כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קמ
זבחים (דף מ"ה) בתוס' ד"ה אבל הקשו דל"ל למעוטי עצים ולבונה מטומאה משום דאין נאכלין ת"ל דאין איסור טומאה חל עליהם משום איסור מעילה דהא ר"ש ס"ל אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין לפי שאין אחע"א וכן קשה מחטאות הפנימיות דל"ל למעוטי מפיגול לר"ש ומיהו שם י"ל דמשכחת לה לאחר שניתך הבשר דאז פקע איסור מעילה אבל מעצים קשה דיש בהם מעילה לעולם עייש"ה, והנראה לדעתי לתרץ קו' התוס' דהנה לכאורה הי' מקום לומר דבטמא פקע איסור מעילה כיון דלא חזי לגבוה וכדאמרינן במעילה (דף י') הכל מודים בבשר קדשי קדשים שנטמא דפטור ממעילה וכן מאימורי ק"ק לאחר שהעלן ע"ג המזבח כיון דל"ח לגבוה וא"כ הכ"נ בנטמא הבשר בעולה הו"ל למימר דליכא מעילה כיון דלא חזי לגבוה עוד:
אולם באמת אינו כן דמצינו בכריתות (י"ד) דחשיב חמש כריתות ואשם א' בטמא שאכל חלב וכו' ומסתמא נטמא החלב מקודם לאכילה כדאיתא בחולין (דף ק"א) ובזבחים דמקשי רבנן לריה"ג דס"ל דטמא שאכל בשר טמא פטור מכרת דכיון שנגע בו טמאהו הרי להדיא דאפי' בעולין שנטמאו איכא מעילה אבל טעמא בעי אמאי איכא מעילה הא לא חזי עוד לגבוה אולם רש"י ז"ל בכריתות (דף כ"ג) ד"ה בגסה תירץ זאת דכתב שם אע"ג דאיסור הנאה הוא דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלה לא ירד, א"כ בנטמא שפיר הוי חזי לגבוה כיון דאם עלה לא ירד:
ולפי"ז שפיר מתורץ קו' התוס' הנ"ל דלמה לי למעוטי עצים מטומאה לר"ש כיון דר"ש ס"ל אין אחע"א ולפי האמור מתורץ שפיר דהא ר"ש ס"ל בזבחים (דף פ"ג) דנסכים הבאים עם הזבח וכן מנחה הבאה עם הזבח תרד אם נטמאו דר"ש ס"ל דאין מזבח מקדש פסולין אלא הבאין בגלל עצמן אבל לא הבאין בגלל אחרים וא"כ בעצים שנטמאו אליבא דר"ש אפי' אם עלו ירדו דלא עדיפי מנסכים כיון דאין באין בגלל עצמן רק בגלל הזבח וא"כ שפיר איצטריך למעוטי אליבא דר"ש עצים דאין חייבים עליהם משום טומאה דליכא למימר דבלא"ה אין טומאה חלה על איסור מעילה דהא מכי נגע בהם הטמא נטמאו ושוב לא חזי העצים לגבוה וליכא למימר דחזי לגבוה דאם עלו לא ירדו כמ"ש רש"י בכריתות דהא ר"ש ס"ל דכל הבאין בגלל אחרים אם עלו ירדו ועצים באין בגלל הזבח וא"כ שוב לא חזו עוד לגבוה וא"כ פקע איסור מעילה בעצים שנטמאו ושפיר ה"א דחייבי עליהם משום טומאה אליבא דר"ש ואיצטריך קרא למעוטי ודוק: