אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קכה

סימן קכד

שפעת ברכה והצלחה לכבוד ניסי רחימא דנפשאי הרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה מאיר כ"ץ נ"י אבד"ק ליקאווא:

אחדש"ה באהבה, בדבר שאלת חזקת הרבנות לחתן במקום שיש בן רק שהבן מחל על חזקתו, הנה כבר העירותי כי גם להבת מגיע משפט החזקה בכגון דא מנזיר (דף ל') דהלכה היא דאין בת מגלחת על נזירות אבי' מהו דתימא יורשין גמירין לה קא משמע לן הלכה הרי אי לאו הלכה ה"א דגם בת מגלחת על נזירות אבי' והכא כיון דאמרינן בכריתות ה' כתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כל הימים ירושה היא וכיון דירושה היא אין לחלק בין בן לבת וכמדומה לי שכבר שכתבתי לך הערה זו, וגם הגאון בעל הקונטרס העיר משם [כנראה כוונתו להגה"ק מסאכאטשעוו, והוא בספרו אבני נזר הנדמ"ח] וכן יש לדייק מהא דמיבעי' לן בערכין (כ"ה) בת מהו שתעמיד שדה אחוזה לאבי' ופשיט לי' מדכתיב ואם מכר השדה לאיש אחר כל שהוא אחר במקום בן אלמא דאי לאו קרא ה"א דגם בת מעמדת שדה אחוזה לאבי' אבל בנ"ד דהוי נחלה הוי בת כבן, ואע"ג דהכא איכא בן כיון דהבן מוחל חזקתו כי מקום הרבנות שלו אשר ישתמש בו הוא גדול יותר ממקום אביו הוי כאילו לא הניח בן לירש דבת שוה לירושה לבן, ואע"ג דמבואר במרדכי סו"פ החובל וברמ"א חו"מ סי' קמ"ט דא"י למכור זכותו לאחר וא"כ הבן א"י למכור זכותו לאחותו, הכא לאו משום מכירה הוא קאתי עלה כיון דהוא מוחל זכותו הוי בת היורשת כמו באם לא הניח בן דהבת קודמת לנחלה:

והנה בעל הקונטרס כתב דאם אין הבן ראוי אם שאר הקרובים ממלאים מקומו תלוי בפלוגתת התוס' והרא"ש בב"ק ק"ח דאם כפי' התוס' דנותן לאחיו של גזלן אין שאר קרובים ממלאים ואם נימא דהפירוש לאחיו של נגזל כיון שהבן אינו יורש שהרי יש לו להחזיר הגזילה אף שהבן איתא בעולם יורשין אחיו של נגזל א"כ הכ"נ באין הבן ראוי למלאות מקומו שאר קרובים ממלאים מקומו:

הנה באמת דבר חכמה הוא, אבל לאחר העיון נראה לי דבנ"ד כ"ע מודו דהוי כאילו ליכא בן ושייך הגדולה להבת דהתם לענין ירושת ממון לא נוכל לומר דהוי כאילו ליכא בן כיון דבאמת איכא בן אך דהוא רוצה לסלק א"ע מירושה כדי לקיים מצות השבה אבל באמת קיי"ל דבן אינו יכול לסלק א"ע מירושת אביו אפילו בחיי אביו ומכ"ש לאח"מ וכיון דמחילה וסילוק ל"מ בזה א"כ הוי איתא לבן ולכך ל"מ לקיים מצות השבה לתת לאחיו של נגזל, אבל לענין חזקת רבנות אע"ג דירושה היא מ"מ מלתא דפשיטא הוא דמהני בי' מחילה וסילוק א"כ אם אין הבן רוצה בגדולה זו ומוחל חזקתו הוי כאילו ליתא לבן ושייך הירושה לבת, ודוק היטב כי נכון וברור הוא:

וא"ל דנהי דהכא כיון דמהני סילוק ומחילה הוי כאילו ליתא לבן ושייך הרבנות להבת אבל מ"מ היאך יכול בעלה למלאות מקומו הא הזכות שייך לה והיא אינה יכולה למכור זכותה לאחר כמבואר במרדכי הנ"ל, דא עקתא דהא דא"י למכור זכותו לאחר לדעתי הוא משום דדמי להא דאיתא בב"מ (צ"ב) לענין פועל דמשל שמים הוא אוכל וא"י לתת לאשתו ובניו וכמו"ש המהרי"ט לענין אורח דא"י לתת לאחר וא"י לקדש בו אשה, ואנכי הבאתי ראי' לדבריו מהא דאיתא בנדרים (דף ל"ד) גבי ככרי עליך ונתנה לו במתנה לאפוקי דאי אזמני' עלה דהאי שעתא נמי ככרו הוא אלמא דאם זימן אורח על ככרו הוי הככר של המזמן, והוא ראי' ברורה:

ובזה יש לתרץ קו' התוס' בפסחים (דף כ"ט) דהאיך יכול להיות אבל אתה אוכל חמץ של אחרים דאם נתנה לו הוי שלו ולפי דעת המהרי"ט וכן מבואר בש"ס נדרים הנ"ל דהאי שעתא נמי ככרו הוא א"כ שפיר הוי חמץ של אחרים כיון דא"י ליתנו לאחר ואין בו דין ממון ול"ה לכם ודוק:

ונחזור לנ"ד דמשה"כ א"י לזכות לאחר משום דמשל שמים הוא אוכל ומה"ט אם נתנו לו הגדולה בשכר יכול לתת זכותו לאחר כמבואר בטו"ז או"ח סי' קנ"ג דבשכר לש"ל דמשל שמים הוא אוכל אבל הא תינח באחר דבעי זיכוי אבל לגבי בעלה לא בעי זיכוי כלל דיד אשה כיד בעלה דמיא וכמו"ש הרא"ש סוף בכורות גבי ר"כ שקל סודרא בפדיון הבן אע"ג דגבי אחר בעי זיכוי גבי בעלה לא בעי זיכוי דאשתו כגופו עייש"ה א"כ שפיר שייך זכותה לבעלה כיון דהוא זוכה בכל הזכותים שיש לה:

ובאמת חזות קשה לי איך יכול לקיים מצות נתינה מתנות כהונה אם נותן לכהנת שיש לה בעל ישראל דכיון דיד אשה כיד בעלה דמיא ותיכף כשהגיע ליד האשה זכה בהם בעלה א"כ הוי כאילו נתן ליד זר כיון דבעלה ישראל הוא וכדאיתא בב"מ (דף י"ב) אלא אי אמרת קטן לית לי' זכיי' כי קמלקט לאביו קמלקט אבוה עשיר הוא עיי"ש והוא הערה נכונה ואכמ"ל בזה:

ואע"ג דלכאורה יש לומר דאין הבת יורשת בזה דהא בחולין (דף קל"ב) איתא דכל היכי דכתיב אהרן ובניו אין הבת בכלל ולכך מנחת כהנת אינה נשרפת והכא דכתיב למען יאריך ימים הוא ובניו א"כ אין הבת בכלל, אולם באמת אין מזה ראי' דשפיר אתיא מה דכתיב אהרן ובניו דשום תשים עליך מלך ולא מלכה אבל היכי דיש לה בעל שיכול למלאות מקום חותנו שייך לה הזכות דכל מה שקנתה היא קנה בעלה וכיון דהזכות שייך להאשה רק דהיא לאו בת הכי למלאות מקום אבותי' א"כ הוי כאילו מודר מבנו דשייך ירושתו לבנו כיון דנכסים דידי' הם רק דא"י ליהנות מהם, והכ"נ כיון דשייך לבת רק דהיא א"י ליהנות מהזכות הזה א"כ שייך הזכות לבעלה כיון דלא בעי זיכוי כלל וכרב כהנא דשקיל סודרא בפדיון הבן בשביל אשתו והוא ברור מאוד לענ"ד:

ובדבר מה שרצה הגאון בעל הקונטרס להוכיח דא"י לומר מאבי' דאמא קאתינא מב"ב (קכ"ה) בהאי דאמר נכסי לסבתא ובתרה לירתאי דמבואר שם דבן הבת מקרי ירתי ירתאי א"כ חזינן דא"י לומר מאבוה דאמא קאתינא דא"כ הוי ירתי ממש באמת כבר מובא זה במל"מ ה' נחלות אם מבן לאביו ובשאר ירושות ג"כ שייך לומר זאת או דוקא מאב לבן שייך לומר כן אבל לא מבן לאב עייש"ה, אולם באמת יש ראי' ברורה מדברי הנ"א מובא בש"ך בסי' ק"ד ובסי' ר"פ דנ"מ בין הטעם דאין בע"ח נוטל בראוי ובין הטעם שיכול לומר מאבוה דאבא קאתינא להיכי שנפלו לו נכסים אח"מ מאבי אמו שאחיו מן האב אין יכולים לירש אלא מכחו דבזה א"י לומר מאבוה דאבא קאתינא כיון דהוא אינו יורש אלא מכוחו וכבר הרעיש התומים בנפ"מ זו דהא קיי"ל דאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב עיי"ש והשתא אמאי לא קאמר דנ"מ היא אם הוא הבע"ח דבזה איצטריך להא דאין הבע"ח נוטל בראוי דאי"ל מאבוה דאמא קאתינא אלא ודאי דגם בזה יכול לומר מאבוה דאמא קאתינא והיא ראי' נכונה ומ' תוס' ב"ב (קי"א) ד"ה מקיש די"ל מכח אבוה דאמא קאתינא:

ובדבר ראייתו הנ"ל מדלא מקרי ירתי רק ירתי ירתאי לדעתי אין זה ראי' דנראה דמה דאמרינן די"ל מאבוה דאבא קאתינא היינו דיכול לומר דהוי כאילו ממלא מקום אביו והוי כאילו אביו בחיים ומשום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך והוי אביו ויורש זכותו כאילו הי' קיים וכן נראה מהא דאיתא בתמורה (ט"ו) לענין חטאת שמתו בעלי' דליתא בציבור אילימא משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך אלמא דהוי כאילו קיים משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך וה"נ כיון דהא די"ל מאבוה דאבא קאתינא הוא ג"כ משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך הפירוש הוא דהוא ממלא מקום אביו כאלו הי' קיים א"כ שפיר הוי ירתי ירתאי דנהי דאינו יורש הנכסים מאביו אבל זכותו הוא יורש דהוא ממלא מקום אביו כמו שהוא הי' יורש הנכסים אם הי' קיים כן הוא עומד במקומו לירש הנכסים א"כ עכ"פ זכות אביו הוא יורש והוי שפיר ירתי ירתאי אע"ג דהנכסים אינו יורש מאביו רק מאבי אביו ואינה משמשת הירושה לאביו ואח"כ לבנו אך הנכסים נופלין לו לא ע"י אמצעות אביו רק לו בכוון אבל הזכות הוא יורש מאביו להיות במקומו לירש הנכסים א"כ שפיר הוי ירתי ירתאי ודוק היטב בזה: .

ובזה נראה לי לתרץ תמיהת המל"מ בפ"כ מה"א אהא דבת נוטלת עישור נכסים מן הראוי מנכסים שנפלו מזקינה דאמאי לא יוכלו האחים לומר מאבוה דאבא קאתינא עייש"ה והוא תימה רבתא, ולדעתי נראה לתרץ. דהנה בכתובות (דף פ"א) איתא ולימא אח אני יורש אשתו איני קובר ומשני דבאין עליו משני צדדין אם אחיו יורש יקבור את אשתו ופירשו התוס' שם דהכי קאמר אח אני זכותו אני יורש ולא חובתו כמו גבי פרה שאולה דמשתמשין בה כל ימי שאילתה ואם מתה אין חייבין באונסה ומשני דאם אינו יורש ממנה רק מאחיו א"כ תרצה לומר דהוי כאלו אחיו קיים ול"ד לפרה שאולה דשם יורש את אביו דאפילו אם נימא דאביו מת לכך לא יורש חובתו אבל הכא דהוי כאלו אחיו קיים א"כ כשם שהוא עומד במקומו לזכותו ג"כ עומד לחובתו לקבור את אשתו וכאלו אחיו קיים דמחויב לקבור את אשתו ועיין במהר"ם שיף שם ולפי"ז קשה לי אהא דאמרינן דיכול לומר מאבוה דאבא קאתינא ולכך אינו מחויב לשלם חובות אביו מנכסים אלו, ולפימ"ש הא די"ל מאבוה דאבא קאתינא הכוונה היא דהוא ממלא מקום אביו וכאלו הוא בחיים וכדאמרינן בתמורה (ט"ו) לענין חטאת שמתו בעלי' דהוי כאלו הם בחיים חיותן משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך א"כ אדרבה כיון דהוא ממלא מקומו דהוי כאלו אביו קיים א"כ עומד במקומו גם לחובתו לשלם חובות אביו כאלו הי' קיים וכדאמרינן לענין קבורת אשתו דאם הוא כאלו אחיו קיים עומד לחובתו ג"כ לענין קבורת אשתו א"כ מה טענה היא זו דמאבוה דאבא קאתינא לפטור חובתו אדרבה דבזה דממלא מקומו היא מחייב אותו ביותר והיא קו' נפלאה:

אולם לאחר העיון ניחא דהנה נודע מדברי התוס' בכורות (דף מ"ט) דגבי פדיון הבן לא בעי דאקני דכל שעתא ושעתא חל החיוב עליו ול"ד לשאר חוב דעיקר החוב הוא רק משעת הלוואה ולכך בעי דאקני ולפי"ז שפיר יכול לומר מאבוה דאבא קאתינא וא"ל דאדרבה כיון דהוי כאלו אביו קיים יורש חובתו ג"כ כדאמרינן לענין קבורת שומרת יבם דהתם החיוב בא לאחר שמילא מקומו להיות כאילו אחיו קיים לכך הוא עומד ג"כ במקומו לענין חובתו משא"כ גבי חוב הלוואה שהי' אביו כבר חייב מחיים קודם שמילא הבן מקומו והחיוב הוא משעת הלואה ואז הי' אביו קיים ולא מילא אז הבן מקומו ולכך אינו מחויב לשלם חוב אביו דהנכסים הם שלו ולא של אביו די"ל מאבוה דאבא קאתינא ואי משום דהוא ממלא מקומו הא החוב הי' בעת אשר עדיין לא מילא הבן מקום אביו ועיקר חיוב הלואה הוא בשעת הלואה ולכך בעי דאקני:

ולפי"ז מתורץ קו' המל"מ כמין חומר דהא תינח בשאר חוב דהוא בא בשעת הלואה אבל פרנסת הבת דחל חיוב על אביו לפרנסה וכל שעה חל עליו החיוב כבר מבואר בראשונים דאחים אינם מחויבים לתת לה עישור נכסי עד שעת נשואין ועיין בר"ן ובשו"ת מהרי"ט ובשבו"י שהאריכו וא"כ החיוב חל על אביו לאחר שמילא הבן מקומו כיון דכל שעה חל עליו החיוב כמו גבי פדיון הבן א"כ א"ל מאבוה דאבא קאתינא דאדרבה כיון דממלא מקום אביו כאילו הי' קיים א"כ עומד ג"כ במקומו לחובתו כמו שאם הוא הי' קיים הי' מחויב לפרנסה כן חל עליו החיוב כמו שהוא עומד במקומו לזכותו כדאמרינן בכתובות (דף פ"א) הנ"ל ודוק היטב כי הוא ענין נפלא בס"ד:

ואמנם מ"ש בעל הקונטרס דאין ראי' מהא דזכר הבא מכח נקיבה יורש הנשיאות לנ"ד בבעל של הבת דשאני התם בבן הבת דיכול לומר מאבוה דאמא קאתינא משא"כ גבי בעל דאי"ל כן אבל נראה דאף למה שהוכחתי לעיל דיכול לומר מאבוה דאמא קאתינא מ"מ לפי מ"ש הכוונה די"ל מאבוה דאבא קאתינא הוא דממלא מקום אביו והוי כאילו אביו קיים עדיין ונהי דהנכסים לא נפלו לפני אביו תחילה רק נפלו לו מאבי אביו ליד נכדו אבל הוא יורש זכות אביו וממלא מקומו כאילו הי' אביו קיים וא"כ אי נימא דאין הבת יורשת הנשיאות א"כ מה בכך דהוא ממלא מקים אמו ועומד במקומה הא היא בעצמה אינה יורשת הנשיאות אלא וודאי דאע"ג דהיא אינה יכולה להיות נשיא עכ"ז יכולה היא להורית ליורשי' וא"כ הכ"נ בעלה אע"ג דהיא לאו בת הכי היא לקבל יכולה לתת הזכות לבעלה כיון דשייך הזכות לה רק דהיא אינה ראוי' לזה כיון דגם הבן הבא מכח בת אי"ל מאביה דאמא קאתינא דהוא ממלא מקומה והיא בעצמה אינה יכולה לירש הנשיאות רק דהיא מורשת זכותה לבנה בעלה ג"כ הדין כן שיכול לירש זכותה בשבילה ודוק היטב:

מ"ש שמה בקונטרסו דאיך מצינו ירושה לחייב לא ידעתי מה קשיא לי' הא כל מה שקנתה אשה קנה בעלה ובהדיא קמבעי לי' בב"ב (קל"ט) אי בעל בנכסי אשתו יורש הוי או לוקח הוי ופשיט לי' דאפי' מחיים יורש הוי דאי הוי לוקח מחיים גם לאח"מ לא פקע א"כ הבעל הוי יורש מחיים ודוק:

ובדבר אם יש להקרובים דיעה לבחירת הרב לדעתי כיון דהא דאזלינן בת"ר הוא דהוי כמו דין כמבואר בשו"ת הרמב"ן מובא בב"י בסי' רכ"ח דכתיב אחרי רבים להטות ובעינן שיהי' כונתם לש"ש א"כ הקרובים פסולים כמו שאר דין כדאיתא בחו"מ בסי' ז' לענין מס דהדיינים פסולים לקרוביהם וכן מבואר בסי' ל"ז דמטעם מנהג כשרין קרובים להעיד לקרוביהם על הסכמתם ותקנתם ומבואר בנ"ש דבעינן שיהי' המנהג קבוע ולאו כל כמיני' לומר שהמנהג כן רק אלא אם המנהג קדים ועיין בשו"ת עבוה"ג סי' ל"ג דמנהג הוא שלא להעריך למי שפסול לו מדאורייתא ועיין בתשו' נו"ב סי' כ"א שהאריך בזה דאם אינו מנהג קבוע א"י להעריך לקרובו:

ובדבר אם העשירים הם הרוב אף שהם המיעוט כבר האריכו בזה המהרי"ט והצ"צ שאין יכולים לכוף הרוב דהעניים, ולדעתי נראה להביא ראי' ברורה לזה דאין העשירים רוב נגד העניים כיון דהא דרוב הקהל יכולים לכוף להמיעוט משום דכתיב אחרי רבים להטות והמיעוט בטל כמי שאינו כמבואר בתוס' ב"ק (דף כ"ז) א"כ הא תינח היכי דהרוב הוא בדיעות אבל היכי שהרוב הוא בממון א"כ דבר זה דמי להא דאיתא בביצה (דף ל"ט) נהי דאיסורא בטיל ממונא לא בטיל והכ"נ נהי דעניים יש להם רק חלק בפרס הרב בכ"ז ל"ש ביטול דממונא לא בטיל וכי מי שתתערב לו קב חיטין בשל חבירו יאכל הלה וחדי, ודוק היטב והיא הערה נפלאה:

והנני גיסך דו"ש באה"ר.

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה