כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קמח
להנ"ל.
אשר עוררת על מה שכתבתי לחלק היכא דלא הי' חל הנדר לעולם זולת הבעל הוי רק דברים שבינו לבינו בלבד דהא גם בנטולה אני מן היהודים לא הי' חל הנדר זולת הבעל לפי מ"ש התוס' דאם לא היתה אוסרת א"ע על הבעל לא הי' חל הנדר דאין איסור חע"א, בזה שגית במחכ"ת דהפרישה ע"כ לא נ"ל כתירוץ התוס' דחל מטעם כולל דאל"כ קשה האיך תירץ דמש"ה חל הנדר אע"ג דמשעבודת לו משום כולל דהא הא דחל על כל העולם הוא משום מתוך שחל על הבעל והאיך קאמר הפרישה דחל על הבעל משום שחל על כל העולם, האיך נוכל לאחוז החבל בתרי ראשין וכבר האריך בזה הב"ט וכעת אינו ת"י אך דכירנא כד הוינא טליא ראיתי זאת ובודאי ל"ס כתירוץ התוס' ושפיר אמרתי לתרץ דברי הרש"ל:
גם מה שהערת על מה שכתבתי לתרץ קושי' הט"ז מדברי הר"ן פ' השותפין דהכא שאני דיכולה לתת לבעלה מעות שלה תחת מע"י תמה אקרא עליך הלא איש אתה האיך תאמר טעות גדול כזה דהאיך משכחת באשה מעות שלה הא מה שקנתה אשה קנה בעלה ובש"ס נזיר (כ"ד) מקשה באמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני שקמצה מעיסתה וא"כ שפיר מקשה הש"ס דהכא סתמא אמרינן דאין צריך להפר ומסתמא לא מיירי בקמצה מעיסתה:
גם מ"ש דיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה אשתמיט מינך דברי התוס' בכריתות במקומו ד"ה הכא דהסוגי' אתיא כריש לקיש דאינה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה עייש"ה:
ובדברי הר"מ הנ"ל בנזיר ששתה יין של תרומה דפטור מחומש שהק' הג' מלבוב מהא דאוכל תרומת חמץ וגם קשה מהא דיש אוכל אכילה אחת ביוה"כ כו' י"ל לחלק דבאמת קיי"ל דכל האיסורין אין חייבין עליהם אלא כדרך הנאתן וא"כ בכל מקום דחייבה התורה על אכילת איסור בשוגג גלתה התורה דחשיב הנאה דאם נימא דנפשו של אדם חותה באכילת איסור ולא חשיב הנאה לא הי' חייב קרבן דהוי שלא כדרך הנאתן, ולפי"ז נ"ל מלתא חדתא דבאיסור שחייבה התורה עליו קרבן אם נתערב עם איסור תרומה שפיר חייב חומש דהא גלתה התורה דכל חד באנפי נפשי' חשוב הנאה וא"כ מהיכא תיתי לנו לומר דאם הם בהדי הדדי לא יחשב הנאה דמה לי אם עבדי לאיסור באנפי נפשי' או בהדי הדדי ולכך ביוה"כ אם אכל תרומה חייב חומש כיון דגלתה התורה דאכילת יוה"כ בשוגג חשוב הנאה מדמחייב קרבן על אכילת יוה"כ משא"כ בנזיר דאינו חייב קרבן נזיר בשוגג ולא גלתה התורה דחשיב הנאה דזה שפיר אמרינן דאם נתערב בתרומה דאינו משלם חומש ובזה מתורץ קושי' הגאון מלבוב שהבאת דגבי חמץ שחייב קרבן בשוגג על אכילת חמץ שפיר חייב אם הי' תרומה וכעין סברא איכא בתוס' זבחים (ק') ד"ה הרי ובברכות (י"ט) ד"ה אמרת עייש"ה:
ומה שהקשית על הא דמקשה בש"ס שבועות (כ"ד) ולחשוב כגון דאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דהא אינו חייב רק בהעלם שבועה בלא העלם חפץ וכגון דסבר שנשבע שיאכל כדאמרינן (בד' כ"ו) וא"כ הוי טעה בדבר מצוה, לכאורה אין התחלה כלל לקושי' דהכא מיירי שהי' שוגג אחלב וסבר שהוא שומן ובפרט לדעת רש"י בכריתות ובשבת דאומר מותר לגמרי הוי אונס ופטור מקרבן וא"כ ע"כ מיירי דסבר שהוא שומן וא"כ לא הוי טעה בד"מ דאפי' לפי דעתו דסבר שנשבע שיאכל חלב אבל על השומן לא נשבע רק בפשיטות הי' לך להקשות כיון דהכא מיירי שסבר שהוא שומן או דסבר שחלב זה הוא מותר לאכול זה הוי ג"כ כמו שסבר שהוא שומן כיון דלפי דעתו חלב זה לא אסרה התורה א"כ הוי העלם זה בידו ובהעלם זה וזה בידו הוא פטור:
אולם לפימ"ש התוס' שם דמשכחת לה בלאו והן דחל על חלב הקיבה ועל חלב חי' א"כ שפיר משכחת דסבר שהוא חלב חי' והוא ג"כ החפץ שנשבע עליו דחלב הוא כולל חלב חי' בשכולל עמו תמרים ואין כאן רק העלם שבועה בלבד ושוב לא קשה רק מטעם דהוי טעה בד"מ אבל כ"ז הי' לך לבאר, אולם לכאורה עלה בלבי לומר דמשכחת לה ששכח שנשבע על התמרים ג"כ דסבר שנשבע על אכילת חלב בלבד וכה"ג שפיר חייב קרבן ולא דמי לשבועות שגגות כיון דידע שנשבע על החלב רק דסבר שנשבע על החלב בלבד וע"ז אינו חל דאין אחע"א, אולם באמת דא עקתא דכיון דהכא מיירי דסבר שהוא חלב חי' א"כ לפי סברתו שנשבע על החלב בלבד א"כ בכה"ג חלב חי' אינה בכלל כיון דנשבע על האיסור בלבד א"כ הוי העלם חפץ ג"כ כמו דסבר שנשבע על שעורין וה"נ סבר שנשבע על החלב בהמה ולא על חלב חי' ובאמת נשבע גם על חלב חי' אך בלא"ה לא קשה כלל דמשכחת לה בשגג ולא ידע שחייב עליו קרבן וכמו דמשני שם על שגגת בטוי לשעבר ועי' בלח"מ שם ומבלעדי זאת לא קשה קושיתו דאנן קיי"ל דבלא עשה מצוה הוא חייב ודוקא ר"מ ס"ל הכי דאפי' בלא עשה מצוה הוא פטור וכולם תמהו על הרמב"ם דפסק דבשחטו ונמצא טריפה בסתר הוא פטור דהא לא עשה מצוה ושפיר מקשה הש"ס דלרבנן דפליגו על ר"מ דליחשבי כגון שנשבע על תמרים וחלב דלדידי' בלא עשה מצוה הוא חייב: