אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קנא

סימן קנ

ר"ה (דף כ"ח) א"ר יהודא אמר רב שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא שופר של שלמים אם תקע לא יצא מ"ט עולה בת מעילה היא כיון דתקע נפיק לחולין שלמים לאו בת מעילה נינהו איסורא היא דרכיב. בהו מתקיף לה רבא אימת מעל בתר דתקע כי תקע באיסורא קא תקע, הדר אמר רבא אח"ז ואח"ז יצא מ"ט מצות לאו ליהנות ניתנו וכו' המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה וכתב הכלבו דהא דמותר לתקוע לו תקיעה של מצוה היינו האחר שנדר הנאה ממנו אבל המודר בעצמו אסור לתקוע בו דהא נהנה מהקול, והקשו עליו דמה יענה להא דשופר של שלמים יצא דהא הוא נהנה מהקול ומשמע דאף התוקע יצא:

ולדעתי נראה לתרץ דברי הכלבו לפי חומר הנושא, דהנה הכפות תמרים הקשה לדעת דאם הי' תחלת תקיעה שלא בחיוב אם הי' סוף תקיעה כשיעור יצא א"כ מאי מקשה רבא אימת מעל בתר דתקע כו' דלמא מיירי כשתקע בסוף כשיעור ובתחלת תקיעה מעל דיש מעילה בקול ס"ל לר"י ושפיר יצא בסוף תקיעה:

ולדעתי נראה לתרץ קושיא זו בטו"ט, דהנה האחרונים הקשו דאמאי לא אמרינן בזה דאתי עשה דשופר ודחי ל"ת דמעילה, ותירצו דאפשר לקיים שניהם ע"י שאלה, והנה לכאורה קשה דהא התוס' בגיטין (דף ל"ג) הקשו אהא דאמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כאו"א דהא הוי התראת ספק דשמא ישאל על נזירותו. ואמרתי לתרץ קושיית התוס', דהנה הנו"ב חידש לן וכן נראה מדברי הרשב"א דהא דכי אתי ליד כהן תו לא מהני שאלה ה"ט דקודם שבא ליד כהן שפיר מהימן דאדעתא דהכי לא נדר משא"כ כשבא ליד כהן ל"מ לומר דיש לו פתח דזה ל"ק דנימא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואמאי מהני שאלה דאם ידע דהפתח והחרטה היא אמת הי' מהני שאלה אף בבא ליד כהן יעו"ש, ולפ"ז יתורץ קושיית התוס' שפיר דאחר שעבר על התראה והיא בחזקת שמחוייב מלקות ל"מ שאלה לפטור עצמו ממלקות דלא מהימנינן לי' לפטור עצמו ממלקות, ועט"ז יו"ד סי' שכ"ג, ולפ"ז תהדר קושיית האחרונים לדוכתא דנימא דאתי עשה ודחי ל"ת וא"ל דאפשר לקיים ע"י שאלה דהא הטעם דאפשר לקיים שניהם אינו דוחה היא משום דיכול לקיים העשה בלא דחיית הלאו והא תינח לכתחלה אבל בדיעבד לאחר שתקע א"א בשאלה דהא כבר עבר ושוב ל"מ לומר דיש לו פתח או חרטה וא"כ אמאי לא ידחה בדיעבד, אך באמת דשפיר אמרינן דלא דחי משום דאפשר לקיים שניהם ע"י שאלה דהא האיסור היא משום שנהנה בעשיית המצוה וא"כ אי נימא דל"י לא עבר כלל ושפיר מהני שאלה ודוק בזה כי קצרתי:

ולפ"ז מתורץ קושיית הכ"ת כמין חומר דע"כ לא ס"ל לר"י דנהנה מהקול דאי ס"ל דמלבד המצוה נהנה מהקול א"כ אמאי בשלמים ל"י דנימא דאתי עשה ודחי ל"ת דהא השתא לאחר שתקע ליתא בשאלה דאף אי נימא דל"י ליתא בשאלה דהא כבר עבר דהא נהנה מהקול, ובזה מתורץ דברי רש"י התמוהין שכתב דהכא מיירי בפירש מחיים דלאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין והקשה הכ"ת דדילמא ס"ל כר"א בר אהבה דס"ל להיפך דבפירש מחיים אתי זריקה ושחתינהו ולאחר זריקה מועלין לעולם יעוש"ה. ולפמ"ש ניחא דהנה הקשיתי קושי' נפלאה אהא דאמרינן בזבחים שם דבפירשו לאחר זריקה מועלין לעולם דהא אמרינן במעילה אמר עולא קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ומקשה התם אילימא בקדשי בה"ב מי גרע מאקדיש אשפה והקשו התוס' דהא אשפה ראוי' לפדותה וקדשים שמתו אינן ראוין לפדותה דאינן בני העמדה והערכה, ותרצו דסובר דקב"ה אינן בכלל העמדה והערכה, ועוד תרצו דמיירי שהעמיד והעריך מחיים ואח"כ מתו אמנם התירוץ השני תמוה דהא התוס' בחולין פ' ראשית הגז כתבו דבעינן שיהי' הפדי' בשעת העמדה והערכה, וע"כ צ"ל כתירוץ הראשון דסובר דקב"ה אינן בכלל העמדה והערכה וא"כ משמע להדי' דאם נימא דקב"ה בכלל העמדה והערכה לא מעל בקב"ה שמתו דכיון דאינם ראוים למזבח ולפדיון נמי לא חזו לא שייך מעילה:

והנה התוס' בבכורות (דף כ"ח) הקשו גבי התולש צמר מבהמה תמימה דהאיך יכול לפדות הצמר דהא בעינן העמדה והערכה והצמר אינו בר העמדה, ותרצו דבקדשי מזבח בטל קדושת הצמר אגב הבהמה וכיון שהבהמה היא בת העמדה והערכה שפיר יכול לפדות הצמר אף שהצמר אינו בר העמדה, ולפ"ז קשה אמאי מועלין בעצמות שפירשו לאחר זריקה הא לאחר זריקה שוב ל"ה הבהמה בת העמדה והערכה וממילא גם העצמות לא יוכל לפדות דבשלמא בחיי הבהמה בטלו העצמות אגב הבהמה משא"כ לאחר שחיטה הבהמה גופה אינה בת העמדה והערכה ולמזבח לא חזו דאם פרשו ירדו לרבי וא"כ אמאי מועלין וע"כ צ"ל כדמשני אהא דמועל בחטאת חי' ל"מ עד שיפגום וכשהיא מתה כיון שנהנה מעל דמאי מועלין מדרבנן דמדאורייתא לא מעל דלמזבח לא חזי' ולפדיון לא חזי' דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים, וה"נ מאי מועלין היינו מדרבנן ולפ"ז ע"כ מיירי הכא בפירש מחיים דלאחר שחיטה לא שייך מעילה כמ"ש וא"ל דהיינו מדרבנן דהא בעינן דיצא לחולין וא"כ דאינו מועל מדאורייתא לא יצא לחלוין, ולפ"ז ע"כ ס"ל דבפירש מחיים מועלין לעולם דאי ס"ל דהזריקה מתרת א"כ אפשר לקיים שניהם בלא שאלה דהא יכול להמתין עד אחר זריקה וא"כ תהדר קושיית הכ"ת לדוכתא דדילמא ס"ל דנהנה בקול ונפיק לחולין וא"ל דא"כ א"א לקיים שניהם ע"י שאלה דהא אפשר לקיים שניהם דימתין עד אחר זריקה וע"כ ס"ל כר"א דבפירש מחיים אסור לעולם ולאחר זריקה לא מועלין והבן:

ובזה מתורץ דברי הכלבו דאדרבא לגבי התוקע עצמו כיון שמעל בהקול א"כ א"א בשאלה אף אי נימא דל"י ושפיר יצא דאתי עשה ודחי ל"ת ודוק היטב:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה