כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קח
לכבוד האברך החריף המופלג בתו"י כש"ת מו"ה אברהם ארי' רוזין נ"י ביאגאלניצא:
השגתי מכתבך וקראתי פלפולך הנעים ויען כי בימים האלו אין הזמן גורם לבא בארוכה אבא בקצירת אומר, ע"ד שאלתו אם מהני מחילת כהן לקרות ישראל תחתיו בבית הכנסת של יחיד, לדעתי נראה דמהני מחילת כהן לקרות ישראל תחתיו דלכאורה קשה קושי' חמורה אהא דאמרינן בש"ס גיטין דל"ש אלא בסעודה אבל בבהכנ"ס לא משום דאתי לאנצויי מהא דאיתא בב"ק (ד' ק"י) דאם הי' כהן טמא בקרבן ציבור נותנה לכל כהן שירצה כיון דהוא חזי לעבודה מצי משוי שליח דאמאי לא ניחוש לאנצויי דכל כהן יאמר למה נתת לכהן זה ולא לי כדאיתא בש"ס מנחות (ד' ק"ז) אהא דהי' ששה שופרות לנדבה אמר חזקי' כנגד ששה בתי אבות שיהיו שלום זה עם זה דלא ליתי לאנצויי ועיין בפירש"י שם ואמאי יכול הכהן לתת להקריב לכל כהן שירצה ליחוש לאנצויי ונימא דלא יוכל לתת אותה רק לאנשי משמר בבית אב שלו והוא קו' פליאה לכאורה, אולם לאחר העיון הדבר נכון מאוד דודאי יחיד בשלו יכול לתת שלו למי שירצה ובכה"ג ליכא למיחש לאנצויי כלל והא דהכהן א"י לכבד בבהכנ"ס לקרא ישראל תחתיו היינו משום דהכבוד אינו שלו שיהי' בידו לתת הכבוד לאיש אחר כיון דמן השמים זכה לו בכבוד הזה נהי דבידו למחול הכבוד מ"מ א"י לתת כבודו לאחר ודמי להא דאיתא בש"ס ב"מ (ד' צ"ב) פועל משל שמים הוא אוכל אין יכול לומר תנהו לאשתי ובני דלדידי' זכי רחמנא להם לא זכה רחמנא וכן כתב המהרי"ט בתשובותיו דאין אורח יכול לקדש אשה בחלקו ועיין באה"ע סי' כ"ח דדמי לפועל וה"נ כיון דנשאר הכבוד לציבור מש"ה שפיר איכא למיחש לאנצויי ועיין במרדכי ס"פ החובל מובא בטו"ז או"ח סי' קנ"ג ס"ק י"א אבל כהן בקרבן שלו יכול לתת עבודתו לכל כהן שירצה דבשלו ליכא למיחש לאנצויי ולפי"ז בבהכנ"ס של יחיד כיון דשלו הוא ליכא למיחש לאנצויי כמו כהן שיכול לתת קרבנו למי שירצה ודוק כי דבר נפלא הוא:
ובזה מתורץ קו' התויו"ט ספ"ב דיומא ד"ה אם אהא דאיתא התם דקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב ופירש"י והרב אם רצה להקריב כהן יחידי בלא פייס והקשה התויו"ט דאמאי לא חיישינן דאתו לאנצויי אולם לפימ"ש ניחא כיון דקרבן יחיד הוא ותלוי בדעת הבעלים ולמי שירצו הבעלים יתנו אותו להקריב תו ליכא למיחש לאינצויי דהברירה הוא ביד האדם לעשות בשלו כמו שירצה ועיין במל"מ בפ"ד מה' תמידין ומוספין ה"ט ד"ה בשבת דמסתפק אם בקרבן יחיד תלוי הדבר בדעת בעלים או דלמא כל הקודם זכה והקשה דאם נימא דכל הקודם זכה בו אמאי לא ניחוש לאנצויי כמו שהקשה התויו"ט ומוכח מדבריו להדיא דאם נימא דתלוי בדעת בעלים תו ל"ק דניחוש לאנצויי דהברירה הוא ביד הבעלים לעשות בשלהם מה שירצו והוא ראי' ברורה מ"ש:
והנני דו"ש יעקב וויידענפעלד.