כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קנז
עירובין (דף ק"ג ע"א) במתניתין חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור, ובגמ' ורמינהו הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין ר"א אומר דוחין חד אמר הא והא בלחה כאן ביד כאן בכלי וחד אמר הא והא ביד כאן בלחה כאן ביבישה כו' עד רבא אמר ר"א היא דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת ומודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן דתניא כהן שעלתה בו יבלת חבירו חותכו לו בשיניו כו' מני אילימא רבנן מה לי הוא מה לי חבירו אלא לאו ר"א כו' כמה דאפשר לשנויי משנינן כו' ותפשוט דר"א דאר"א מחלוקת ביד אבל בכלי ד"ה חייב כו' האי מאי אא"ב ר"א היינו דגזר יד אטו כלי אלא א"א רבנן נשקלי' ביד, עכ"ל הגמ' עיש"ה:
והנה הרמב"ם בה' שבת פ"ט פסק החותך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי בין לו ובין לאחר פטור ע"כ, וכתב המ"מ וז"ל והנה הרב המגיד תמה מאוד על הרמב"ם דדבריו נגד הש"ס דילן דאיתא בהדיא ותפשוט דר"א דאר"א מחלוקת ביד אבל בכלי ד"ה חייב אלמא דבחותך יבלת בכלי לעצמו ד"ה חייב עכ"ל, וכולם נלאו לתרץ דברי הרמב"ם, ולענד"נ לתרץ דברי הרמב"ם בטוטו"ד ומקודם נבין טעם של הרמב"ם דפסק דבחותך יבלת מגופו אף בכלי פטור וגבי חותך צפרניו פסק דבכלי ד"ה חייב, והנראה לענ"ד דהטעם של הרמב"ם היא משום דאין זה דרך גזיזה לחתוך יבלת מגופו דבחתיכת יבלת אחת הוי חבורה כדאיתא בירושלמי בפסחים פ' אלו דברים ובעירובין וצערא דגופו לא מחיל אינש וע"כ פוטר הרמב"ם בחותך יבלת מגופו בכלי דאין זה דרך ב"א לחתוך יבלת מגופו וז"ב, ולפ"ז נוכל לומר דלהרמב"ם הי' לו עוד הוכחה בגמ' דעירובין הנ"ל דבחותך יבלת מגופו פטור אף בכלי, דהנה התוס' הקשו אהא דאמרינן אא"ב ר"א היינו דגזר יד אטו כלי והיא דמאי ניחא לי' למיעבד הרחקה לר"א טפי מלרבנן דאדרבה הי' נראה להפך דהא ר"א מיקל טפי ותירוץ התוס' שם דחוק מאוד אולם לדעת הרמב"ם דפוסק דחותך יבלת מגופו דאף בכלי פטור הוא דהנה לכאורה קשה דלפי דעת רוב הפוסקים דהלכה כר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור אמאי יהי' אסור חתיכת יבלת בכלי הא אף בכלי אין כאן איסור דאורייתא רק שבות בעלמא דבאמת אין צריך ליבלת רק דמתקן הוא בחתיכת יבלת את הבהמה דיהי' כשר לקרבן א"כ הוי לי' משאצ"ל א"כ אף בכלי יהי' מותר דהא אין שבות במקדש:
ונראה לתרץ קושיא זו דבאמת קשה לפ"מ דאיתא בירושלמי דחתיכת יבלת אית בי' איסור חבורה א"כ אמאי יהי' מותר חתיכת יבלת ביד הא אפי' ביד איכא חיוב חטאת דלענין איסור חבורה אין חילוק בין ביד בין בכלי דבשלמא לענין איסור גזיזה שפיר יש לחלק בין יד לכלי דביד לאו דרך גזיזה הוא כמו בכלי אבל לענין איסור חבורה אמאי יהא חילוק בין יד לכלי וא"ל דמיירי בחובל וא"צ לדם וא"כ הוי מקלקל בחבורה דאכתי מתקן הוא אצל הבהמה דע"י חתיכת יבלת יוכשר הבהמה לקרבן וא"כ אפי' ביד יהי' אסור לחתוך, אולם באמת ניחא דהנה התוס' בבכורות (דף ל"ט) כתבו דהך מתניתין דחתיכת יבלת מיירי ביבלת שבעין דלית בי' שער ואין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה עיש"ה ולפ"ז שפיר מותר לחתוך יבלת ביד אף דאית בי' חבורה דמיירי בא"צ לדם דהוי מקלקל וא"ל דאכתי הוי מתקן אצל הבהמה כנ"ל דאנן קיי"ל דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט דכיון דאינו טמא רק מדרבנן לא הוי מתקן ולפ"ז ה"נ כיון דע"כ מיירי הכא במומין דאין שוחטין אותו לא במקדש ולא במדינה כמ"ש התוס' וא"כ מדאורייתא לא הוי מום כלל רק מדרבנן הוי מום ובזה לא הוי מתקן והוי כמו כלי שנטמא בולד הטומאה דמטבילין אותו ביו"ט דלא חשוב מתקן, אולם אכתי קשה לפמ"ש הרב המגיד דדוקא כלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט משום דלחולין בלא"ה חזי ולתרומה ולקדשים ג"כ אינו טמא רק מדרבנן ולכך לא חשוב מתקן משא"כ בלא חזי אף לחולין אף דאינו טמא רק מדרבנן מ"מ הוי מתקן עי"ש, ולפ"ז תהדר הקושיא לדוכתא דמאי יהי' מותר לחתוך יבלת ביד הא אף ביד איכא איסור דאורייתא משום איסור חבורה דאף בא"צ לדם הוי מתקן אצל הבהמה אף דלא הוי מום רק דרבנן הא כל היכי דלא חזי אף לחולין שפיר הוי מתקן אף דא"צ אלא מדרבנן כמ"ש הרב המגיד והכא לא חזי אף לחולין דאדרבה דכיון דלא הוי מום מדאורייתא אין שוחטין עליו במדינה על מום זה וא"כ לא חזי אף לחולין ושפיר הוי מתקן ואמאי יהי' מותר לחתוך ביד הא גם ביד איכא איסור דאורייתא משום חבורה, וא"ל דמ"מ לא הוי איסור דאורייתא דמדאורייתא לא הוי מום כלל וא"כ מדאורייתא לא הוי מתקן כלל דז"א דהא מלאכת חבורה היא מלאכה דאורייתא רק דהיכא דמקלקל הוא פטור משום דהוי מלאכת מחשבת א"כ כיון דמדרבנן הוי מום עכ"פ ממילא הוי מלאכת מחשבת וממילא איכא איסור דאורייתא ולא גרע זה מחובל וצריך לדמו והבן: