כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קי
שוכט"ס לכבוד בדו"ז החריף השנון ושלם כמר מאירל ראפאפארט נ"י,[הוא הרב הנגיד גדול בתורה עסקן צבורי בק' קראקא]:
בזבחים (י"ט) במ"ש השעה"מ הכה"מ דקו' הגמ' ות"ל משום חציצה הוא על רב יהודה ברי' דר"ח דל"ל לומר דצלצול אסור מטעם יתור בגדים דתיפוק לי' משום חציצה דלדידי' דס"ל דיתור בגדים הוא אפי' בפחות מג' על ג' מכ"ש דלענין חציצה הוא אפי' פחות מג' ע"ג וע"ז הקשית דשפיר איצטרך טעמא דיתור בגדים משום דביתור בגדים חייב מיתה ומשום חציצה אינו חייב מיתה, לכאורה יפה הקשית אולם לדעתי נראה דכוונת השעה"מ כך הוא דקושיית הגמ' לא קאי על צלצול דתיפוק לי' משום חציצה דבזה שפיר אצטריך לומר משום יתור בגדים כדי לחייבו מיתה כמו שהקשית רק דקושיית הגמ' היא אר"י בר"ח דאמר ל"ש אלא גמי אבל צלצול קטן הוי יתור בגדים ומדס"ל דפחות מגע"ג הוי יתור בגדים מכ"ש דס"ל דהוי חציצה בפחות מג' ע"ג וא"כ אמאי קאמר ל"ש אלא גמי דשרי ואמאי שרי גמי לדידי' כיון דס"ל דאף פחות מג' ע"ג חוצץ וא"כ תיפוק לי' משום חציצה דאכתי לא ידע המקשן הך סברא דאיתא לקמן שאני צלצול דחשוב ודוק:
ע"ד קושייתך בדברי התוס' בזבחים (צ"ה) שכתבו דגבי בגד לש"ל ביאה במקצת שמה ביאה כיון דיכול לחתוך וע"ז הקשית דהא גבי מעיל אסור לחתוך דכתיב לא יקרע וח"כ תיקו קושיית התוס' דנימא ביאה במקצת שמה ביאה ואמאי מותר להכניסו פחות מג' ע"ג וכמו"ש התוס' לענין דיחוי:
ולדעתי נראה לתרץ קושי' בטו"ט דהנה הטעם דאסרה התורה לקרוע בגדי כהונה נראה לדעתי משום דהוי כמו מטיל מום בקדשים דכיון שקרע אותם שוב אינם ראוים לבגדי כהונה דעובד בבגדים מקורעים הוי עבודתו פסולה כדאיתא בזבחים (דף י"ח ע"ב) וגם א"א לתקנו ע"י תפירה כדאיתא בזבחים (פ"ח) דבגדי כהונה אין עושין אותם מעשה מחט אלא מעשה אורג ואם יתפור אותם שוב יהי' מעשה מחט:
ולפי"ז נראה לדעתי דבר ברור דבג"כ שנפסלו שפיר מותר לקרוע אותם דהוי כמטיל מום בבע"מ וכמו"ש הש"ג בפ' שבועת העדות לענין מחיקת השם דשם שנפל עליו דיו מותר למחקו משום דהוי מטיל מום בבע"מ עייש"ה ולפי"ז לכאורה קשה במעיל שנטמא יהי' מותר לקרוע דכיון דנטמא אינו ראוי לכיבוס דאינו רשאי להכניסו לעזרה ושוב אין ראוי לבגדי כהונה וליכא לאו דלא יקרע דהוי כמטיל מום בבע"מ, אולם באמת ניחא דכיון דיכול להכניסו פחות מג' ע"ג ולכבסו א"כ אכתי הוא ראוי לעבודה ושפיר איכא בי' הלאו לא יקרע ולפי"ז מתורץ קו' כמין חומר דשפיר כתבו התוס' דלש"ל ביאה במקצת שמה ביאה כיון דיכול לחתוך וא"ל דגבי מעיל דאסור לחתוך משום לאו דלא יקרע הול"ל ביאה במקצת ש"ב ואינו רשאי להכניסו פחות משלש על שלש דאדרבה א"כ ליכא תקנתא להמעיל להיות ראוי לעבודה וממילא ליכא לאו דלא יקרע דהוי כמו מטיל מום בבע"מ וכיון דליכא לאו דלא יקרע שפיר הוא ראוי לחתוך ולש"ל במש"ב ולכך מותר להכניסו פחות מג' ע"ג וכיון דמותר להכניסו פחות משלש באמת איכא הלאו דלא יקרע דאכתי הוא ראוי לעבודה ודוק היטב: