כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קנד
כתובות (דף ט' ע"א) אמר ר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ואמאי ס"ס היא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון ל"צ באשת כהן ואיבע"א באשת ישראל כגון דקיבל בה אבי' קידושין פחותה מבת שלש שנים ויום אחד עכ"ל הגמרא עי"ש, והנה הרי"ף ז"ל כתב וז"ל ולא מצית אמרת אם תמצא לומר תחתיו ספק מוכת עץ ספק דרוסת איש דמוכת עץ פתחה סתום עכ"ל, והנה כל העובר ישתומם על דברי הרי"ף הללו ובראשם הר"ן ז"ל בסוגי' וז"ל הר"ן ז"ל ולא נהירא דבגמ' אמרינן בהדי' אף אנן נמי תנינא בתולה השחת ליום הרביעי ליום רביעי אין ליום ה' לא ודקא טעין טענה מאי לאו דקא טעין טענת פ"פ ודחינא לא דקא טעין טענת דמים ובטענת דמים ודאי הא איכא למתלי במוכת עץ:
וכדי שלא יהי' דברי הרי"ף תמוהים כ"כ אמרתי לתרץ דברי הרי"ף ז"ל לאומר הנושא, וזה החלי בעזר צורי וגואלי, דהנה השיטה מקובצת הקשה אהא דמקשה הש"ס ואמאי ס"ס היא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואת"ל כו' דהא דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא ילפינן מסוטה וברה"י קי"ל דכל ספיקות שאתה יכול להרבות עליו ספיקו טמא וא"כ אמאי מועיל הכא ס"ס, ולדעתי נראה לתרץ קושי' זו בטוב טעם, דהנה לכאורה הקשיתי אהא דאמר ר"א דהאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו דע"כ טעמא דר"א דס"ל דנאמן לאוסרה עליו היא מטעם דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא דליכא למימר דהיינו טעמא דר"א משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה כדאמרינן לקמן בסוגיין ז"א דהא רש"י כתב דלהפסידה כתובתה לא מהימן לר"א וא"כ ע"כ לא ס"ל לר"א הך חזקה וכמ"ש השיטה מקובצת דלקמן מקשה אר"א מאי קמ"ל מתניתן היא האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני כו' ומתרץ מ"ד התם קים לי' הכא לא קים לי' קמ"ל וכתב הרשב"א דהפירוש בגמרא היא כך דר"א קמ"ל דאע"ג דלא קים לי' בפ"פ אפ"ה נאמן לאוסרה מטעם דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כיון דהוא אומר ברי ולפ"ז לא שייך לר"א הך חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה דמה בכך דקושטא קאמר ולפי דעתו הוא אומר אמת הא לא קים לי' ושפיר כתב רש"י דלר"א לא מהימן להפסידה כתובתה והיינו טעמא דנאמן לאוסרה אף דלא קים לי' ולא שייך הך חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ע"כ היינו טעמא משום דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ולפ"ז קשה דהנה נודע דעת המהרי"ק מובא בש"ך י"ד סימן ב' באחד שאמר על השוחט ששחט שלא כהוגן דדוקא הבהמה אסורה לדידי' מטעם דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא אבל גם הוא בעצמו מותר לאכול משחיטת השו"ב ולא שייך לומר בזה דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כיון דאף לפי דבריו לא נאסר השוחט במוחלט דיש תקנה לקבל דברי חבירות ויעשה תשובה ע"כ מותר לו לאכול משחיטת השו"ב אף אם עדיין לא קיבל עליו דברי חבירות:
והנראה להסביר סברת מהרי"ק דטעמא דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא היא מתורת נדר כמ"ש המהרי"ט דכל אדם יכול לעשות עליו ההיתר כאיסור ולפ"ז בנדון המהרי"ק לא שייך הך סברא דלא אסר עליו השוחט בתורת נדר כיון דאף לפי דבריו לא נאסר שחיטת השו"ב במוחלט וז"ב, ולפ"ז קשה לדעת הר"י דהא דאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה היינו דוקא בשותקת אבל היא אומרת משארסתני נאנסתי נאמנת וא"כ האיך שייך לומר הכא דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא דהא אף לפי דבריו שאמר פ"פ מצאתי לא נאסרה עליו במוחלט דיש לה תקנה לומר משארסתני נאנסתי והיכא דיש לה תקנה לא שייך לומר דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא לדעת המהרי"ק והיא קושי' נשגבה לדעת הר"י והוכחה לדעת הרא"ש בסוגיין דפליג על שיטה זו וס"ל דאף באומרת משארסתני נאנסתי אינה נאמנת משום דרוב מזנות ברצון ודוקא בנושא את האשה ולא מצא לה בתולים נאמנת לומר משארסתני נאנסתי משום דאיכא ס"ס משא"כ הכא עיי"ש ולפ"ז שפיר שייך למימר הכא דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כיון דאסרה עליו במוחלט דאין לה תקנה לומר משארסתני נאנסתי.
ולפ"ז מתורץ קושי' השיטה מקובצת הנ"ל כמין חומר דהכי מקשה הש"ס והא איכא ס"ם ונהי דמטעם ס"ס גופא לא נוכל להתירה כמ"ש השמ"ק דברה"י אפי' ס"ס טמא אבל מ"מ היכא דאיכא ס"ס נאמנת לומר משארסתני נאנסתי אף לדעת הרא"ש דהא הס"ס עדיף מרוב זה דרוב מזנות ברצון כמ"ש התוס' בד"ה ואיבע"א עי"ש וא"כ ליכא למימר דאינה נאמנת לומר משארסתני נאנסתי משום דרוב מזנות ברצון ובודאי זנתה תחתיו ברצון, דהא הס"ס מתנגד לזה דספק תחתיו ספק אין תחתיו ספק באונס ספק ברצון והס"ס עדיף מרוב זה וא"כ שפיר נאמנת לומר משארסתני נאנסתי כיון דאיכא ס"ס וא"ל דהא ברה"י אפי' ס"ס טמא דהא באמת היא אומרת ברי משארסתני נאנסתי ואין כאן ספק כלל רק דאמרינן דאינה נאמנת לומר כן כיון שהרוב מתנגד לדבריו ובאיכא כנגד הרוב ס"ס שפיר נאמנת לומר משארסתני נאנסתי וכיון דמהימנא לומר משארסתני נאנסתי באיכא ס"ס שפיר מקשה הש"ס אמאי נאמן לאוסרה עליו אף באינה אומרת משארסתני נאנסתי דכיון דיש לה תקנה לומר משארסתני נאנסתי א"כ לא שייך כלל לומר דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כמ"ש המהרי"ק:
ולפ"ז שפיר אתי' קו' הרי"ף אהא דמתרץ הש"ס דמיירי באשת כהן או באשת ישראל וכגון שקיבל בה אבי' קדושין פחותה מבת שלש שנים ויום אחד דמה בכך דפחותה מבת שלש שנים אכתי איכא ס"ס דמוכת עץ ובאונס וא"כ בודאי נאמנת לומר משארסתני נאנסתי ואיך שייך לומר דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כיון דיש לה תקנה לומר משארסתני נאנסתי ותירצו דמוכת עץ פתחה סתום, ולפ"ז מתורצין דברי הרי"ף שהקשו עליו דאכתי קשה מאי משני הש"ס דהכא מיירי בטוען טענת דמים דהרי בטוען טענת דמים תהדר הקושי' לדוכתא דאיכא ס"ס דמוכת עץ ובאונס דהא מוכת עץ אין לה דמים, דמה בכך דאיכא ס"ס מ"מ מהימן לאוסרה עליו בטענת דמים לא מטעם דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא רק מטעם דחזקה אין אדם טורס בסעודה ומפסידה דטענת דמים הא קים לי' ושפיר שייך הך חזקה, וכיון דמהימן מטעם חזקה מאי ס"ס מועיל הכא דבזה תהדר קושי' הש"מ לדוכתא דהא ברה"י כל ספיקות שאתה יכול להרבות עליו ספיקו טמא, וז"ב מאוד:
ובזה מתורץ תמיהת התוס' אהא דאמר שמואל דנאמן להפסידה כתובתה משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה דתמהו התוס' דהא תינח באשת כהן ופחותה מבת ג' שנים אבל בשאר נשים מאי אין אדם טורח בסעודה ומפסידה שייך הכא כיון דלא נאסרה עליו והניחו התוס' בקושי' ולפי דברינו שפיר מתורץ קושיית התוס' דלשמואל דס"ל דמהימן לומר דפ"פ מצאתי מטעם דחזקה אין אדם טורח בסעודה דקים לי' בפ"פ א"כ לדידי' אף אשת ישראל יתירה מבת ג' שנים נאסרה עליו אף דאיכא ס"ס דמה יועיל ס"ס לדידי' דהא כל ספיקות שאתה יכול להרבות עליו ברה"י טמא ובשלמא לר"א דלית לי' הך חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה דלא קים לי' לדידי' בפ"פ והיינו טעמא דמהימן משום דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא שפיר מקשה והא איכא ס"ס וכיון דאיכא ס"ס נאמנת לומר משארסתני נאנסתי כמ"ש לעיל וכיון דאיכא תקנה לה לומר משארסתני נאנסתי לא שייך לומר דשוי' אנפשי' וכמ"ש המהרי"ק, משא"כ לשמואל דס"ל דהא דמהימן לומר פ"פ מצאתי לא מטעם דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא רק מטעם דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה א"כ לדידי' לא מועיל ס"ס כלל דברה"י אפי' כל ספיקות שאתה יכול להרבות עליו טמא ודוק היטב כי כפתור ופרח היא: