אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קנו

סימן קנה

קידושין (דף מ"ג) אתמר רב אמר שליח נעשה עד וכו' מיתיבי' אמר לשלשה צאו וקדשו לי אשה אחד שליח ושנים עדים דברי ב"ש ובה"א כולם שלוחים הם ואין שליח נעשה עד ע"כ ל"פ אלא בשלשה אבל בשנים ד"ה לא וקשי' לרב דאמר שליח נעשה עד עיי"ש כל הסוגיא, והנה כל האחרונים הקשו דלמא רב מיירי בקידושי שטר וברייתא מיירי בקידושי כסף דפסולים מטעם נוגעים בעדותן הם משום דאם יאמרו לא מסרנו הקידושין מחויבין לישבע ש"ה ומש"ה לא פליגו ב"ש וב"ה בשנים דנימא דאחד הוי שליח ואחד הוי עד המסייע משום דהתם גם ב"ש מודי דפסול לפימ"ש הח"מ סי' ל"ה ס"ק ג' דבכה"ג דאיכא עד המסייע לשליח ג"כ פסול מטעם דהא השליח לא מהימן אלא ע"י עד המסייע וא"כ דמיא להא דאמרינן קנפיק נכי רבעא דממונא אפומי דחד סהדא משום הכי ל"פ ב"ש וב"ה רק בשלשה דהוי שני עדים ולא נפיק ממונא רק אפושי דתרווייהו.

ונלפע"ד ליישב קושיא זו דבע"כ מוכרחים אנו לומר דרב מיירי בקידושי כסף ולא בקידושי שטר דאדרבה דוקא בקידושי כסף ס"ל לרב דשליח נעשה עד ולא פסול משום נוגע משום דס"ל כדעת המהרי"ק הובא בב"ש סי' ל"ה דהיכא דאיכא עד המסייע לשליח כשר השליח ולא הוי נוגע וכאן השליח השני הוי עד המסייע משו"ה נקט רב דוקא שליח נעשה עד בלשון יחיד דדוקא אם הי' שליח אחד והשני הי' עד המסייע אז אמרינן דשליח מצטרף לעד השני דעד השני מסייע לפוטרו משבועה אבל אם שניהם שלוחים בודאי לא נעשו עדים בתר דתיקנו ש"ה דהוו נוגעים בעדותן אבל בקידושי שטר מודה רב דאין שליח נעשה עד, דהנה המקנה הקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל דאם בהזמה נכחש גם גוף המעשה כגון שאומרים שגם ההורג הי' עמהם בטלה ההזמה וא"כ האיך שליח נעשה עד הא הו"ל עדות שאאי"ל דאם יזמו השלוחים הו"ל הכחשה לגוף המעשה ובטלה ההזמה, והנה אם נאמר דרב מיירי בקידושי כסף לא קשה קושית המקנה, דהנה כל המפרשים כתבו הטעם על מ"ש הרמב"ם דהיכא דמוכחש גוף המעשה לא הוי הזמה היינו טעמא משום דעדי הזמה הוי חידוש דמה חזית דסמכית אהני סמוך אהני והלכך אין בו אלא חידושו דהתורה מיירי היכא דלא מוכחש גוף המעשה:

והנה מוכח להדיא במס' ב"ק (דף ע"ג) בסוגיא דעד זומם דהיכי דאיכא תרי לגבי חד לא הוי חידוש והשתא כאן בנ"ד אם נאמר דרב מיירי בקידושי כסף וטעמא דלא פסול השליח מטעם נוגע משום דיש לו עד המסייע וא"כ אם יבואו שנים ויזמו את עד המסייע ממילא בטיל עדות השליח מטעם נוגע וא"כ עיקר הזמה אינו רק בעד אחד דהיינו אותו שאינו שליח רק עד המסייע וא"כ הו"ל תרי לגבי חד וכל היכי דאיכא תרי לגבי חד לא הוי חידוש והיכי דליכא חידוש דאז לא שייך לומר אין לך בו אלא חידושו כהנ"ל הוי הזמה אף אם נכחש גוף המעשה, אולם זה הוא רק אם נאמר דרב מיירי בקידושי כסף אבל אם נאמר דרב מיירי בקידושי שטר אז גם השליח כשר לעדות דאין כאן נוגע וה"ל שני עדים ותו שייך לומר דאם יוכחש גוף המעשה לא הוי הזמה דהא כאן הוי שפיר חידוש דהא הוי תרי לגבי תרי ואין בו אלא חידושו דהיינו דוקא היכי דלא מוכחש גוף המעשה וא"כ ה"ל עדות שאאי"ל כקושית המקנה ודוק היטב, ואי"ל א"כ לפי דברינו יקשה נימא דברייתא מיירי בקידושי שטר ופסול מטעם עדות שאאי"ל כמו שכתבתי ורב מיירי בקידושי כסף דלא הוי עדות שאאי"ל כמ"ש, ז"א דהנה הישועות יעקב תירץ על קושית האחרונים דנימא דברייתא מיירי בקידושי כסף ופסול מטעם נוגע ותירץ דאי ס"ד דמיירי בקידושי כסף ופסול השליח מטעם נוגע א"כ ה"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, בשלמא אי נימא דפסול מטעם דאין שליח נעשה עד והטעם משום דשלוחו של אדם כמותו ה"ל כגופו וכיון שכן דמשום דהשליח הוי כבעל דבר פסול ובע"ד עצמו אינו פוסל שאר עדים:

והנה באמת יש לדחות תירוצו משום די"ל דמש"ה מיירי הברייתא רק בשלשה משום דבשנים הוי אחד שליח והשני הוי עד המסייע ופסול מטעם נפיק נכי רבעא כו' אבל בשלשה לא שייך ההיא טעמא ושפיר מתכשר אף השליח ואין כאן עדות שבטלה מקצתה וא"כ הדרא קושי' לדוכתין דנימא דהברייתא מיירי בקידושי כסף ורב איירי בקדושי שטר, אולם כבר כתבנו לתרץ דרב ע"כ מיירי בקדושי כסף דבקדושי שטר הו"ל עדות שאאי"ל כהנ"ל וא"כ ל"ל דברייתא איירי בקדושי שטר ופסול מטעם עדות שאאי"ל דאם השליח פסול מטעם עדות שאאי"ל א"כ הו"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וע"כ צריך לומר דהברייתא ס"ל אין שליח נעשה עד משום דהוי כבע"ד ובבע"ד לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ודוק, ואי"ל לר' נחמן דאמר הן הן שלוחיו הן הן עדיו אפי' בשניהם שלוחים ס"ל לר"נ דכשרים לעדות ובזה תיקשי ממ"נ היכי מיירי אי מיירי בקדושי שטר הו"ל עדות שאאי"ל כמ"ש ואי מיירי בקדושי כסף תיקשי דהא נוגעים בעדותן הן לאחר תקנת ש"ה כיון דליכא עד המסייע דהא שניהם שלוחין ואי מיירי קודם תקנת ש"ה תהדר קושי' הנ"ל לדוכתי' דהא הו"ל עדות שאאי"ל, ז"א דהנה המקנה בעצמו כתב דלכאורה לא קשה קושי' הנ"ל דהו"ל עדות שאאי"ל דבאמת קיי"ל בסוף יבמות דעדי נשים א"צ דרישה וחקירה וממילא לא בעי עדות שאאי"ל אולם ז"א דמידי היא טעמא דא"צ דו"ח משום דכיון דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא וא"כ בקדושין בלבד דקיי"ל דארוסה ל"ל כתובה בוודאי בעי דו"ח ובוודאי בעי ג"כ עדות שאאי"ל ע"כ ת"ד ולפ"ז לא קשה קושי' הנ"ל לר"נ דר"נ ע"כ ס"ל דארוסה אית לה כתובה דהנה התוס' בכתובות (ד' מ"ד) בד"ה והלכתא הקשו ותפשוט דארוסה אית לה כתובה מהא דתניא לעיל מודה ר"י במארס את בתו ובגרה וניסת שאין לאביה רשות בה וע"כ בדלא כתב לה מיירי דאי בדכתב לה הוי שלו הואיל וברשותו נכתבה ואי ארוסה אין לה כתובה פשיטא דאין לו בה כלום ע"כ, אולם נ"ל לתרץ קושי' התוס' בפשיטות דהכא ליכא למיפשט דלעולם מיירי בדכתב לה כתובה אפי"ה לא הוי הכתובה לאביה אע"ג דברשותו נכתבה כיון דבשעת הנשואין כותב לה כתובה חדשה הכתובה דאורייתא עם התוס' ביחד וקיי"ל דשני שטרות היוצאין זה אח"ז ביטל שני את הראשון וא"כ ממילא פקע זכות האב שהי' לו בכתובה הראשונה שנכתבה ברשותו אבל ר"ל דס"ל שם בשני שטרות היוצאין זאח"ז דאי הוסיף בי' דיקלא לתוס' כתבי' וא"כ לדידי' לא בטלה הכתובה הראשונה דהרי מוסיף בי' התוס' כתובה וזכות האב לא פקע מכתובה ראשונה שנכתבה ברשותו כשכתב לה כתובה שני' עם התוס' בשעת הנשואין וע"כ מיירי בלא כתב לה כתובה וא"כ שפיר מוכח דארוסה אית לה כתובה וא"כ לדידי' לא קשה מידי קושי' הנ"ל דהו"ל עדות שאאי"ל דכיון דלדידי' ארוסה אית לה כתובה א"כ הו"ל כדיני ממונות ולא צריך דו"ח וא"צ ג"כ עדות שאאי"ל וק"ל:

יעקב וויידענפעלד.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה