כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קלט
חולין (דף קכ"ה ע"א) קולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין סתומים בין נקובים טמא קולית נבילה וקולית השרץ הנוגע בהן סתומים טהורים נקובים כ"ש טמא כו' מנין שאף במשא ת"ל והנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא ואת שאינו בא לכלל מגע אינו בא לכלל משא עכ"ל המשנה, ובגמרא פריך התם נוגע אין מאהיל לא ה"ד אי דאיכא כזית בשר במשא ליטמא אלא דליכא כזית בשר ואי דאיכא כזית מוח מבפנים טומאה בוקעת ועולה ובאהל נמי ליטמא אלא דליכא כזית מוח וקסבר דמוח מבפנים אין מעלה ארוכה מבחוץ ואי דליכא כזית מוח קולית המוקדשין אמאי מטמאה ומשני רישא דאיכא כזית סיפא דליכא כזית ומאי קמ"ל מילי מילי קמ"ל רישא קמ"ל דמוח מבפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ סיפא קמ"ל דשימוש נותר מלתא היא כדרב מרי דאמר רב מרי עצמות ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל דנעשה בסים לדבר האסור והקשו בתוס' שם ד"ה אי הכי וז"ל תימא דמאי קמ"ל רב מרי מתני' היא ועוד דבפ' כיצד מייתי סייעתא לרב מרי מברייתא ודחי לה אמאי לא מייתי הך מתני' דהכא עיש"ה בדבריהם:
והנראה לדעתי לתרץ התמיהות הללו דהנה הקשיתי קושי' נפלאה ונשגבה אהא דקאמר קמ"ל כדרב מרי דהאיך מוכח דשימוש נותר מלתא היא ממתניתין לעולם שימוש נותר לאו מלתא היא וה"ט דמטמאה קולית המוקדשין משום דיש שומר לטומאה קלה דהנה במשנתינו הקשה בפירש"י אהא דקולית נבילה הנוגע בה סתימה טהור דלטמא משום שומר ותירץ דלא איתרבי שומר אלא באפשר ליגע מבפנים אבל בקולית סתימה לא אפשר ליגע מבפנים, ולפ"ז נוכל לומר דה"ט דמטמאה קולית המוקדשין משום שומר ואף דאי אפשר ליגע מבפנים מ"מ מטמאה, דהנה התוס' בשבת בפ' ר"ע ובב"ק (כ"ה:) הוכיחו התוס' דכלי חרס המוקף צ"פ מטמאה בהיסט ולא אמרי' כל שאינו מטמאה במגע אינו מטמא במשא כיון דעומד ליפתח בא לכלל מגע חשבינן לי' ולא דמי להא דמבעיא לן בחולין חישב לנקבה ולא נקבה מאי אי מטמאה התם אינה עומדת ליפתח אלא ע"י מחשבתו אבל הכא ממילא עומדת ליפתח ע"ש:
והנה התוס' בחולין (דף ע"ג) הקשו אהא דאמרינן התם חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמי מדאמרינן לקמן בפ' העור והרוטב חישב עליו ואח"כ חברו טמא ופריך התם טומאת בית הסתרים היא ואמאי לא משני חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמי כי הכא ותירצו דלא משני חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי אלא הכא דהאבר אסור והשאר מותר כגון הכא דהאבר היוצא אסור והשאר מותר אבל התם דכל האבר אסור לא אמרינן חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמי ע"ש, ולפי"ז האיך מוכח דשימוש נותר מלתא היא, דלמא אדרבה מש"ה מטמאה משום דשימוש נותר לאו מלתא היא וא"כ העצמות אינן טעונין שריפה דאי שימוש נותר לאו מלתא העצמות אינן טעונין שריפה כדאמרינן בחולין (דף פ"ג) וא"כ עומדין העצמות ליפתח להוציא המוח מן העצמות לשרוף המוח והעצמות אינן טעונין שריפה וא"כ ממילא עומדת ליפתח כיון דהמוח אסור והעצמות מותרין וא"כ מנ"ל דשימוש נותר מלתא היא אדרבה מש"ה מטמאה משום דשימוש נותר לאו מלתא והוי עצמות היתר וא"כ עומדין ליפתח אבל אי שימוש נותר מלתא היא אין עומדין העצמות ליפתח דגם העצמות טעונין שריפה אי שימוש נותר מלתא היא כדאמרינן בפסחים שם, אך באמת ניחא דשפיר דייק דשימוש נותר מלתא מדתנן קולית המוקדשין סתמא ומשמע אפי' קולית הפסח וקולית הפסח אינה עומדת ליפתח דאסור בפסח שבירת עצם דקסבר דבהי' לו שעת הכושר יש בו משום שבירת עצם ואפ"ה מטמאה ש"מ שימוש נותר מלתא היא ולפי"ז מתורץ תמיהת התוס' שהקשו דמאי קמ"ל מתני' היא דאי ממתני' ה"א דמיירי בעצמות קדשים דמטמאה משום דשימוש נותר לאו מלתא היא ומטמאה משום דעומדת ליפתח כמו שכתבנו וקמ"ל כדרב מרי דאפי' קולית הפסח מטמאה משום דשימוש נותר מלתא היא ודוק:
ובזה מתורץ קושי' הצל"ח בפסחים שהקשה דלמה אמר רב מרי הך דינא אמתני' דפסחים ולא אמתני' דחולין ששם עיקר מקומו דמיירי מטומאה עי"ש אבל לפמ"ש ניחא דעיקר חידושא דרב מרי מעצמות הפסח דבשאר קדשים אפי' אי שימוש נותר לאו מלתא היא מטמאים משום דאי שימוש נותר לאו מלתא היא עומדין העצמות ליפתח כמו שכתבנו, אך עיקר חידושא דרב מרי דאפי' עצמות הפסח דאין עומדין ליפתח אפי' אי שימוש נותר לאו מלתא היא דאסור בהו שבירת עצם מ"מ בעי שריפה משום דשימוש נותר מלתא היא וא"כ כיון דעיקר רבותא דר"מ משום עצמות הפסח ולכך קאמר דינא אמתני' דפסחים ודוק כי חריף היא. (הסוף חסר):