמים. וכן כל המוכר דבר שאסור מה"ת כך היא דינו אבל המוכר דבר לחבירו שאיסור אכילתו מד"ס אם הפירות קיימין מחזיר הפירות ונוטל את דמיו ואם אכלן מה שאכל אכל ואין המוכר מחזיר את דמיו כו' וא"כ קשה מהא דאיתא בבכורות (דף ל"ז) דמוכר פירות שאין מעושרין מחזיר לו את דמיו והא לקוח אחר מירוח אינו רק דרבנן לדעת הרמב"ם כשיטת ר"ת וסתם הלוקח פירות נגמרו ביד המוכר וכן כתב בסתם המחבר ביו"ד סי' של"א ס' א' ובש"ך שם עיי"ש כו' וכן מוכח בפ"ה דדמאי מ"ח ועיין בתוס' חדשים שם וא"כ אמאי מחזיר לו את דמיו הא לשיטת הרמב"ם באיסור דרבנן אינו מחזיר לו את דמיו, זה תורף קושיתך וקושיא נכונה היא מאוד:

אולם אנכי הרואה בהשקפה ראשונה לתרץ קושיתך בטוטו"ד והיא, דהנה הכא אם הי' בעין ונודע שמכר לו טבל שאינו מתוקן בחזקת מתוקן אף כי מדאורייתא מותר להלוקח לאכול אותו בלתי מעושר דלקוח פטור מדאורייתא מ"מ כיון דעכ"פ מדרבנן היא אסור לי' לאכילה הוי מום במקח אע"ג דיכול לתקנם מ"מ הוי מקח טעות כיון דהוי חסרון במשקל ולכמה פוסקים אפי' אם רוצה לו המוכר להשלים בטל המקח ועיין בר"ן פ' האיש מקדש שהביא ראי' לענין זה מבעי' דפתיא למאן ועי' בב"ש סי' כ"ט ס"ק י"ח וא"כ במכר לו טבל בחזקת מתוקן הוי מקח טעות כיון דמדרבנן אסור לו לאכול להלוקח וכיון דהוי מקח טעות תו לא הוי לקוח וממילא הוי טבל מדאורייתא דהוי ברשות המוכר עדיין ואכל הלוקח איסור דאורייתא ולכך מחזיר לו הדמים, ודוק כי נכון מאוד:

הקשית לדעת המל"מ בפכ"ט ה"א מה' אבות הטומאה דהא דנפלה אחת לים הותרו כולן היינו דוקא בנפלה קודם שנודע אבל לאחר שנודע לא מהני נפל להתיר הנשארים מהא דר"א דאמר אם קרב ראש א' מהם הותרו כולן ושם מיירי בנודע, גם מהא דמקשה בגמ' זבחים (דף ע"ז) לרב דאמר דאם נפלה א' לים הותרו כולן ממתניתין דכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות ימותו כולן דכיון דמית חדא לישתרי כולהו הא התם מיירי בנודע ורב מיירי בלא נודע, ולדעתי נראה דלא קשה כלל דהנה נודע מה שהקשו על הרמב"ם כל הנושאי כליו הא דאית לי' דינא דרב דאם נפל א' לים הותרו כולן ואמרינן שם דרב ס"ל כר"א דאית לי' א' דאם קרב ראש א' מהם הותרו כולן והרמב"ם פסק בפהמ"ק כרבנן דכולן יצאו לבית השריפה ואמאי ס"ל הכא כרב כיון דשניהם תלויין זה בזה, והכ"מ בפ"ו מה' תרומות כתב לתרץ דברי הרמב"ם והיא דבאמת דוקא בנפלה ממילא ס"ל דהותרו כולן אבל לא בהפילה בידים, ולפ"ז אמאי מקשה לרב ממתניתין דכל הזבחים דהא התם ממית בידים ורב מיירי דוקא בנפלה ממילא רק המקשה הזה לא ידע החילוק בין נפלה להפילה ולכך מקשה ממתניתין ומשני דרב ס"ל כר"א דסבירא לי' דאפי' אם מקריב בידים הותרו כולן להקרבה אבל הרמב"ם באמת מחלק בין נפלה להפילה בידים וס"ל דרב מיירי דוקא בנפלה ממילא ולא קשה כלל לרב ממתניתין דכל הזבחים דשם מיירי בממית בידים ורב לא מיירי רק בנפלה ממילא ומש"ה לא פסק כר"א דס"ל דאם קרב ראש א' מהם הותרו כולן דשם היא בידים ורב ס"ל שפיר כרבנן דשם מיירי בידים והוא איירי בנפלה ממילא דוקא עיי"ש:

ולפ"ז לא קשה כלל קושיתך דכיון דע"כ צ"ל דלא ידע המקשן החילוק בין נפלה לממילא לא ידע גם החילוק בין נודע ללא נודע ולכך הקשה ממתניתין דכל הזבחים אע"ג דשם מיירי בנודע כיון דלא ידע המקשן מזה החילוק ולכך משני דס"ל כר"א משא"כ לדידן שפיר מחלקינן בין נודע ללא נודע ודוקא בלא נודע ס"ל לרב דהותרו כולן ולא קשה כלל ממתניתין דכל הזבחים וס"ל לרב שפיר כרבנן דר"א דשם מיירי בנודע והוא איירי בלא נודע דוקא ואדרבה לפי דברי המל"מ יתורץ קושיתם על הרמב"ם דפסק כרב ופסק כרבנן דרבנן מיירי בנודע ורב מיירי בלא נודע והא דאמרינן שם דרב ס"ל כר"א היינו לסברת המקשה דאין חילוק בין נודע ללא נודע אבל אליבא דאמת רב ס"ל כרבנן דר"א ור"א ס"ל דאפי' בנודע הותרו כולן אבל לרב דס"ל כרבנן דוקא בלא נודע הותרו כולן, ודוק כי נכון היא לאמיתה של תורה:

גם הקשית לדעת הנתיבות סימן קצ"א שכ' וז"ל בקונה במשיכה ואח"כ אינו רוצה לתת המעות דהמכר בטל למפרע וא"כ קשה דשם מוכח בעייל ונפיק אזוזי אבל בלא עייל ונפיק הוי כאינו רוצה לשלם חוב והמקח שביד הלוקח קיים והבאת מחלוקת הגאונים הם הנה דברי הב"ח שהביא הט"ז בחו"מ סי' צ"ו והט"ז חולק עליו שם מה"ט דכיון דזקף עליו במלוה הוי כשאר חוב כו' עיי"ש וכן הגאון בעל צ"צ סי' קי"ז חולק עליו, אולם עדיין הקשית אם נימא דהיכא דאינו משלם מתבטל המקח א"כ בהא דפליגו ר"י ור"ל אי מעות קונה או משיכה הלא משיכה לעולם אינה גומרת ובב"ק (דף ע') גבי מתניתין דגנב ומכר ה"ז חייב והתניא פטור באומר לי' עקוץ כו' עיי"ש:

והנה קו' הגמ' תמוה מהא דקיי"ל בסנהדרין (דף ע"ב) גבי בא במחתרת דהיכי דהוא בעינא מחויב להחזיר והבאת דברי המח"א שעמד בזה בה' ריבית פ"ד ותי' התם כיון שבאו לידו התאנים בתורת מקח כבר זכה בהם וליכא גבי' אלא דמים ובדמים לא מצי תבעי לי' דקלב"מ עיי"ש, וע"ז הקשית דלשיטת הב"ח הנ"ל הקו' במקומה עומדת דהלא כיון דקלב"מ ליכא לאשתלומי מיני' ונימא דיתבטל המקח והוי צריך להחזיר לו התאנים כיון דהם בעינא, זה תורף קושיתך, אבל נראה דהטעם של הסוברים דאם לא נתן לו המעות בטל המקח משום דהוי כאלו התנה עמו בשעת המקח דאם לא ישלם לו המעות יתבטל המקח ואם לא שילם לו עבר על התנאי ולכך בטל המקח, ולפ"ז באומר לו בשבת עקוץ לי תאנה מתאנתי ע"מ לשלם לו אפי' אם לא שילם לו לא בטל המקח כיון דאין צריך לשלם לו אם יתבענו לי' בדינא דקלב"מ ואם התנה שישלם לו הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה דהתנאי בטל והמעשה קיים אף שלא קיים התנאי והוא לא נתרצה להמעשה עד שיקיים התנאי לא אמרינן דהמעשה נתבטל וכמ"ש התוס' בכתובות (דף נ"ו) וה"נ אע"ג דהתנה שישלם לו כיון דהוא פטור בדין משוה קלב"מ הוי מתנה על מה שכתוב בתורה והמקח קיים אף שלא קיים התנאי ושפיר מקשה הש"ס והא אילו תבע לי' בדינא לא אמרינן לי' זיל שלים דבכעין דא המקח קיים אף שלא שילם לו ודוק:

והנני ידידך דוש"ה יעקב וויידענפעלד.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה