כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קכ
ב"ה יום א' כ"ד כסלו תרל"ד.
לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה אברהם ברימר אבד"ק סקאלא.
בזו הרגע השגתי נועם מכתבו וקראתי את פלפולו היקר מצאתי את לבבו נאמן והנני בזה למלאות רצונו להשיבו על אתר. בעכו"ם שהי' לו שותפות באווזות עם ישראל והגיד לו העכו"ם שהי' שם דורס וע"ז הרחיב כבודו לפלפל אם הוא מהימן על שלו וגם אם מהימן על שלו אם נאמן על חלק של ישראל והביא מדברי הר"ן בהשותפין דביש בה דין חלוקה אמרינן דחלק חברו מותר אך דקי"ל אין ברירה הכא שרי דאנן סהדי דע"ד כן נשתתפו דלא יוכל לאסור חלקו על חברו:
אולם לדעתי נראה דאין דמיון כלל זל"ז דשאני התם דשפיר אמרינן שם דבזה יש ברירה ואינו יכול לאסור חלק חברו רק חלק שלו אבל הכא נהי דאמרינן הוברר דזה חלקו של ישראל מעיקרא אבל כיון דמהימן העכו"ם על שלו שהי' הדורס בהחדר של העופות וממילא כיון שהי' הדורס שם גם חלק של ישראל נאסר דהא בהא תליא ומה בכך דאמרינן יש ברירה ובשלמא התם בהשותפין אי נאמר דיש ברירה לא הי' חל האיסור של חברו כלל על חלקו אבל בנ"ד הדורס אוסר חלקו של ישראל כמו חלקו של עכו"ם ויש לומר כיון דמהימן על שלו נאמן נמי על של ישראל ובכה"ג איתא בתוספתא דטהרות מובא בירושלמי עירובין פ' כל גגות ובחגיגה גבי גר שנתגייר והי' לו טהרות מקודם בזמן שנעשה ע"ג עצמן טהורות לו וטמאות לאחרים רע"א אם טהורות לו טהורות לאחרים אם טמאות לו טמאות לאחרים וכן בע"ה שבא לקבל דברי חבירות והי' לו טהרות מקודם וקאמר התם דלחומרא קאמר ר"ע ואינו נאמן לא לו ולא לאחרים יעיש"ה:
אולם הרמב"ם בה' מטמא מו"מ הי"ט פסק באמת דנאמן לו אבל לא לאחרים וה"נ יש לומר דמהימנין לי' על שלו לא על של ישראל דפלגינן דבורא דאנן קיי"ל דאף בחד דבורא אמרינן פ"ד, ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא שייך הכא למימר דגם על שלו לא יהא מהימן דאפי' בעדות אשה כתב הנו"ב דלא שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דאפי' אשה וקרוב מהימן וכן איתא בירושלמי סוטה מובא בתוס' סוטה ס"פ מי שקינא דבעדי טומאה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא אמרינן ומכש"כ באיסורין בודאי אין לומר עדות שב"מ ב"כ ושפיר ראוי לומר דמהימן על חלקו ולא על חלקו של ישראל ולפי"ז שפיר יש להתיר חלק ישראל מטעם יש ברירה כמו"ש כבודו:
אולם בלא"ה נראה מילתא חדתא דקודם החלוקה אינו נאמן אף על שלו דהא קודם החלוקה לפני ב"ד של ג' א"י למכור דמאן פליג לי' כדאיתא בש"ס ב"מ ומה"ט קיי"ל בקידושין גבי האי אריסא כו' מובא בש"ע אה"ע דאם הי' לו שותפות בסחורה וקדשה בחלקו אינה מקודשת, וה"נ קודם החלוקה ל"ה הנכרי בעלים כלל ולא מהימן רק אחר החלוקה ואז בודאי לא מהימן על חלקו של ישראל והוא נכון מאוד בסברא דקודם החלוקה הואיל ועדיין לא מבורר חלקו ואין בידו למכרו לאחר ולא לקדש בו אשה ל"ה בעלים כלל דליהימני' רק אחר החלוקה שנתברר חלקו אז מהימן על דילי' ולא על של חברו:
ועוד יש לדמות זאת להא דאמרינן ביבמות (מ"ז) נאמן אתה לפסול בניך ואין אתה נאמן לפסול בני בניך ופירש התוס' שם דכשיש לבן בנים אינו נאמן לפסול אף הבנים דאין סברא לומר דליהימן על הבנים ולא על הב"ב וכן איתא להדיא בש"ע אה"ע סי' ד' עיש"ה ה"נ נוכל לומר דכ"ז שיש לו שותפות מגו דלא מהימן אחלק חברו לא מהימן גם על חלק שלו דאין סברא לומר דחלק חברו יהי' מותר וחלק שלו יהי' אסור, ול"ד לאומר לשני שותפים נתנסך יינכם דלמי שהודה לדבריו אסור ולחברו מותר דשם שאני דלדידי' מהימן כבי תרי ולחברו לא מהימן משא"כ בנ"ד דעכו"ם לא מהימן לן כלל גם על חלק שלו אך על שלו מהימן דהבעלים נאמנים על שלהם שפיר אמרינן דביש לו שותפות מגו דלא מהימן על של שותפו לא מהימן גם על חלקו וכדאשכחן ביבמות דאם יש לבן בנים לא מהימן גם על בנו:
ועוד נ"ל להתיר בנ"ד דע"כ בודאי הי' נעלם זאת מעכו"ם דעי"ז יש רעותא על עופות הנשארים וכמ"ש כבודו בעצמו במכתבו דאם הי' נודע לו מזה בודאי מהימן גם על חלק של ישראל דלא גרע מהא דאמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת ומכש"כ הכא דיש לו חלק בהעופות וידע דיש ריעותא בהעופות ואם לא יוכל למוכרם לישראל לא ישוו אף חצי דמיהם בודאי קושטא קאמר וכן איתא להדיא בשו"ת חות יאיר מובא דבריו בפ"ת ביו"ד סי' קכ"ז וע"כ מיירי דהעכו"ם לא ידע אם יש ריעותא עי"ז בהעופות הנשארים וא"כ בכה"ג נלע"ד דאף על שלו לא מהימן דאף דהבעלים נאמנים לאסור את שלהם אף בלא מגו כמ"ש הרא"ש בגטין היינו אם כוונתו לאסור אותו אבל בנ"ד דהעכו"ם לא ידע כלל דיש ריעותא בזה לא שייך ע"ז נאמנות כלל ודמי למ"ש הריב"ש בתשובה דאם אמר על א' זה אחי ובאותו שעה הי' לו בנים יורשים ואח"כ מתו הבנים דלא מהימן לומר על אותו האמור עליו אחי הוא כיון דבאותו שעה שאמר זה אחי לא הי' נ"מ בעדותו כלל ומביא ראי' מהא דאיתא ביבמות קי"ב נטולה אני מן היהודים מהו ליבם דלא מסקא אדעתא דנפלה קמי יבם יעיש"ה וכדומה לזה חידש הט"ז סי' קנ"ט סק"ט יעיש"ה וה"נ כיון דעדות העכו"ם לא הי' לאסור שאר העופות דהעכו"ם לא ידע כלל שיש נ"מ בעדות זאת א"כ לא שייך לומר דהבעלים נאמנים לאסור את שלהם דלא הי' ברצונו כלל לאסור את שלו וזה ברור מאוד:
וגם זאת שכתב דיש להתיר דהוי מקום רחב יפה אמר ע"כ גם לדעתי יש להתיר העופות בלי שום חשש כלל:
ובדבר הקושיא שהביא הא דשוגג פטור כדי שיודיעו הא א"א מע"ר ופ"ד לא שייך לומר הכא דאם ניסך אחר לא יועיל דא"א אוסר דשא"ש רק מאן דאית לי' שותפות בגוי' וכבר התעורר בזה הפ"י אולם לדעתי נראה דכל היכי דמהימן על שלו מהימן אף היכי דמשים ע"ר כיון דקושטא קאמר מחמת שמפסיד את שלו:
ובזה נ"ל לתרץ במה שהקשה בפ"י מהא דכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא א"א מע"ר ואמרתי כיון דמהימן להפסיד שלו שהרי חייב לשלם לו על הזיקו מהימן לאסור חברו:
ובהשקפה ראשונה אמרתי לתרץ דאמרינן דפיגל בחצי מתיר ואף דקי"ל דאין מפגלין בחצי מתיר מ"מ פסול מיהא הוי וא"כ ל"ק הא א"א מע"ר דמהימנינן לי' אפיגל בחצי מתיר ול"ה רק פסול דרבנן ובפסול דרבנן מבואר בשו"ת מהר"א ששון דמשים עצמו רשע ובזה מתורץ קו' הפ"י כיון דכהנים שפיגלו ח"י כר"י דמחשב בקדשים לוקה א"כ אמאי משלם הא כל הלוקה אינו משלם אולם לפי האמור ניחא דלא מהימנינן לי' שפיגל כל המתיר דא"א מע"ר רק בחצי מתיר דמ"מ פסול הוי כדאיתא במנחות ומלקות ליכא כיון דלא פיגל בכל המתיר ומדאורייתא אין מפגלין בחצי מתיר, אולם לשיטת רבינו יואל מובא בהג"א ב"ק דלמיפטר עצמו מממונא משים ע"ר ולפי"ז תיהדר קו' לדוכתא דלהימן שפיגל בכל המתיר וא"כ אינו משלם דכל הלוקה אינו משלם דבזה שאומר שפיגל בכל המתיר הוא פוטר א"ע מממון ובה"ג אמע"ר ודוק:
והנני ידידו דוש"ה באהבה ובלונ"ח יעקב וויידענפעלד.