כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קיא
שוכט"ס לכבוד האברך החריף כש"ת מו"ה יוסף האראוויץ נ"י:
הבאת קו' הגאון ר' בעריש ממליגא ז"ל שהקשה דמה מתרץ ר"א בפסחים בסוגי' דהיתר מצטרף לאיסור דאין למילף מנזיר משום דהוי שני כתובין הבאין כאחד נזיר וחטאת דבחטאת כתיב יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסול ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה עיי"ש הא ר"א בעצמו בזבחים (צ"ז) קו' הגמ' תירץ דניתי עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת דפסולים משום דבקדשים ג"כ הוי עול"ת דכתיב יקדש א"כ לפי"ז האיך מוכח דהוי שני כתובים הא בעי למכתב יקדש גבי חטאת כדי שלא נאמר עדל"ת:
הנראה לי לתרץ כעת והיא דהנה התוס' שמה כתבו דלאו אתאכל כחמור שבה פריך דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת אלא אאם פסולה היא תפסול מקשה הגמ' יבא עשה וידחה ל"ת, והנה כבר נודע קו' השעה"מ דאמאי פריך הגמ' יבא עשה וידחה הא הוי עשה ע"י פשיעה, ותירץ הגאון בס' ברוך טעם דכיון דעשה דאכילת קדשים כשרים ליתא בשאלה דאחר שנזרק דמן כהלכתן ליתא בשאלה כמו"ש התוס' דכריתות ול"ת דקדשים פסולים איתא בשאלה וכיון דהעשה חמור לכך מצי דחי לל"ת אפי' ע"י פשיעה ולפי"ז ע"כ קו' הש"ס דליתי עשה וידחה ל"ת היא אם נפסלה חטאת בד' עבודות דאם נפסל הבשר כגון שנטמא או שיצא אחר זריקה ל"ק קו' הש"ס דליתי עשה וידחה ל"ת כיון דהוי ע"י פשיעה ול"ת ג"כ ליתא בשאלה אלא ע"כ קו' הש"ס היא אם נפסלה בקבלה או בזריקה ולפי"ז קשה הא משנה מפורשת היא בריש מעילה דכל שא הי' לו שעת היתר לכהנים מועלים בו א"כ הכא כיון דנפסלה עוד קודם הזריקה איכא בי' לתא דמעילה מלבד האיסור דקדשים פסולים וא"כ מה פריך יבא עשה וידחה ל"ת ניהו דמצי דחי הל"ת של קדשים פסולים לתא דמעילה האיך ידחה בשלמא הל"ת של קדשים פסולים מצי לדחות דשניהם באין כאחד הל"ת והעשה בשעת אכילת כזית אבל לענין מעילה כיון שנהנה בו שוה פרוטה מעל אע"ג דלית בי' כזית עיין פסחים (ל"ג) והעשה לא מקיים עד דאכיל כזית וא"כ ל"ה בעידנא ואין יכול לדחות ובפרט דאם נימא דאין עשה דוחה תרי לאווי בודאי קשה האיך מצי לדחות:
אולם באמת נכון היא דבש"ס מעילה איכא פלוגתא אי היתר זריקה שנינו או היתר אכילה שנינו ולמ"ד היתר זריקה אם היא ראוי לזריקה אע"ג דאח"כ נפסל בזריקה שוב אין מועלין בו דכל העומד לזרוק כזרוק דמי, והנה בש"ס מנחות (ד' ק"ב) איתא אלא אמר ר"א מעילה אטומאה קרמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה בתר דפקעה לה קדושתה במאי הדרא רכבא לה כו' א"כ לפי סוגית הש"ס דמנחות סובר ר"א במנחות כמ"ד היתר זריקה שנינו ואם הי' נראה לזריקה הוי לו שעת היתר לכהנים ושוב אין מועלין בו אע"ג דאח"כ נזרק בפסול, וא"כ ר"א בפסחים הי' מוכרח לתרץ שמה בזבחים קו' הגמ' ליתי עשה ולידחי ל"ת משום דיקדש עשה היא ג"כ ואין עדל"ת ועשה דאין לתרץ לדידי' משום דלא מצי לידחי הלאו דמעילה כקו' הנ"ל, דהא לשיטתו היתר זריקה שנינו כבר פקע מיני' איסור מעילה בשעה שנראה לזריקה, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הנ"ל דהרי בפסחים שם הקו' לר"י דסובר אין המל"א רק בנזיר ואמאי לא יליף מנזיר בכל התורה כולה ולר"י שפיר משני ר"א דלדידי' הוי חטאת שני כתובים הבאים כאחד דלר"י לא איצטריך הקרא דיקדש דלא מצי דחי משום דהוי עול"ת דלר"י לשיטתו בלאו קרא דיקדש ל"ה אמרינן עדל"ת דהא הוא סובר היתר אכילה שנינו במעילה (ד' ה') א"כ איכא מעילה עד שיהי' ראוי לאכילה ולתא דמעילה לא מצי דחי כיון דל"ה בעידנא דהעשה אינו מקיים אלא בכזית ול"ת דמעילה איכא תיכף בשעה שאכל כשוה פרוטה:
ועפי"ז יהי' מתורץ קו' הגאון ר' ברוך פרענקעל ז"ל שהבאת דלמה לי קרא בקדשים דהיתר מצטרף לאיסור דהא למלקות לא איתרבי אפילו אם נימא היתר מצטרף לאיסור דהא לשיטת הריב"א בחולין היכי דאיכא עשה לדחות ואיכא ל"ת ועשה מצד השני אינו לוקה דהעשה של המצוה עכ"פ דוחה הל"ת ואינו נשאר רק עשה כנגד עשה דאין לוקין כנודע א"כ בנ"ד נמי כן היא דהא העשה דאכילת קדשים דוחה עכ"פ הל"ת של קדשים פסולים וא"כ ממילא אינו לוקה ואי לענין איסור בלאה"כ אפילו בלא צירוף אסור ח"ש דהא ח"ש אסור מה"ת, ולפימ"ש ניחא דלר"י שפיר נוכל לומר דאיצטריך קרא דיקדש להמל"א אף ללקות עליו דלדידי' א"ל דדחי עשה הל"ת ולא נשאר רק העשה כיין דלדידי' פתיך בי' גם לתא דמעילה דהא סובר דהיתר אכילה שנינו ולתא דמעילה לא מצי למידחי משום דל"ה בעידנא וא"כ לשיטת ר"י בודאי נוכל לומר דלוקה בקדשים בהמל"א ודוק היטב: