אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קטו

סימן קיד

שוי"ר לכבוד גיסי יקירי רחים לבי כו' מו"ה מאיר כ"ץ ראפאפארט נ"י אבד"ק ליקאווא:

בדבר שאלתך אודות הי"ש מהמומר שעבר עליו הפסח וגם מהי"ש אשר קנו אותו ישראלים בכסף ובקאנטראקט כנהוג בין הסוחרים, והנה באמת כבר כתבת את כל מה שיש לפלפל בזה וכמעט לא הנחת עוד מקום לדבר בזה ועכ"ז הנני בזה לכתוב לך מה שעלה על רעיוני בזה להלכה:

הנה הבאת בשם שו"ת מהרח"כ דהא דבעינן בש"ס חולין (ד' ד') לומר בחמצן של עוברי עבירה דמותר מיד אחר הפסח דודאי מחליפין דלא שביק התירא ואכיל איסורא היינו לענין איסור דאורייתא אבל לענין איסור דרבנן סגי בספק שמא החליפו, ודבריו נכונים בסברא, אולם באמת מדברי התרצן שם לא נראה כן דאמרינן שם סברוה ה"מ ר"י הוא דאמר חמץ אחה"פ דאורייתא כו' ממאי דלמא ר"ש היא וכי מקילינן בדרבנן כו' ותיהוי נמי ר"ש מי קתני שמא החליפו ודאי מחליפין קתני, ולפי דבריו קשה דאמאי צריך לומר לענין חמצן של ע"ע דודאי מחליפין הא לענין חמץ שעבר עליו הפסח סגי בספק שמא החליפו:

אך נ"ל דהדבר נכון, דהנה קיי"ל בחו"מ סוס"י ר"נ בנותן סתם מטלטלין לאחד מעכשיו ולאחר מותו דעל היורשים להביא ראי' שלא היו המטלטלין ברשות הנותן בשעת המתנה משום דכאן נמצא כאן הי', ואפי' להסוברים דבחזקת ממון לא אמרינן כנכ"ה אבל באיסורין כ"ע מודים דאמרינן כאן נמצא כ"ה, ועיין בחו"מ סי' קי"ב לענין דאקני דדעת כמה פוסקים דעל הלוה להביא ראי' שלא הי' ברשותו מטעם כנכ"ה, ולפי"ז אפי' בחמץ של ע"ע דהוא רק איסור דרבנן ג"כ צריך לומר ודאי החליפו, משום דכנכ"ה ובודאי הי' החמץ אצל הע"ע עוד קודם הפסח, ולכך צריך לומר דודאי החליפו משום דלא שביק כו', ולפי"ז במומרים שבזה"ז דלא שייך לומר אצלם לא שביק כו', ל"מ בספק שמא החליפו דהרי אמרינן כנכ"ה ובודאי הי' אצלם קודם פסח ואסור בהנאה:

אך בנ"ד לענין י"ש של המומר י"ל דסגי בס' שמא החליפו לפ"מ שחידש המהרי"ט סי' קכ"א דבסחורה לא שייך לומר כנכ"ה דדוקא במטלטלין שאינם עומדים להחליף ולמכור שייך לומר כנכ"ה, עייש"ה, ולפי"ז דוקא בחמצן של ע"ע כגון פת וכדומה בעינן לומר דודאי מחליפין דבזה יש לומר כנכ"ה, אבל בסחורה דלא שייך לומר כנכ"ה סגי בשמא החליפו לבד, ולפי"ז באם יש רק ספק דשמא החליפו הוא מותר אף הי"ש של המומר שלא מכר כלל כיון דלא שייך כאן לומר כנכ"ה וזה נכון בסברא:

והנה לכאורה ל"ק מה שהקשיתי על חידושו של מהרח"כ ז"ל, דהא חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן וסגי בס' החליפו, דהרי נוכל לומר דאתיא כר"י דחמץ לאחה"פ אסור מה"ת וכדאסברוה מעיקרא, ואיכא סברוה דלבסוף קאי הכי וכמ"ש התוס' בב"ב (דף ב') ד"ה סברוה, אך לפמ"ש התוס' בפסחים (דף כ"ט) ד"ה והדר דהא דסברוה אתיא כדס"ד דר"א מעיקרא דמקיש שאור דאכילה לשאור דראי', א"כ אליבא דמסקנא דלא מקיש שאור דאכילה לשאור דראי' ע"כ לא אתיא כר"י אלא כר"ש והדקו"ל, וע"כ מטעם כנכ"ה כמו שכתבתי:

אמנם אם נודע בבירור שהי"ש של המומר הי' ברשותו של המומר קודם הפסח בודאי הוא אסור בהנאה, אבל החמץ שקנו ממנו הישראלים בכסף וקאנטראקט בודאי הוא כשר, דקאנטראקט הוא קנין סטומתא ולענין חמץ שעבר עליו הפסח דהוא רק איסור דרבנן בודאי סגי בקנין סטומתא, ואין לומר כיון דלענין ב"י דהוא דאורייתא ל"מ קנין סטומתא דרבנן א"כ ממילא הוא אסור לאחה"פ דז"א דהא מדאורייתא מעות קונות ול"ה ברשות המומר מדאורייתא, ונשאר רק איסור דרבנן, ונגד דרבנן שוב מהני קנין סטומתא דרבנן:

ועוד נ"ל דאפי' אם נימא דקאנטראקט לא חשיב כסטומתא מותר הי"ש, דהרי דעת כמה פוסקים דל"מ קנין דרבנן לדאורייתא והמל"מ נסתפק לענין קדושין אם קידש המוכר החפץ בקנין כסף, וזה מקרוב כתבתי בתשובה ראי' להסוברים דל"מ קנין דרבנן לדאורייתא מהא דאיתא בירושלמי יבמות פ' אלמנה אהא דבת מאכלת בתרומה בנכסים מועטין, וכי דבריהן עוקרין ד"ת ומשני מדבריהן נהגו מעשר ומאליהן קבלו את המעשר, מבואר להדיא דלאיסור דאורייתא ל"מ קנין דרבנן, וא"כ אם מכר בכסף דהוא קונה מדאורייתא לרוב פוסקים לא עבר על ב"י מדאורייתא רק מדרבנן והיכי דלא עבר על ב"י מה"ת מותר לאחה"פ, דאפי' על עשה דתשביתו חדשו דלא קנסו רק על לאו דב"י, ומכש"כ על איסור דרבנן דלא קנסו וכמבואר בסוף סי' תמ"ז דחמץ נוקשה מותר לאחה"פ ולדעת המג"א אפי' באכילה שרי כיון דלא עבר רק על דרבנן וליכא למיקנסי', ואפי' לדעת הח"י שם שהביא בשם הריב"ש דאסור באכילה, הכא הוא מותר דהקאנטראקט הוי סטומתא כנ"ל, ובפרט דכמה אחרונים הקילו בי"ש לאחה"פ כנודע, גלל כן הדבר פשוט דהי"ש שקנו הישראלים בודאי הוא מותר ואף הי"ש של המומר שלא נמכר כלל אם יש ספק שמא החליף יש להכשיר ג"כ כיון דל"ש בזה לומר כנכ"ה כמ"ש למעלה:

אולם עוד נשאר לנו לבאר, דודאי לא מכר י"ש בכלי מיוחד והי"ש שמכר לישראלים הוא מעורב בודאי עם הי"ש שלו וא"כ אם ידעינן בודאי שלא החליף, שוב יש לחוש גם על הי"ש של הישראלים דשמא הוא י"ש שלו, אך באמת ז"א דהא בדרבנן יש ברירה והוברר הדבר מעיקרא שהוא הי"ש שמכר להישראלים, ולפי"ז יש לנו לצדד להתיר גם הי"ש של המומר שלא נמכר כלל, כמו שחידש השאג"א בחמץ של ישראל ועכו"ם בשותפות דאמרינן אין ברירה לקולא להתיר אף חמצו של ישראל כיון דכאן ל"ה דשיל"מ ומה שהשיג עליו המקו"ח סי' תמ"ח מעירובין (ד' ל"ז) דע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק דצריך לעשר אף דבדמאי הקילו ול"ה דשיל"מ כפי הנראה במחכ"ת כי רב אשתמיט מיני' דברי התוס' במקומו ד"ה מאן שכ' דכיון דעיקר מעשר מה"ת חשיב כדאורייתא, ומה שהקשה דהוי חד בחד דאפי' בדרבנן אסור, ג"כ אינו השגה כלל דבאמת בנתערב שפיר הוא אסור אפי' חד בחד דבנתערב ל"ש ברירה כמ"ש התוס' בתמורה (ד' ל'), אבל בנתערב מעיקרא דשייך לומר יש ברירה ה"נ יש לומר דאין ברירה לקולא ושמא הוא חלק שמכר להישראלים, אבל בהי' בעין ונתערב דכשם דל"ש לומר יש ברירה דבודאי נתערבו ה"נ דלא שייך לומר דאין ברירה וזה חלק שמכר דבודאי נתערבו שניהם ומעורב זה עם זה, ודוק היטב:

ועוד נ"ל מלתא חדתא דאם הי' רוב בי"ש שמכר להישראלים הוא מותר לאחה"פ כיון דבנתערב קמח בקמח כ' המג"א דמותר לשהותו דמדאורייתא ברובא בטל ומותר באכילה מן התורה ומכש"כ דמותר לשהותו, א"כ בכגון דא אם נתערב ברוב י"ש שמכר נהי דלענין אכילה ליכא רובא להתיר דאפי' חמץ של עכו"ם אסור, מ"מ לענין לתא דב"י שייך ביטול, והוא לכאורה ג"כ סניף גדול להתיר, ומהנכון כי תתיעץ בזה עוד עם רב גדול ממדינתכם, ואם יסכים להתיר גם אני מן המתירין:

והנני גיסך דוש"ה באה"ר ואה"ע:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה