כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קיג
שוכט"ס לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה ויראה הבקי וכו' כש"ת מו"ה גדלי' שו"ב בק' קאמניץ יע"א:
בזו הרגע הגיע עדי נכון, ואף אמנם טרדות שונות מאוד הקיפוני, ואני מוכרח להשיב נחיצות להלכה למעשה עכ"ז מלאתי רצונו ועיינתי בקונטרסו בדבר קליפות הסרכות ושמתי עיוני עליו, ודין הניין לי כי דברים נחמדים וערבים לקוראיהם, ולמען ידע כי עיינתי במו ולא השלכתי אחר גוי אכתוב לו מה שעלה על רעיוני בהשקפה ראשונה, בדבר אשר פלפל בנסרכה ריאה לדופן דאמאי לא יועיל בדיקה ולוקמי אותה בחזקת היתר כמו בספק אם היה הסרכא לגב או מחיתוך לחיתוך דמכשיר הרשב"א, והאריך בזה הרבה:
ולדעתי אין כאן קושיא כל עיקר, דכבר נודע מ"ש הרשב"א בחולין מובא בש"ך סי' נ' דבריעותא דמחיים לא אמרינן נ"ה וכן הוא לדעת רוב הפוסקים והרמ"א, א"כ לא קשה כלל קושייתו דבספק אם הסרכא כסדרן או שלא כסדרן, שפיר מוקמינן אותה בחזקת כשרות, דלא אתיליד בה שום ריעותא כלל, דאם היא כסדרן אין כאן ריעותא כלל, וא"כ יש כאן ספק אם יש כאן ריעותא כלל, דשמא לא היה הסרכא במקום המטריף, משא"כ בנסרכה לדופן דחזינן דיש סרכא בריאה רק דלא ידעינן אם שורש הסרכא בהריאה או בהדופן, א"כ אתיליד ריעותא בהריאה, והריעותא היה מחיים ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וז"ב ופשוט, אולם לדעת הש"ך בסי' נ' דאף בריעותא מחיים אמרינן בהפס"מ נשחטה הותרה עיי"ש, ולפי"ז תיקשי אמאי לא נימא ג"כ בס' אם הסרכא היא מהדופן נשחטה הותרה:
אולם לדעתי נראה מלתא חדתא דאפי' לדעת הפוסקים דס"ל דאפי' בריעותא דאתיליד מחיים אמרינן נשחטה הותרה היינו דוקא בשאר איברים, אבל בריאה לא אמרינן נשחטה הותרה לכ"ע, והוא דהנה צריכין אנו לעיין מדוע לא אמרינן דמוקמינן אותה אחזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור לדעת רש"י והרשב"א דמחזקינן מאיסור לאיסור:
ועיין בשו"ת מהרי"ט תשו' פ"ג דהביא ראי' דמחזיקין מאיסור לאיסור מהא דאיתא בסוף נזיר דטמא שירד לטבול והיה מת במערה ספק האהיל עליו או לא דירד להקר טהור וירד לטבול טמא שחזקת טמא טמא, אלמא דאע"ג דכבר טבל מטומאה הראשונה וחזקת טומאה הראשונה אזלא, מחזיקין מטומאה לטומאה עש"ה, ובאמת יש למשדי ביה נרגא בראי' זו, דשם חיישינן שמא היה מת במערה ונמצא שהיה טובל ושרץ בידו ולא עלתה לו הטבילה להטומאה הראשונה ונמצא שהיה עוד טמא מטומאה הראשונה ומה ראיה היא למחזיקין מאיסור לאיסור והרבה הארכתי בענין זה בפלפול נפלא ואכ"מ:
ונחזור לנידון דידן דהול"ל ג"כ בריעותא דאתיליד מחיים בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, ונ"ל הטעם דהנה נודע מ"ש הטו"ז יו"ד סי' י"ח דמחלק בין נאבד הסכין ונמצא פגום דכשר ובין אם הי' לפנינו דמספיקא אין תולין לומר שנפל על חודו דבנאבד כבר יצא בהיתר והיה לו חזקת היתר ולכך אפי' נמצא פגום אח"כ הוא כשר משא"כ בהי' לפנינו דהי' מחויב לבדוק אותו ולא הי' לו חזקת היתר מעולם ולכך מספיקא אין תולין לומר שנפל על חודו ובאמת הפ"ח תמה מאוד דמה בכך שיצא בהיתר מ"מ כבר הי' הריעותא מחיים:
אולם לדעתי נראה להביא ראיה וסמוכין להך סברא דיצא בהיתר, מהא דאמרינן בזבחים (דף ק"ד) גבי הא דאמרינן אמר ר"ח סה"כ מעולם לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה, והאיכא נמצאת טרפה בבני מעיים, ומשני קסבר נמצאת טרפה בבני מעיים מרצה, הואיל ולא הוכר פסולו קודם הפשט וקודם זריקה עש"ה, אלמא דאזלינן בתר ידיעה אע"ג דבאמת היה פסולו מחיים, וה"נ כיון דנודע פסולו לאחר שחיטה דכבר יצא בהיתר, אע"ג דהיה פסולו והריעותא מחיים אזלינן בתר הידיעה:
ועיין בהרא"ש ה' גיד הנשה לענין חוזר וניער דתלוי ג"כ בהידיעה עש"ה והיא ראיה נפלאה להך סברא דיצא בהיתר:
והנה בשו"ת מהרי"ק מובא בפמ"ג תמה מהא דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ דלא עלתה לו הטבילה אע"ג דכבר יצא בהיתר דכבר טבל מטומאתו לא עלתה לו הטבילה ולא אמרינן דכבר יצא בהיתר והיא קושיא חמודה לכאורה:
ולדעתי נראה לתרץ קושייתו בטו"ט, דהנה הרשב"א ביבמות הקשה אהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, הא אדרבא אשה זו בחזקת איסור עומדת דהיא בחזקת א"א, ותירץ דהכוונה הוא דבכ"מ דבעינן מעשה לאיסור או להיתר מוקמינן אותו אחזקה שלא נעשה המעשה הן לאיסור הן להיתר וכעין שאמרו המוציא מחבירו עליו הראיה, וה"נ אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת דבעינן מעשה לאיסור עש"ה, ולפי"ז שפיר מתורץ קושיית המהרי"ק דהא דלא עלתה לו טבילה בנמצא עליו דבר חוצץ, לא משום דמוקמינן אותו אחזקת טומאה, דהא כבר יצא מחזקת טומאה דיצא בהיתר וכמ"ש הט"ז, רק משום דבעינן מעשה הטבילה לטהרו אוקמינן על החזקה שלא נעשה המעשה והיה החציצה בשעת הטבילה ולא באו המים עליו באותו מקום:
ובזה מתורץ קושיית הט"ז והש"ך ביו"ד סי' קצ"ח דמ"ש דאם היה בבית הסתרים אם היה החציצה דעלתה הטבילה, דהא גם בביה"ס בעינן שיהיה ראוי לביאת מים ובאמת לדעת הריטב"א בקידושין (דף כ"ה) דהא דבעינן שיהיה ראוי לביאת מים בביה"ס, הוא רק מדרבנן וא"כ בספק תולין לקולא, אולם לדעת הסוברים דהוא מה"ת קשה ולפי האמור ניחא, דשם אין הטעם משום דהוא בחזקת טומאה, דהא כבר יצא בחזקת טהור, רק דהוא בחזקה שלא נעשה המעשה, והא בכל הגוף דבעינן שיבאו עליו מים בזה אוקמינן אחזקה שלא נעשה המעשה ולא באו המים באותו מקום אבל בביה"ס דלא בעינן שיבא עליו מים רק שלא יהיה מונע שיבא עליו מים, בזה אדרבא אמרינן אוקי אותו אחזקה שלא נעשה מעשה, ולא היה דבר חוצץ לביאת מים עליו, ודוק כי היא סברה נכונה וברורה מאוד למבין:
ובזה אמרתי דהכוונה בנה"כ דכ' בספק אם נמלחה דאוקמינן אותה אחזקת איסור, דאין כוונתו דהוא בחזקת איסור, דכבר נודע מ"ש הרא"ש בפ' גה"נ לענין ניקור דלא הוי החתיכה שאינה מנוקרת בחזקת איסור, דאף קודם הניקור ל"ה בחזקת איסור רק דצריך ליטול הגידין האסורין עש"ה מובא דבריו בט"ז סי' קנ"ז, ומזה המציאו האחרונים דלמ"ד אפשר לסחטו מותר, לא הוי חתיכה הבלועה מאיסור בחזקת איסור כיון דאפשר לסחטו א"כ ל"ה החתיכה בחזקת איסור, ולפ"ז בחתיכה שלא נמלחה לא הוי בחזקת איסור, דאין אפשר לסחטו גדול מזה, דע"י מליחה תהיה מותרת, רק דהכוונה הוא דאוקמינן אותה בחזקת שלא נעשה המעשה ולא נמלחה, ומשו"ה קי"ל בספק אם שהה ג"י בלא מליחה דאזלינן לקולא דשם כיון דנעשה מעשה המליחה רק דספק אם שהה ג' ימים בלא מליחה, בזה שפיר אמרינן דספיקא לקולא, דאיתחזק איסורא לא הוי דכיון דע"י מליחה תפלוט האיסור ודוק:
ולפ"ז שחדשנו דהטעם של הפוסקים דבריעותא דמחיים אמרינן נשחטה הותרה הוא משום דכבר יצא בהיתר, והא תינח בשאר אברים דלא בעינן בדיקה, אבל בריאה דלכתחלה לכ"ע בעינן בדיקה, ואפי' בנאבדה הריאה כמה מחמירין וא"כ לא שייך לומר הך סברא דיצא בהיתר, ודמי לאם היה הסכין בפנינו דאין תולין מספיקא משום דלא יצא בהיתר, ולכך בריאה נסרכה לדופן לא אוקמינן אותה אחזקת היתר, דאדרבא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ויצא בהיתר לא שייך כאן כיון דצריך לבדוק אותה ודוק. את זה כתבתי לכתוב לכבודו להראות לו כי דבריו חביבים אלי וקבעתי זמן לעיין במו:
והנני ידידו דו"ש באהבה יעקב וויידענפעלד.