אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קלב

סימן קלא

כתובות (ד' ע"ג.) קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר א"צ הימנו גט אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אוחילו אחלי' לתנאיה, אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"כ, והתוס' שם ד"ה לא הקשו מהא דאיתא בש"ס יבמות (ד' ק"ז) אמר רב יהודא אמר שמואל מ"ט דב"ש לפי שאין תנאי בנשואין ואי אמרת נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנשואין, ותרצו התוס' שם דסוגי' דהתם כעולא אמר ר"א דאמר לקמן המקדש ע"ת ובעל ד"ה צריכה גט דאין תנאי בנשואין, אך התוס' שם וביבמות מגיהים רב במקום שמואל משום דאף לעולא תיקשי מכנסה לחופה ולא נבעלה דלעולא בלא בעיל סבר שמואל דיש תנאי ע"כ עי"ש, ונלפע"ד ליישב הגירסא דאיתא בספרים שלנו דכתוב בהו שמואל וכמו שתרצו התוס' דמיירי שם ביבמות אליבא דעולא דבבעיל גם שמואל מודה דאין תנאי בנשואין ואי קשה מכנסה לחופה ולא נבעלה נ"ל לישב באופן נאות:

דהנה לכאורה קשה בסוגי' דכתובות שם לפי מה שנודע דעת הרמב"ם ז"ל דחופה בלא ביאה כגון חופת נדה אין קונה ומה"ט פסק הרמב"ם ז"ל דצריך לכתוב הכתובה קודם החופה משום דאי לא עביד הכי הוי חופה שאינה ראוי' לביאה דהרי אסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה ובעילתו בעילת זנות א"כ קשה בסוגי' דנן לפי שיטת התוס' הנ"ל בד"ה לא דאפי' אי נימא דטעמא דרב הוא משום דכנסה סתם אוחילו אחלי' לתנאיה ג"כ לית לה כתובה דהא בהדי' תנן במתני' כנסה סתם אין לה כתובה והנ"מ בין אם נימא מטעם אוחילו לתנאיה ובין הטעם לפי שאין אדם עושה בב"ז הוא רק לענין נכנסה לחופה ולא נבעלה דאם נימא כיון דכניס אחלי' לתנאיה מהני כניסה לחופה לבד להצריכה גט אבל אם נימא מטעם אין אדם עושה בב"ז רק בבעיל בעי' גיטא אבל בכניסה לחופה לבד לא בעי' גיטא אבל כתובה ל"ל אפי' אם נימא הטעם דאוחילו אחלי' לתנאיה ולפ"ז קשה לדעת הרמב"ם הנ"ל דחופה דלא חזי' לביאה לא הוי חופה כלל, א"כ האיך נוכל לומר דבנכנסה לחופה בלבד אחלי' לתנאיה ובעי' גט אע"ג דל"ל כתובה דלענין כתובה בתנאו קאי הא כיון דל"ל כתובה ממילא לא הוי חופה כלל משום דהוי חופה דלא חזי' לביאה דכל הפוחת וכו' הרי זו בעילת זנות, אלא דבאמת ניחא דהנה רבים תמהו על הרמב"ם ז"ל דפסק דחופת נדה לא קנה משום דלא חזי' לביאה מהא דקיי"ל ביבמות (ד' נ"ז) דיש חופה לפסולות אלמא דחופה דלא חזי' לביאה הוי חופה, ותירץ הדרישה דש"ה דגבי פסולות שפיר הוי' חופה חזי' לביאה דכיון דדעתו לישא אותה באיסור ולבא עליה א"כ לדידי' הוי' החופה ראוי' לביאה משא"כ בחופת נדה דאין בדעתו לבא עליה עד שתטהר א"ע ולכך לא הוי' חופה דחזי' לביאה ואינה קונה עי"ש, ולפ"ז שפיר מתורץ קושי' הנ"ל דה"נ כיון דבדעתו לדור עמה אע"ג שעברה על תנאו ויש לה נדרים או מומין רק דאין ברצונו ליתן לה כתובה וא"כ לדידי' הוי' חופה דחזי' לביאה כיון דבדעתו לדור עמה באיסור בלא כתובה ודמי זאת להא דקיי"ל יש חופה לפסולות ודוק:

ולפ"ז שפיר מיושב קושי' התוס' הנ"ל כמין חומר דהסוגי' דיבמות באמת אזלא אליבא דעולא דס"ל דבבעיל כ"ע מודי דצריכה הימנו גט ולא פליגי רק בכנסה לחופה ולא נבעלה בזה ס"ל לשמואל דלא בעי' גט ולפמ"ש נוכל לומר דרב ושמואל בסוגי' דידן אזלי לשיטתייהו דפליגי ביבמות (ד' נ"ז) דרב ס"ל דיש חופה לפסולות ושמואל ס"ל אין חופה לפסולות ולפ"ד היינו טעמא דשמואל דפליג על רב בכנסה לחופה ולא נבעלה דלא בעי' גט דכיון דשמואל ס"ל דאין חופה לפסולות אע"ג דבדעתו לבא עליה באיסור מ"מ לא הוי החופה חופה דחזי' לביאה כיון דלא חזי' לביאת היתר וא"כ האיך נוכל לומר דגם בנ"ד כיון דכנסה לחופה אוחילו אחלי' לתנאיה הא אפי' אם נימא דאחלי' לתנאיה מ"מ לענין כתובה בתנאו עומד וכמ"ש התוס' וכיון דל"ל כתובה ממילא לא הוי חופה דחזי' לביאה ולא הוי חופה כלל לשמואל דס"ל דאין חופה לפסולות, ורב ס"ל שפיר דכיון דכנסה אחלי' לתנאיה דרב לשיטתו דס"ל יש חופה לפסולות ודוק, וא"כ לא קשה כלל קושי' התוס' דהתם שפיר ס"ל לשמואל דאין תנאי בחופה דשם אמרינן לענין מיאון דמש"ה אין ממאנין הנשואות דאי אמרת נשואה תמאן נטעי לומר דהי' תנאי בנשואין ע"כ היינו שהי' התנאי מצד האשה שהתנתה עם בעלה ולא קיים התנאי ולכך ממאנת בו דהאיך נוכל לומר דהוא התנה התנאי והאשה לא קיימה התנאי ולכך ממאנת בו אתמהה, אדרבה הבעל הי' לו למאן בהאשה כיון שלא קיימה התנאי שהתנה עמה וכיון דמיירי בתנאי דידה שפיר ס"ל לשמואל דאין תנאי בחופה דמידי הוא טעמא דס"ל לשמואל בכתובות דיש תנאי בחופה משום דלית לה כתובה א"כ לא הוי חופה דחזי' לביאה והא תינח בתנאי דידי' אבל בתנאי דידה אם מחלתי' לתנאה בוודאי אית לה כתובה דהגע עצמך דאטו משום דלא קיים תנאה תפסיד האשה הכתובה וא"כ שפיר הוי חופה דחזי' לביאה ולכך גם שמואל מודה דאין תנאי בחופה ודוק היטב כי הוא כפתור ופרח:

ותלמידיי החריפים והשנונים ה"ה מו"ה ישראל ראפאפארט מק' טשארטקוב ומשנהו ה"ה כמר אהרן בארדפעלד מפריביזנע תרצו קושי' התוס' הנ"ל בהשכל ומזימה דהנה הר"ן הקשה דהיאך נאמר דבוודאי לא בעיל בעילת זנות הא חזינן דבעיל בעילת זנות דהרי אסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה ובעילתו בעילת זנות ותירץ הר"ן ז"ל דהרי בביאה זו מקדשה וביאה אירוסין עושה ואין לארוסה כתובה ע"כ ולפ"ז שפיר מיושב קושי' התוס' הנ"ל דגם שמואל ס"ל דאין אדם עושה בב"ז רק דלא ס"ל דמיקדשה בביאה זו אלא ס"ל דאוחילו אחלי' לתנאיה וכמו דס"ל ביבמות דאין תנאי בחופה ואנן קיי"ל דאין חופה קונה וע"כ הטעם משום דס"ל אוחילו אחלי' לתנאיה ומש"ה ס"ל לשמואל כאן דיש תנאי בנשואין משום דכאן ל"ל דאין אדם עושה בב"ז ובוודאי מחיל לתנאו והא חזינן דבעיל בעילת זנות משום דשהה עם אשתו בלא כתובה וכאן לא שייך תירוץ הנ"ל דהרי שמואל ס"ל אוחילו אחלי' לתנאיה והוי קידושין הראשונים קידושין וביאה זו נשואין עושה אותה ואית לה כתובה ואפ"ה שהה עמה בלא כתובה וע"כ בב"ז ומש"ה ס"ל לשמואל דבעיל על התנאי הראשון אבל ביבמות (ד' ק"ז) דהתם היא התנתה התנאי כמו שהוכחנו לעיל וא"כ נותן לה כתובה הלכך שפיר ס"ל לשמואל דאין תנאי בנשואין משום דכיון דאין אדם עושה בב"ז בודאי אוחיל לתנאיה ודוק היטב:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה