כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קמז
שוי"ר לכבוד האברך החריף ושנון וך השכל חכם ושלם סופר מהיר מו"ה שרגא פייביש ראהטין נ"י מעיר קוליקוב [הוא הרב הגאון אבד"ק זלאטשיב ז"ל].
אשר תמהת על דברי הט"ז ביור"ד בסי' רל"ד אהא דאסרה תשמיש על כל העולם אם הפר לה הבעל אינה מותרת לו רק עד שתתגרש ואחר שתתגרש אסורה לו ג"כ והקשה הב"י הא בדברים שבינו לבינה מותרת אם הפר לה עד שתנשא לאחר ותירץ הרש"ל דש"ה דכיון שאסרה כל העולם עליה אלא שהבעל נכלל ביניהם מש"ה אינו מיפר חלקו אלא בעודה תחתיו וכתב הפרישה והב"ח דבזה מתורץ גם קו' הראשונה של הב"י דמה"ט שפיר חל הנדר אע"ג דמשועבדת לו מטעם שהיא כללי והט"ז תמה עליהם מהא דנדרים פ"ט דיקדשו ידי לעושיהם דמוכח משם דאף בקונם כללי אינו חל הנדר היכא דמשועבדת לבעל ע"כ כתב הט"ז דכוונת רש"ל בתירוצו רק על קושי' השני' ולא על הראשונה וע"ז תמהת דקשי' של הט"ז תיסוב גם על התירוץ של הקושי' השני' דהא שם אמרינן דמיפר משום שמא יגרשנה ותהי' אסורה לחזור לו אלמא דגם בכולל יכול להפר אף לאחר שיגרשה ולכאורה היא תמי' גדולה:
והנראה לתרץ בהשקפה הראשונה והיא דלדעתי נראה מלתא חדתא דהא דחידש הרש"ל דבקונם כללי כיון שאסרה עצמה על כל העולם והבעל בכללם אי לזאת אם הפר חלקו אינו מיפר רק בעודה תחתיו ולא לאחר שתתגרש היינו דוקא היכא שהי' באפשרי שתאסר א"ע על כל העולם זולת הבעל ולכך היכא שכללה את הבעל עם כל העולם נידון גם הבעל לאחר הגירושין כמו כל העולם ואינו מיפר חלקו רק בעודה תחתיו אבל היכא שהאיסור שאסרה עצמה על כל העולם לא הי' לו מקום לחול בלתי אם תאסר א"ע גם על הבעל א"כ בזה אדרבה כל העולם גרורין אחרי האיסור שאסרה עצמה על הבעל דזולת זה לא הי' חל גם עליהם בזה הדין כאילו הי' רק דברים שבינו לבינה בלבד דחל ההפרה אפילו לאחר שתתגרש, ובזה שפיר מתורץ קושי' דהנה נודע מה שהקשה הר"ן בנדרים ובכתובות על הא דאמרינן התם דמש"ה חייל הנדר שאסרה את מעשה ידיה על הבעל משום דקונמות מפקיע מידי שעבוד ובעודה תחתיו לא חייל הנדר משום דאלמוה לשיעבוד יבעל והקשה הר"ן דא"כ הדרא קושי' השני' לדוכתא דמי איכא מידי דהשתא לא חייל הנדר ולקמי' חייל ותירץ הר"ן כיון דמדינא חייל הנדר תיכף משום דקונמות מפקיע מידי שעבוד רק דרבנן היא דאלמוה לשעבודא ולכך שפיר חייל הנדר לאחר הגירושין כיון דמדינא חייל הנדר תיכף, והנה נודע מה שחידש הר"ן בנדרים ריש פ' השותפין דהמשכיר יכול לאסור ביתו על השוכר ועל אחר אינו יכול לאסור משום דכשאוסר על השוכר שפיר מהני דכיון דקונמות מפקיע מידי שעבוד אסתלק לי' שעבודא דשוכר לגמרי אבל לאסור אותו על אחר לא כל הימנו דכיון דאשתייר לי' שעבודא דשוכר כשהמודר נהנה לא ממדיר הוא נהנה אלא מן השוכר עיי"ש ובזה שפיר מתורץ קושי' הרש"ל דבנ"ד כיון דלא הי' חל הנדר שאסרה מע"י על כל העולם אם לא היתה אוסרת מע"י על הבעל דאם לא היתה אוסרת המע"י על הבעל לא הי' שייך לומר דקונמות מפקיע מידי שעבוד דכיון דאשתייר לי' שעבודא דבעל כשהמודר נהנה לא מן האשה הוא נהנה אלא מן הבעל ולא חל הנדר על כל העולם רק ע"י שאסרה מע"י על הבעל ובקונמות מפקיע מידי שעבוד אסתלק לי' שעבודא דבעל לגמרי ובזה מודה הרש"ל דהוי כאילו הי' רק דברים שבינו לבינו בלבד דחל ההפרה אפי' אחר הגירושין ודוק היטב כי נכון היא:
ובזה נ"ל לתרץ קושי' הט"ז שם כמין חומר שהקשה על הפרישה שכתב דבקונם כללי חל הנדר אע"ג דמשועבדת לי' מהא דלא חל הנדר דמע"י אע"ג דהוא קונם כללי ולפמ"ש ניחא דהכא לא שייך לומר דיחול הנדר על הבעל אע"ג דמשועבדת לו מתוך שחל על אחרים דהא על אחרים לא הי' חל הנדר אם לא הי' חל על הבעל כמ"ש והא דחל הנדר על כל העולם היא רק מטעם שחל הנדר על הבעל דקונמות מפקיע מידי שעבוד אבל לס"ד דש"ס דלא ידע עוד דקונמות מפקיע מידי שעבוד ולא חל הנדר על הבעל ממילא גם על אחרים לא חל דלא מהמדיר הוא נהנה רק מהמודר דהוא הבעל והוא דבר ברור מאוד ותמה אקרא על הט"ז שלא הרגיש בזה:
הבאת להעיר בשם ידידי הגאון מלבוב שליט"א בפסחים (ל"ב) בסוגי' דאוכל תרומות חמץ בפסח דאמאי משלם בשוגג קרן וחומש לדעת הרמב"ם דנזיר ששתה כוס של תרומה אין משלם את החומש משום דנפשו של אדם חותה וה"נ בתרומות חמץ בשגג בשתיהן לא ישלם חומש דבודאי נפשו חותה באכילת חמץ גם אנכי כבר הקשיתי קושי' זו מכמה שנים והוכחתי מתוך זה דהמשנה איירי בהזיד בחמץ ולכך שפיר חייב חומש:
ובזה אמינא ליישב מה שהקשיתי בסוגי' זו קו' נפלאה דמאי מקשה חמץ בפסח בר דמים הוא דלמא מיירי הכא בתרומת לחמי תודה למאי דמבעי במנחות (ע"ז) אי חייבין עלי' קרן וחומש ולהירושלמי פסחים פ"ב דנותר ואח"כ חמץ בשרפה ואפרו מותר [ראה באריכות לעיל סי' קי"ד] אולם לפמ"ש דהכא מיירי בהזיד בחמץ דבשגג בשתיהן הי' פטור מחומש כמו בנזיר ששתה כוס של תרומה שפיר מתורץ קושי' הנ"ל דהכא לא מצי מיירי בתרומת לחמי תודה והי' נותר דכיון דשגג בתרומה ולא ידע שהוא תרומה א"כ ממילא לא ידע שהוא נותר וא"כ הוי כמו נזיר ששתה כוס של תרומה דאין משלם חומש משום דנפשו של אדם חותה באכילת איסור ה"נ אע"ג דהוא מזיד באכילת חמץ יוכל להיות דחותה באכילת נותר דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה ושפיר הקשה הש"ס אי לפי דמים משלם חמץ בפסח בר דמים ודוק היטב:
וע"ד אשר רצית לחדש דבנתערב איסור אחר ליכא מעילה כבר קדמך בזה הגאון מהרמ"ז בס' ישועות יעקב בסוגי' דשופר של עולה, אולם במחכ"ת היא נגד משנה מפורשת בכריתות (י"ד) דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד הרי להדי' דאע"ג דנתערב איסורים אחרים נותר וחלב איכא מעילה:
ידידו דו"ש באהבה בלב ונ"ח.