כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קל
שוי"ר לכבוד גיסי יקירי כנפשי הרב החריף ובקי מופלג ושנון זך השכל ירא ושלם וו"ח כש"ת מו"ה יצחק חיים ראפאפארט נ"י [הוא הרב הגאון אבד"ק אסטראווי ז"ל]:
מכתבך היקר לי מכל הגיע עדי לנכון, וששתי כעל כל בשמעי משלומך הטוב, כי זה זמן כביר אשר לא ראיתי ממך שום תמונה, ד' ישפות שלומך והצלחתך באושר הנצחי והזמני:
את תירוצך על קושי' התו' ביבמות (דף י"ב) ראיתי והוטב מאוד בנייני כי נכון הוא מאוד וקרוב לאמת היא, אולם למען הראותך כי חביבים אלי דבריך הערבים והנעימים, אפלפל מעט בדבריך מה שעלה על רעיוני בהשקפה הראשונה והיא, דהנה תורף דבריך לתרץ קושי' התוס' (ד' י"ב) שהקשו אהא דמקשה הש"ס מ"ש ממאנת דשריא לאחיו דלא עבדא בהו מעשה צרת ממאנת תישרי דלא עבדא בי' מעשה, ותמהו התוס' דמאי דמיון הוא זה דצרת ממאנת מש"ה אסורה דהוי כצרת ערוה, וכתבת לתרץ דבאמת קיי"ל דצרת שני' וצרת חייבי לאוין מותרת להתייבם רק היכי דערוה גופא היא דאורייתא אע"ג דקידושין לא הוי רק מדרבנן אסורה צרתה להתייבם ולכך שפיר מקשה הש"ס מ"ש וכו' דצרת ממאנת ל"ה צרת ערוה דממאנת לא הוי ערוה רק מדרבנן, ולכאורה היא קרוב למרכז האמיתי:
אולם לאחר העיון יש למישדי בי' נרגא, דבאמת קיי"ל דצרת אחות זקוקתו אסורה להתייבם אע"ג דאחות זקוקתו בעצמה אינה רק מדרבנן והיכי דהערוה גופא ל"ה רק מדרבנן מותרת צרתה להתייבם ואע"ג דאמרינן ביבמות (דף כ"ז) דלא אלימא זיקא לשוי' צרה כערוה ומשמע מפרש"י שם דצרת אחות זקוקה מותרת ליבום אולם הרשב"א שם כתב דאינו מחוור מדפריך שם אי לב"ש יבומי נמי תתייבם אלמא דאסורה להתייבם ועי' שם דגם דעת רש"י כן דאסורה להתיבם, ולכאורה צריכא עיונא רבא, דאמאי תהי' אסורה כלל הא צרת השני' מותרת להתייבם, אולם באמת הדבר נכון היא דבשלמא בשני' כגון אם אמו וכדומה דאין לה שום שורש מדאורייתא מותרת צרתה להתייבם משא"כ צרת אחות זקוקתו דאחות אשתו אסורה מדאורייתא רק הכא האמת אינה אחות אשתו רק דחכמים שוי' אחות זקוקתו כאחות אשתו דזיקה ככנוסה דמי' בזה שפיר אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכדאמרינן ביבמות (ד' י"ב) לענין צרת סוטה דרבנן דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אע"ג דסוטה גופא ל"ה רק מדרבנן ועי' ברש"י שם דעיקר הקושי' הוא שם מהצרה דאפי' רבנן מודי דצרתה אסורה להתייבם וע"כ צ"ל כיון דשם סוטה אסורה מדאורייתא ולכך אפי' צרת סוטה מדרבנן אסורה, וכן מצינו בתוס' יבמות (דף נ"א ע"ב) ד"ה אי שכתבו דאין לומר משום דהנהו נשואין דרבנן לא חשו לאסרה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון עיש"ה דהוי כסוטה דאורייתא ועי' במל"מ ה' איסורי ביאה שהביא בשם מהר"י באסין אי אשת חרש שזינתה אסורה לבעלה ובאמת במחכ"ת אישתמיט מינייהו דברי התוס' הנ"ל שכתבו להדי' דבנשואה דרבנן אם זינתה ג"כ אסורה לבעלה כמו בנשואה תורה עיש"ה, וכן מצינו להדי' בירושלמי בריש פ' ד"א דבעי שם לענין אחות זקוקתו מהו שיש לה צרה וקאמר שם מה אחות חליצתו שהיא מדבריהן יש לה צרה אחות זקוקתו שהיא מדאורייתא לכש"כ שיהי' לה צרה אלמא דקריא לה דאורייתא משום דעיקר אחות אשתו מדאורייתא ועי' בפ"מ שם ולפ"ז ה"נ בצרת ממאנת כיון דממאנת אסורה משום א"א אע"ג דמדאורייתא ל"ה ערוה מ"מ כיון דאיסור א"א הוא מדאורייתא אע"ג דלא הוי א"א רק מדרבנן אסורה צרתה להתייבם כמו צרת אחות זקוקתו ושפיר הקשו התוס' דלימא דמש"ה צרת ממאנת אסורה משום דהוי צרת ערוה אע"ג דלא הוי ערוה רק מדרבנן כיון דהיא ערוה משום א"א ועיקר א"א הוא מדאורייתא, ול"ד להא דאמרינן בפ' ב"ש לענין מגרש אשתו והחזירה דצרתה מותרת להתייבם לר"א משום דהיא גופא גזירה ולא גזרו גזירה לגזירה ואע"ג דהתם הגזירה הוא משום יתומה בחיי האב והוא משום איסור א"א אפ"ה אמרינן דצרתה מותרת דהתם שפיר קאמר משום דהוי גזירה לגזירה גבי צרתה דאפי' הוי באמת יתומה בחיי האב וא"כ אסורה משום א"א דאורייתא מ"מ צרתה אינה אסורה רק מדרבנן דאינה צרתה מדאורייתא כלל דמדאורייתא לא הוי קידושי הערוה קידושי כלל דקדושי קטנה הוא ולכך לא גזרו במגרש האשה והחזירה משום גזירה יתומה בחיי האב והוי גזירה לגזירה משא"כ גבי נ"ד דהוי גזירת צרת ערוה ודוק, אולם לפמ"ש הרא"ש בפ' ב"ש שם לתרץ דעת הרי"ף דפסק דצרת יתומה בחיי האב מתייבמת דלא מיתחזיא כצרת ערוה דהיא גופא כשגדלה אצלו לא הוי ערוה ולפי"ז לא קשה כלל קושי' התוס' דגבי צרת ממאנת לא מחזי כצרת ערוה דהיא גופא כשגדלה אצל האח המת לא הוי ערוה כלל ולכך לא מיתחזא כצרת ערוה וז"פ:
אולם לדעתי נראה מלתא חדתא לתרץ קושי' התוס' והוא, דהנה בירושלמי פ' ד"א איתא אמר ר' יודן אלו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס הראשונה הי מותרת ועכשיו משכנס תהי' אסורה וא"כ הוי' צרה אחר מיתה ואין צרה אחר מיתה עייש"ה ובחידושי הרשב"א יבמות (ד' ל') וא"כ למדנו מדברי הירושלמי אלו מלתא חדתא דאפי' בצרת ערוה דאורייתא דשם איירי לענין צרת אחות יבמתו דאחות יבמתו אסורה מדאורייתא משום אחות אשתו אפ"ה צרתה מותרת דאין צרת ערוה אסורה רק היכא דבשעת נפילה אסורה משום צרת ערוה אבל היכא דבשעת נפילה לא הוי עדיין צרת ערוה דצרתה ל"ה ג"כ ערוה קודם שכנס הראשונה רק ע"י הכניסה נעשית צרתה ערוה צרתה מותרת דאין צרה לאחר מיתה, ובזה נסתר מ"ש התוס' ביבמות (ד' כ"ו) ד"ה וחליצה דכשיבם לאה יהי' אסור בצרת רחל משום צרת אחות יבמתו עיש"ה, ולפ"ד הירושלמי אינו כן דהא התם אזלא אליבא דשמואל דס"ל דאין זיקה א"כ בשעת נפילה אין אסורה משום צרת אחות זקוקתו דס"ל אין זיקה רק כשכנסה ללאה תהי' צרת רחל צרת ערוה בזה הוי' צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה, ולפ"ז מתורץ קושי' התוס' הנ"ל כמין חומר דהכא כיון דבשעת נפילה הממאנת גופא לא הוי ערוה רק דע"י מעשה המיאון נעשית ערוה א"כ הוי הצרתה צרת ערוה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה ודוק היטב כי נפלא הוא:
הכ"ד גיסו ידידו דו"ש באהבה עזה יעקב וויידענפעלד.
עיין במפתח האחרון