כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קכו
דרוש לשבת שובה שנת תרנ"ג.
ר"ה (דף כ"ח) אמר ר"י בשופר של עולה אם תקע יצא בשופר של שלמים אם תקע לא יצא, מ"ט עולה דבת מעילה כיון דתקע נפיק לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב בהו ולא נפקי לחולין מתקיף לה רבא אימת מעל בתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו, והנה ידוע הכלבו דהא דאמר שם המודר הנאה משופר מותר לתקוע תקיעה של מצוה משום דמצות לאו ליהנות ניתנו היינו דוקא אם אחר תוקע אבל המודר בעצמו אסור ליתקע משום דנהנה מקול השופר, והנה כל העובר ישתומם דמה יענה הכלבו בשופר של שלמים דיצא משום דמלל"נ הא אכתי הוא נהנה מהקול:
והנראה לדעתי לתרץ דברי הכלבו בהשכל, דהנה רש"י בר"ה שם כתב דהכא מיירי בתלשו מחיים דאילו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בעצמותי' שהכל לכהנים עיי"ש ותמה הכפ"ת דרש"י לא שלל אלא דאין לפרש לאחר זריקה אבל אמאי הוכרח רש"י לומר דמיירי בתלשו מחיים דוקא הלא יוכל מיירי בתלשו לאחר שחיטה קודם זריקה דיש בו מעילה עד שעת זריקה וכן כתבו התוס' בזבחים (דף פ"ו) דמיירי בתלשו מחיים או אחר שחיטה קודם זריקה והוא תימה גדולה:
והנראה לתרץ דברי רש"י התמוהין דהנה התוס' בזבחים שם כתבו דאין לפרש לאחר זריקה. דא"כ גם בשלמים יצא דהזריקה מתרת העצמות בשלמים כמו שמתרת הבשר והכ"ת הקשה על רש"י בר"ה דל"ל לומר דליכא לפרש לאחר זריקה משום דאין מעילה בעצמות לאחר זריקה בעולה דהוא תלוי בפלוגתת רבה ור"א דלרבה לאחר זריקה מועלין בהם לעולם טפי הו"ל לומר דלאחר זריקה גם בשלמים יצא דבשלמים לכ"ע מתרת הזריקה העצמות כמו שמתרת הבשר:
אבל נראה דלכאורה קשה על דברי התוס' בזבחים דמיירי בנתלש בין שחיטה לזריקה דא"כ האיך משכחת לה בשלמים דהא בר"ה לא קרב שלמים כלל ובשלמא בשאר יו"ט יוכל להיות בשלמי חגיגה או בשלמי שמחה אבל ביו"ט של ר"ה דליכא שלמי שמחה ושלמי חגיגה ונדרים ונדבות קיי"ל דאין קרבין ביו"ט א"כ לא משכחת שלמים ובשלמא בתלשו מחיים שפיר מצי מיירי כגון שהבהמה חי' עדיין אבל בין שחיטה לזריקה לא משכחת שלמים כלל, וע"כ צ"ל דמיירי בעבר ושחט ולפי"ז י"ל דהכא לא יהי' מותר הבשר באכילה לאחר זריקה דהנה הצל"ח בביצה כ' הקשה אהא דקאמר עבר ושחט זורק ע"מ להתיר הבשר באכילה הרי הבשר הוא מוקצה דלא הי' חזי בהש"מ דהא אסור מדאורייתא לשחוט נדרים ונדבות ביו"ט, ואמרתי לתרץ קו' הצל"ח ע"פ דברי התוס' בחגיגה (דף ז') דהקשו דאמאי אין קרבין נדונ"ד ביו"ט הא יוכל לצאת בהם משום שלמי שמחה דיוצאין בנדונ"ד משום שלמי שמחה ותירצו דדוקא היכי דשחט אותם משום שלמי שמחה אבל היכי דלא שחט אותם לשם שלמי שמחה לא נפיק רק משום הקדישם עייש"ה ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הצל"ח דלא הוי מוקצה בין השמשות כיון דבידו הי' לשחטם בהיתר לשם שלמי שמחה ודוק:
ולפי"ז י"ל דהא תינח בשאר יו"ט שפיר מותר הבשר באכילה ול"ה מוקצה כיון דבידו הי' לשחטם משום שלמי שמחה משא"כ בר"ה דליכא שלמי שמחה א"כ הוי מוקצה ואפי' זרק לא יהי' מותר הבשר באכילה משום מוקצה ולפי"ז י"ל דהוכרח רש"י ז"ל לומר דלא מצי מיירי לאחר זריקה דלאחר זריקה ליכא מעילה בעולה דלא מצי לומר דלא מיירי לאחר זריקה מטעם דבשלמים בודאי מותר לאחר זריקה דכמו שמתרת הבשר מתרת העצמות, זה אינו, דבשחט ביו"ט גם הבשר אינו מותר משום דהוי מוקצה ולכך צריך רש"י לומר דמשוה"כ לא מיירי לאחר זריקה מטעם דבעולה הם מותרין לאחר זריקה דבעולה ל"ה מוקצה דעולות קרבין בר"ה ודוק:
אולם לפי"ז תיקשי קו' נפלאה אהא דמקשה רבא על רבי יהודה דאמאי יצא בשופר של עולה הא כי קא תקע באיסורא קתקע דילמא איירי ר"י בתלש לאחר זריקה ומה"ט בדיעבד אם תלשו לאחר זריקה בשופר של עולה יצא משום דלאחר זריקה ליכא מעילה אבל בשלמים לא יצא דבשלמים אם תלשו לאחר זריקה בר"ה לא הותר הבשר והעצמות:
והנראה לדעתי לתרץ דע"כ מיירי הכא בנתלש הקרן בערב יו"ט דאי בנתלש ביו"ט אמאי יצא בשופר של עולה הא הוי נולד אם עשאו שופר ביו"ט ומוקצה אסור בהנאה א"כ הוי מהב"ע לדעת רש"י דאפי' בדרבנן הוי מהב"ע, והנראה דהא לכאורה קשה לפי מה דאיתא בירושלמי סוכה לענין שופר הגזול במה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו הרי דגזל קרן ועשאו שופר הוי שינוי מעשה, והנה במעילה כ' איתא בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתי' בשו"פ ומקשה כיון דשניא מעל ומשני כגון שהניחה ע"פ ארובה א"כ היכי דאיכא שינוי מעשה מעל תיכף א"כ קשה אמאי איצטריך לומר כיון דתקע מעל הא בלא"ה מעל כיון דשני' מקרן לשופר הוי שינוי מעשה ומעל ונפיק לחולין, אך ע"כ צ"ל דמיירי בעשאו עכו"ם להשופר דעכו"ם לאו בני מעילה נינהו כמו שכתב הרז"ה בע"ז גבי ובאו פריצים וחללוה דמיירי בפריצי עכו"ם דלאו בני מעילה נינהו ובשופר שעשאו עכו"ם מבואר במרדכי ובש"ע סי' קפ"ו דמותר לתקוע בו:
אולם אכתי קשה דהא המ"א כתב שם דאיירי בעשאו העכו"ם מקרן שלו אבל משל ישראל שפיר הוי נולד והכא הרי מיירי בשופר של עולה דהוא של כהן ואע"ג דמבואר שם בשופר שבא מחוץ לתחום דמשום הנאה ליכא למיחש משום דמלל"נ היינו אליבא דידן דקיי"ל הכי אבל לר"י דס"ל מצות ליהנות ניתנו קשה דהא הוי נולד ונולד אסור בהנאה ואמאי יצא לרב יהודה בשופר של עולה הא הוי מהב"ע משום נולד וע"כ צ"ל דמיירי בנתלש מערב יו"ט ועשאו שופר מעיו"ט ולא הוי נולד ולכך צ"ל דה"ט דיצא בשופר של עולה משום דבתקיעתו נפיק לחולין כיון דמיירי בנתלש מחיים א"כ יוכל להיות דהבהמה חי' עדיין ואפי"ה יצא וע"כ ה"ט משום דנפיק לחולין בתקיעתו:
ולפי"ז מתורצים דברי רש"י כמין חומר דלא מצי מיירי רק בתלשו מחיים אבל בתלשו בין שחיטה לזריקה כיון דמיירי ע"כ בתלשו מערב יו"ט דאל"כ הוי נולד א"כ אם תלשו בין שחיטה לזריקה מערב יו"ט א"כ מסתמא הי' הזריקה מעיו"ט א"כ ליכא מעילה דהזריקה מוציאה מידי מעילה וע"כ בתלשו מחיים ועשאו שופר מערב יו"ט דל"ה נולד והבהמה חי' עדיין ושפיר איכא מעילה ובשלמא אי מצי מיירי בנתלש ביו"ט שפיר ג"כ הוי מצי מיירי בתלשו בין שחיטה לזריקה אבל מאחר שכתבנו דע"כ עסקינן בעשאו שופר מעיו"ט דאי ל"כ הוי נולד א"כ לא מיירי רק בתלשו מחיים ומיושב שפיר קו' הכפ"ת על רש"י ודוק:
אולם התוס' דכתבו דמיירי בתלשו בין שחיטה לזריקה וע"כ בנתלש ביו"ט דאם הי' נתלש מערב יו"ט א"כ כבר הי' הזריקה מאתמול וא"כ תהדר קושיתינו לדוכתא על דברי התוס' דאמאי יצא בשופר של עולה לר"י הא הוי מהב"ע משום נולד דאסור בהנאה ורב יהודה אית לי' מל"ג וע"כ צ"ל דהתוס' לשיטתייהו אזלי דכתבו בסוכה (דף ל') דמהב"ע ל"ה רק היכי שע"י העבירה בא המצוה ובזה פי' הפ"י מתוך שיצא בשאול א"כ שוב ל"ה מהב"ע דכיון דיכול להיות המצוה בלא העבירה דאפי' בשאול הי' יוצא, והנה נודע מדברי הרשב"א בשבת (דף כ"ט) גבי מסיקין דאע"ג דאח"כ נעשה שברי כלים והוי נולד לית לן בה דמוקצה אינו אסור בהנאה רק כשעשה מעשה בידים כדי ליהנות, אבל כשעשה המעשה לא הי' מוקצה רק דאח"כ נבנה ממילא ממוקצה הנאה דממילא לא אסור במוקצה מובא במ"א סי' תק"א ברמיזא עייש"ה:
ולפי"ז י"ל דל"ה מהב"ע אע"ג דנהנה מנולד דכיון דיכול לצאת תקיעת שופר בשמיעה לבד ובשמיעה ל"ה מהב"ע משום שנהנה מנולד דשמיעה הוי הנאה דממילא והנאה דממילא לא אסור במוקצה ולכך אפי' התוקע יצא כיון דיכול לקיים המצוה בלא העבירה היינו ע"י השמיעה ובשמיעה ליכא עבירה ודוק:
ובזה שפיר מתורצים דברי הכלבו דשפיר יצא משום דמלל"נ אע"ג דנהנה מקול תקיעתו דהכלבו לא קאמר רק דאסור לתקוע בו אבל אם תקע בו יצא דל"ה מהב"ע כיון דיכול לצאת בשמיעה גם התוקע יצא דלא ע"י העבירה באה המצוה דבשמיעה הי' יכול ג"כ לצאת ובשמיעה לא הי' עבירה כלל משום דמלל"נ ודוק היטב כי דבר נפלא הוא: