כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קנג
הנה הרמב"ם בפ"א מה' אישות פסק דקודם שניתנה התורה כו' עד משניתנה התורה הבא על אשה שלא לשם אישות לוקה משום לא תהי' קדישה עכ"ל עיש"ה והקשה עליו הראב"ד איך משכחת לה קנס במפותה הא קיי"ל דאין לוקה ומשלם ואיך כתבה התורה קנס של מפותה ע"כ עיי"ש:
ונלענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם לפי חומר הנושא והיא דהנה לכאורה קשה אהא דמקשה בכתובות אהא דבא על אחותו הא אין לוקה ומשלם למאי דאמרינן בסנהדרין דמש"ה לא אמרינן גבי בא על חייבי כריתות קלב"מ משום דמשעת העראה הוא דפגמה ממונא לא משלם עד גמר ביאה ועי"ש וה"נ לדעת הרבינו ישעי' מובא בטור חו"מ סי' שנ"א דהיכא דהחיוב מיתה בא קודם החיוב ממון לא אמרינן קלב"מ א"כ ה"נ נימא הא החיוב מלקות בא משעת העראה וממונא לא משלם עד גמר ביאה, ולדעת הש"ך שם דהר"י דוקא במחתרת ס"ל הכי דתיכף שיצא ממחתרת אין עליו חיוב מיתה משא"כ בשבת דאכתי איכא עליו החיוב מיתה שפיר אמרינן קלב"מ ועיש"ה ניחא דבסנהדרין שפיר אמרינן משעת העראה הוא דפגמה דתיכף אחר העראה שוב לא ניתן להצילו בנפשו והוי כמו במחתרת משא"כ הכא גבי מלקות שפיר אמרינן קלב"מ אף היכי דהחיוב מלקות בא מקודם, אולם באמת מדברי התוס' בב"ק פ' מרובה גבי זרוק גניבותיך לחצירי ותיקני לי חצירי מוכח להדיא משם דהיכי דחיוב מיתה בא מקודם לא אמרינן קלב"מ עייש"ה וכן מבואר להדיא בירושלמי ב"ק הדליק את הגדיש בשבת פטור משום דעל שבולת הראשון חייב מיתה ומכאן ואילך אינו בתשלומין וא"כ הדק"ו הנ"ל לדוכתי':
אך באמת ניחא דקושית הש"ס הכי אזלא דהא קשה דנימא קלב"מ משום דניתן להצילו בנפשו וע"כ צ"ל כדמשני שם דמשעת העראה הוא דפגמה וממונא לא משלם עד גמר ביאה וכתבו התוס' שם דבעלמא משלם קנס על ההעראה רק הכא לא משלם עד גמר ביאה משום דקלב"מ דניתן להצילו בנפשו וה"נ דאף דבעלמא חייב מלקות על ההעראה מ"מ הכא לא מחייב מלקות על העראה דאז ניתן להצילו בנפשו ומיתה פוטר ממלקות ולא בא החיוב מלקות עד גמר ביאה ושפיר א"ל קלב"מ דהמלקות והתשלומין באין כאחד בגמר ביאה וא"ל דהא תינח לגבי מלקות דבא על אחותו אבל לפ"ז תיקשי אמאי פטור הבא על בתו הא החיוב מיתה בא משעת העראה וממונא לא משלם עד גמר ביאה אבל ניחא דבאמת קשה אהא דאמרינן גבי מנסך מידי דאגבי' קני' הא אכתי הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימן דגבי העדים בא החיוב מיתה ותשלומין כאחד ויפטרו מלשלם אך דשם ניחא דדעת כמה פוסקים דבממון לא בעינן עדות שאי אתה יכול להזימן משא"כ הכא גבי קנס דבעינן עדות שאי אתה יכול להזימן כמבואר במרובה וא"כ שפיר פטור הבא על בתו אף דלא בא מיתה ותשלומין כאחד משום דהוי עשאי"ל וא"ל דגבי מלקות ותשלומין ג"כ איכא למימר הכי דשפיר מקשה דנימא קלב"מ ואי משום דהחיוב מלקות בא משעת העראה וממונא לא משלם עד גמר ביאה מ"מ הא הוי עדות שאי"ל דגבי העדים בא חיוב מיתה ותשלומין כאחד ז"א דגבי העדים זוממין גלי קרא היכי דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי וא"כ משום הא דהו"ל עדות שאי"ל הי' לנו לומר דישלם ממון ולא ילקה דמשום קלב"מ ליכא למיפטר דחיוב מלקות בא משעת העראה ומשום עדות שאי"ל הי' לנו לומר דישלם ממון דעדים כשיוזמו ישלמו ממון אף דאיכא חיוב מלקות דהכי גלי קרא גבי עדים זועמין דישלמו ולא ילקו וע"כ צ"ל דקושיית הש"ס אזלא דהכא לא בא חיוב מלקות משעת העראה דאז ניתן להצילו בנפשו וכמו שכתבנו:
ולפי"ז מתורץ קושי' התוס' בכתובות שהקשו שם דאמאי לא מקשה על רישא דמתניתן דממזרת יש לה קנס דהא אין לוקה ומשלם דלפי האמור ניחא דעיקר קושי' היא מחייבי כריתות דשם לא בא החיוב מלקות עד גמר ביאה דבשעת העראה היא ניתן להצילו בנפשו ואמרינן קלב"מ אך בשעת גמר ביאה בא החיוב מלקות וחיוב תשלומין כאחד ושפיר מקשה דיפטור לו המלקות מתשלומין והא תינח גבי חייבי כריתות משא"כ גבי חייבי לאוין דלא ניתן להצילו בנפשו שפיר בא החיוב מלקות משעת העראה ולש"ל קלב"מ והא דלקמן מקשה אהא דאמר ר"פ אי כר"י קשיא ממזרת ניחא דר"פ לשיטתו דמשני בסנהדרין אהא דמקשה דהא היא ניתן להציל בנפשו דמיירי במפותה ולא ס"ל הך שינויא דמשעת העראה היא דפגמה כו' ולכך הקשה שפיר מממזרת אבל לדידן באמת ל"ק כלל מחייבי לאוין כמ"ש וז"ב ופשוט, ובזה דעת לנבון ניקל דמתורץ קושי' הראב"ד על הרמב"ם דשפיר משכחת קנס בבא על הפנוי' אף דלוקה משום ל"ת קדישה משום דחיוב מלקות בא שם משעת העראה דשם לא ניתן להציל בנפשו וממונא לא משלם עד גמר ביאה ומשום עשאי"ל ליכא למיפטר דאדרבה משום הא איכא למימר דישלם ולא ילקה דגבי העדים כיון שבא אצלם החיוב מלקות ותשלומין כאחד ישלמו ולא ילקו דגבי עדים זוממין גלי קרא דיד ביד דהיכי דאיכא ממון ומלקות משלמין ואין לוקין ודוק היטב כי נכון היא: