כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קכא
שוי"ר לכבוד ידידי הרב הג' החריף ובקי מפורסם זך השכל מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא כש"ת מו"ה יהושע פאליק נ"י אבד"ק פאלטשין יצ"ו:
ביום אתמול כי יעבור הגיעני נועם מכתבו, ויען כי מוכתר אני בטרדות שונות לכן אשיב לכבודו בקצירת אמרים:
ע"ד שאלתו אודות השידוכין של ראובן ששידך את בנו עם שמעון, ושמעון השמיט א"ע מלילך לד"ת עם ראובן ואמר שבתו אינה מסכמת לקשר השידוכין ועיני' נתנה באיש אשר אינו מיושבי ביהמ"ד אם ראובן מותר לשדך את בנו ואם שמעון נשאר באיסור עד שיעמוד לד"ת עם ראובן:
והנה כ"ת הביא דברי הנח"ש דמחלק בהא דמבואר בסי' רל"ו דאם העביר המועד המוגבל דאם כבר נשא אח"כ צד השני שוב מותר אף המעכב לישא דזה היינו דוקא אם רק העביר המועד דיכול לומר לא פעלתי און רק עברתי המועד ומ"מ הייתי כונס אעפ"י שהתמהמהתי אבל אם עבר בעיקר השידוכין שאינו רוצה בהמשודך לו כמו בנ"ד שדרש מעלתו בודאי המעכב אסור לישא אף שכבר נשא הצד השני, האמת שלפי דברי הנח"ש יפה כוון כבודו להלכה:
אולם אנכי בעניי לא אוכל להבין דברי הנ"ש ולדעתי הדבר ברור דמצד אי' שבועה אף בנידון שלפנינו אם כבר נשא הצד השני גם הממאן בהשידוך מותר לישא וכפשיטת הש"ע דהאיך נוכל לומר דאפילו אחר שנשא השני יהי' חל על המעכב השבועה דהא המעכב יכול לומר אנא הא קאמינא לישא ואנכי עומד הכן לישא עמו ומה בידי לעשות כעת אחר שכבר נשא אחרת ונהי דכבר עבר על השבועה אז בשעה שאמר שאינו רוצה בהשידוך ואז לא הי' עדיין אונס ואפילו בנתרשל מקודם וכשהגיע הזמן אירע לו אונס איכא פלוגתת הקדמונים בנמ"י פ' כיצד הרגל וביו"ד בסי' רל"ב ובאו"ח סי' ק"ח אי הי' אונס כנודע:
ואנכי הבאתי סמוכין מדברי רש"י ביצה (כ':), אהא דאמרינן התם ל"ת מדאורייתא נונ"ד קריבין ביו"ט וגזירה היא שמא ישהה ופי' רש"י דשמא ישהה עד המועד להיות לו בשר מצוי ברגל ואח"כ יארע לו אונס ונמצא מאחר את נדרו ואע"ג דאונס רחמנא פטרה מ"מ כיון דהי' לו זמן מקודם ונתרשל עד הרגל א"כ אף אם אירע לו אז אונס עובר בב"ת והיא ראי' ברורה להסוברים דבנתרשל מתחלה ל"ה אונס כיון דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס וא"כ מכ"ש בנ"ד דאין פשיעה גדולה מזו דאמר דאין רוצה בהשידוך וגלל כן נשאית לאחר א"כ בודאי חל עכשיו עונש השבועה אע"ג דהשתא היא אונס די"ל בכגון דא כבר עבר על השבועה בשעה שאמר שממאן בהמשודכת, אבל לאחר שכבר נשא השני מה יכול לעשות כעת ויכול לומר אני חוזר ממחשבת הראשונה וברצוני לישא עמו ודמי להא דאיתא בש"ס גיטין (ע"ו) הרי זה גיטך ע"מ שתניקי את בני שתי שנים וע"מ שתשמשי את אבא מת האב או הבן הז"ג משום דיכולה לומר תן לי אביך ואשמשנו תן לי בני ואניקנו וכעין זה איתא בש"ס ב"ב (קמ"ד) ל"ש שמתה היא אבל מת הוא אין מחזירין מה טעמא יכולה היא לומר תנו לי בעלי ואשמח עמו ועיי"ש והכ"נ כיון שאין העכבה כעת ממנה בודאי היא פטורה מעונש השבועה ומותרת לישא לאיש אחר:
וגדולה מזה מצינו לענין זיקת במין דהקשו התוס' יבמות (ט"ז) ד"ה בני צרות דלמ"ד קדושין תופסין ביבמה א"כ מיד שקידשה פקעה הזיקה כמו בשומרת יבם שקידש אחותה ותירצו שמה יעיי"ש והכא ל"ש תירוצם משום דאפשר לגרשה משום דהתם שפיר י"ל כן משום שהי' הקידושין באיסור ושפיר אמרינן דלא נפקע הזיקה משום דאפשר לגרשה וע"כ באמת אמרינן דיגרשה ולא יפקע הזיקה אבל בנ"ד כיון דהצד הראשון שנשא תחלה הי' בהיתר ואין אנו יכולים לומר שהוא יגרש את אשתו כיון דנשא אותה בהיתר א"כ מיד שקידש הצד אשר מיאנה בו את אשתו פקע זיקת השבועה שנשבע לישא אותה כיון שאין בידו עוד לישא אותה ואין העכבה ממנה כעת שכבר נשא המשודך לה לאחרת והיא ברור לדעתי:
אך עכ"ז בנ"ד הדין עם כ"ת דהא דאיתא בש"ע דאף המעכב מותר לישא אחרי נשואי הצד שכנגדו היינו דוקא בלא תנאים כנהוג כעת, רק בשבועה בלבד שנשבעו זה לזה לישאו א"ע ובכה"ג שפיר מותר השני לישא אחר אחרי נשואי הראשון כיון שכעת אין בידו לקיים שבועתו אף דהוי היא המעכב בתחלה משום דהצד שכנגדו כבר נשא לאחר או לאחרת ומיד שנשא האחד פקע זיקת השבועה מן השני כמ"ש:
ובזה יהי' מתורץ ומדויק היטב הדק הלשון של הר"ש משאנץ דכתב דאפילו נשא השני באיסור שכנגדו מותר ג"כ לישא והיא לכאורה תמוה דאדרבא בנשא באיסור מסתבר טפי להתיר לכשנגדו לישא:
ולפימ"ש יבא כמין חומר לשונו דבנשא בהיתר הראשון א"כ ל"ש לומר שיגרש הוא את אשתו וא"כ השני מותר בודאי לישא כיון דכבר פקע חובת שבועתו מחמת נשואי ראשון וכקו' התוס' ביבמות הנ"ל אבל היכי שנשא הראשון באיסור דהוי אמינא כיון דיכול לגרשה וכיון שהי' באיסור הוי אמינא דנאמר שבאמת יגרש וא"כ אסור להצד השני לישא לאחרת דעדיין לא פקע השבועה ע"י נשואי הראשון כיון דיכול לגרש והי' באיסור קמ"ל הר"ש משאנץ דאפיה"כ נצא ידי חובת השבועה כיון דהשני פרץ גדר תחלה ודוק היטב:
אבל כ"ז אם הי' הדבר נוגע לאי' שבועה לחוד אבל בנידן שלפנינו דהכא התקשרו בתנאים דחייב החוזר בקנס מכח תקנת הקדמונים א"כ אע"ג דאונס הוא כעת כמ"ש לעיל דהא עתה אף אם יחזור ממחשבתו הראשונה אין יכול לעשות באופן אחר כיון שכבר נשא הצד אשר מיאנה בו קודם מ"מ הקנס יכול לקיים ולפייס את שכנגדו מפני הבושה:
וגדולה מזו איתא בשו"ת נו"ב מה"ת בסי' קמ"ח ביו"ד דאפילו נשבע מתחלה לישא בתולה אחרת ואח"כ בא בקשרי תנאים עם אחרת דנהי דאינו חל עליו חרם התנאים מ"מ חל עליו חרם הקדמונים ומחויב לתת לה דמי בושתה והכ"נ בנ"ד דעכ"פ חרם הקדמונים דחל עליו וע"ז אין שייך אונס כיון דיכול לפטור א"ע בקנס אשר יתן א"כ אף שפקע חובת החרם ושבועת השידוכין שהתקשרו בהתנאים בעצמם לאחר שנשא הראשון וכנ"ל היינו משום שע"ז אינו יכול לסלק בדמים אבל חרם הקדמונים דיכול לפטור א"ע בדמים דמי בושתו שפיר לא פקע בכדי אף שכבר נשא הראשון. ודמיון קצת לזה מהא דאמרינן בירושלמי פ' בתרא דנזיר כפאו רבו לדבר אחד מה שיכול לכוף אותו לכל הדברים באנו למחלוקת ר"מ ור"י עייש"ה לכן בודאי מחויב ראובן לד"ת לילך עם שמעון אודות דמי הבושת:
והנני ידידו דו"ש והצלחתו באהבה ובלונ"ח יעקב וויידענפעלד.