כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קכז
בחולין (דף ע"ג ע"ב) אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר"י הכל מודים שמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול ומקשה שחיטה תנינא נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיו דברי ר"ה וא"א שחיטה עושה ניפול אין צריך הכשר כלל, והק' בתוס' שם דאדפריך תנינא לר"י טפי הו"ל לאקשויי מינה לר"ל דאמר דר"מ ס"ל שחיטה עושה ניפול א"כ אמאי צריך הכשר לר"מ:
והנראה לתרץ קו' התוס' בטוב טעם והיא דהנה לקמן קכ"א אמרינן אהא דקתני חישב ואח"כ חתכו טמא טומאת בהס"ת הוא כו' עד ומאי קושיא דילמא כשהוכשר אמר לי' רבה בר רב חנן לרבא ל"ל הכשר הרי מטמא טומאה חמורה אגב אביו ומשני כששימש מעשה עץ שימש והקשו בתוס' שם ואפי' דמעשה עץ שימש ליטמא דנלמד מזרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה בשום אופן ותירצו דזרעים נמי סופן לטמא טומאה חמורה ע"י שימוש מעשה עץ דכיפה שאור שיחדה לישיבה מטמא מדרס, והנה התוס' בפסחים בפ' אלו עוברין כתבו דכיפת שאור שיחדה לישיבה בטל מתורת אוכל אפי' אם הוא ראוי לאכילה מ"מ מהני ביטול לבטלו מתורת אוכל וכן הקשו התוס' בב"ב י"ט ד"ה ותיפוק תימא אי מבטל לי' תו לא מקבל טומאה דכיפת שאור שיחדה לישיבה מטמא מדרס ע"ש והוא באמת מילתא חדתא דמועיל ביטול לאוכל שלא יקבל טומאה עוד, אולם אין כל חדש ובא ואראה לך דוגמתו בנדה ס"ב דא"ל ר' אבא לר"א מידי בקפידא תליא מילתא א"ל אין דתני ר"א דם הנדה ודאי מעביר עליו סימנים ומבטלו אלמא דאפי' לדם נדה מהני ביטול שלא יטמא עוד והתוס' הקשו דאמאי צריך העברת סימנים כלל יבטלו בלבו ותירצו דבטלה דעתו אצל כל האדם וכיון דמהני ביטול לדם ודאי ה"נ מהני ביטול לאוכל שלא יטמא עוד ולדידי' כיפת שאור שיחדה למדרס מטמא טומאת מדרס מה"ת כדס"ל לרבא שם בחולין אולם ר"ל ס"ל שם בנדה דלא מהני ביטול לדם ודאי רק לכתמים דס"ל גבי חרסין שבלעו משקין דדוקא במשקין קלין בעינן הוסק התנור אבל במשקין חמורין מטמאין אע"פ שלא הוסק התנור ור"י ס"ל אפי' במשקין חמורין אם הוסק התנור אין אם לא הוסק התנור לא והקשה ר"י לר"ל מהא דתני ר"ח דם הנדה ודאי מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו ומשני ר"ל רבי לא שנאה ר"ח מנין לו וכתבו התוס' שם דלר"ל סברא הוא מדנקיט מתני' כתם מכלל דס"ל לתנא דמתני' דדוקא כתם מצי לבטל ולא דם נדה עייש"ה ולפי"ז הא דכיפת שאור שיחדה לישיבה מטמאה מדרס מה"ת כדס"ל לרבא בחולין או כאביי שם דטומאתו לאו דאורייתא תליא בפלוגתת ר"י ור"ל בנדה אם מהני ביטול לדם נדה או רק לכתמים דלר"ל דל"מ לדם ודאי ל"מ ביטול לאוכל והא דכיפת שאור שיחדה לישיבה מטמא מדרס לאו מה"ת הוא ולר"י דס"ל דביטול מהני אפי' לדם ודאי כיפת שאור שיחדה לישיבה מטמאה מדרס מה"ת:
ולפי"ז מתורץ קו' התוס' הנ"ל כמין חומר די"ל דשפיר ידע המקשן התירוץ הזה דהוכשרו קאי אבשר הפורש מן הבהמה ואבשר הפורש מן האבר וסד"א כיון דמטמא טומאה חמורה אגב אביו לא ליבעי הכשר, רק המקשן לא הוי ניחא לי' בתירוץ הזה דהי' קשה לו האיך הי' הו"א דמשום דמטמא טומאה חמורה אגב אביו אע"ג דהי' ע"י מעשה עץ לא ליבעי הכשר הלא זרעים ג"כ סופן לטמא טומאה חמורה ע"י מעשה עץ דכיפת שאור שיחדה לישיבה מטמא מדרס מה"ת ואפי"ה בעי הכשר ולכך הקשה רק לר"י דס"ל דמהני ביטול לדם ודאי וכיפת שאור מטמא מדרס מה"ת אבל לר"ל דס"ל דל"מ ביטול לדם נדה א"כ כיפת שאור שיחדה לישיבה אינה מטמאה מדרס מה"ת שפיר ניחא לי' דאיצטריך לאשמעינן דבעי הכשר דסד"א דהואיל דמטמא טומאה חמורה אגב אביו אע"ג דע"י שימוש מעשה עץ הוא לא ליבעי הכשר וא"ל דהא זרעים ג"כ סופן לטמא טומאה חמורה ע"י מעשה עץ בכיפת שאור שיחדה לישיבה דהא לר"ל כיפת שאור שיחדה לישיבה אינה מטמאה מדרס מה"ת וא"כ לדידי' זרעים אין סופן לטמא טומאה חמורה אפי' ע"י שימוש מעשה עץ ולכך לא הקשה רק לר"י ולא לר"ל ודוק: